משחק המוחות/כוחות שמתנהל בשבועות האחרונים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו, וראש הממשלה החליפי בני גנץ, תואר ומותג כמשחק "צ'יקן" פוליטי קלאסי. הדרישה של הליכוד לתקציב חד-שנתי וההתעקשות של כחול לבן על תקציב דו-שנתי הורכבו על שתי מכוניות שנוסעות אחת לעבר השנייה באותו מסלול לקראת התנגשות, יחד עם הנמשל: אם אף אחת לא תסטה מהדרך ותתפשר ברגע האחרון - התוצאה הבלתי נמנעת תהיה בחירות רביעיות.
ובכן, עם פחות מארבעה ימים לדד-ליין לפיזור הכנסת, נתניהו וגנץ נכנסו לקילומטר האחרון בפול גז, ואף אחד מהם עדיין לא עושה סימנים של בלימה או מאותת על פנייה מהמסלול, שתמנע את תאונת הדרכים הזו.
על פניו, זו הדינמיקה המתארת את המשא ומתן בין הצדדים, שכבר לא נסוב רק על התקציב אלא על עוד חבילה מורכבת של סעיפים ודרישות שכרוכים זה בזה. כחול לבן דורשים תקציב דו-שנתי, נתניהו מתעקש לפצל את ההצבעה לשניים. בליכוד דורשים להסכים על מנגנון חדש למינויים הבכירים, שר המשפטים אבי ניסנקורן מתעקש שלא ייתן יד לפגיעה בשומרי הסף.
עוד בוואלה!
מחול ההאשמות מתחולל בימים האחרונים ביתר שאת, ומחזק את החכמה המקובלת שבסוף אחד מהצדדים יקבל רגליים קרות מהאפשרות של בחירות, יתפשר וימנע התנגשות. רק שבפועל, הסימטריה בין נתניהו וגנץ לא לגמרי מדויקת ונאמנה למציאות. הסיבה היא שזה משחק של איש אחד בלבד: מי שיזם וחולל את המשבר מלכתחילה הוא נתניהו לבדו, והוא היחיד שיכול להביא לסיומו.
נתניהו הוא זה שלחץ על דוושת הגז כשהחליט, פחות מחודש אחרי שהוקמה הממשלה, שההסכם עליו חתם כבר לא תופס, או לכל הפחות חייב להיפתח ולעבור מקצה שיפורים. הוויכוח על התקציב מעולם לא היה באמת כלכלי, אלא הכביש שעליו הוא עלה בניסיון לשפר עמדות, שעליו יש את המחלף הפוליטי היחיד שמספק לו אפשרות של אקזיט מהשותפות עם גנץ מבלי לוותר על כיסא ראש הממשלה.
אם ההסכם היה ממולא ככתבו וכלשונו, הממשלה הייתה מעבירה בימים אלה תקציב עד סוף 2021, מה שהיה סוגר את האפשרות של נתניהו לברוח מהרוטציה בסוף השנה הבאה. נתניהו הוא זה שהלביש על משבר התקציב גם את כל מה שלא קיבל במשא ומתן, ובעיקר את הדרישה שכחול לבן יספקו לו הגנה פוליטית הרמטית לכל מקרה של התערבות משפטית של בג"ץ בשאלת המשך כהונתו כנאשם בפלילים.
אל מול נהג המירוצים המיומן ניצב נהג צעיר על הכביש, שמנסה לבלום את הדהירה לעבר התרסקות טוטאל-לוס. גנץ שקל תחילה לקיים עם נתניהו דיון ענייני על התקציב, אך עד מהרה החל לחשוד שזו נסיעה בכיוון אחד, בחירות, והשאלה היחידה היא העיתוי - נובמבר או מרץ-יוני בשנה הבאה.
לכן, גם הוא שם רגל על הגז במסלול התקציב הדו-שנתי, מתוך הבנה שאם יסכים להצבעה נוספת על התקציב - הוא בכל מקרה לא יגיע לכיסא ראש הממשלה. גם הערבות של דרעי והחרדים התבררה כמשענת קנה רצוץ. ההערכה בכחול לבן הייתה שאם יסכימו להפרה כל כך בוטה של ההסכם הקואליציוני, זה יסמל כניעה ורק יפתח לנתניהו עוד יותר את התיאבון.
והתיאבון אכן גדל. בכחול לבן כבר הסכימו עקרונית שאם בג"ץ יפסול את הסדר הרוטציה ויקבע שנתניהו לא יכול להחליף את גנץ כממלא מקום ראש הממשלה, הכנסת תתפזר לבחירות. עם זאת, יש דרישה שהדבר יעוגן בחקיקה, שזו מילה מכובסת לפסקת התגברות. באפריל, בלילות המשא ומתן הארוכים בבלפור, זה היה קו אדום מבחינת כחול לבן, ובליכוד מנסים כעת לסגור את הפרצה שנותרה פתוחה.
עוד שארית נגררת מהמשא ומתן הוא נושא המינויים הבכירים. בליכוד דרשו כבר אז לבטל את ועדות האיתור המקצועיות, או לעקוף אותן באמצעות מנגנון שמחזיר את הכוח לפוליטיקאים, ובכחול לבן סירבו. הפשרה הייתה להקפיא את המינויים הבכירים במשך מאה ימים, שבמהלכם יוסכם על מנגנון חדש לבחירת יועמ"ש, פרקליט מדינה, מפכ"ל, ועשרות תפקידים נוספים.
כאן כחול לבן נתנו ברקס חזק במיוחד, ובליכוד טוענים, בצדק, שדווקא הם אלה שמפרים את ההסכם. ניסנקורן דוחה בעקביות את כל ההצעות שהונחו בפניו, שבמהותן מכפיפות את תהליך המינויים לממשלה, למפלגות ולפוליטיקאים. הוא נחוש במיוחד למנוע השפעה של הליכוד על המינויים הבכירים ביותר במשרדו, שומרי הסף שאמונים גם על ההליכים המשפטיים נגד נתניהו.
בליכוד סימנו את ניסנקורן עוד מימי המשא ומתן הקואליציוני, כשניסו להטיל וטו על המינוי שלו לשר המשפטים, והוא מגשים להם את כל הציפיות. יחד עם גבי אשכנזי, שמואשם בסיכול הסיפוח והריבונות, הוא מככב בדף המסרים של הליכוד כמי שמפר את הסטטוס-קוו המשפטי ואחראי לערעור יציבות הממשלה.
במקביל, יונת השלום ששוגרה בסוף השבוע שעבר לאמירויות לא השאירה עלה של זית בירושלים. להיפך, היא רק תדלקה את כלי הרכב הנוסעים של נתניהו וגנץ על מסלול המשבר בעוד רגשות עוינים. לא רק שנתניהו החליט למדר את שרי הביטחון והחוץ ממגעי הנורמליזציה עם חברינו החדשים במפרץ הפרסי, הוא גם לא הפסיק להתרברב בכך.
בראיון שנתן בתחילת השבוע ל"ישראל היום", הוא חזר שוב על הנימוק המופרך לצורך לשמור על ההסכם בסוד: החשש שגנץ ואשכנזי, שהעבירו את רוב חייהם בקודשי הקודשים החסויים של צה"ל, ידליפו למקורבים, לא פחות.
יממה לאחר מכן, הקארמה הגיעה לביקור והיא עשויה לגבות מנתניהו מחיר על המידור ועל ההתעקשות לעוף לבד בסולו. סימני השאלה הגוברים על הקשר של עסקת מטוסי ה-F-35 בין ארצות הברית לאמירויות להסכם ההיסטורי לא היו עולים, אם הוא היה מכניס את אשכנזי וגנץ מלכתחילה, או לפחות מוקדם יותר, למעגל שותפי הסוד.
אחרי שבועיים של איתותים מהבהבים לכיוון בחירות, עם ביקורים מיוחצנים בשווקים ובדוכני פלאפל, והתנצחויות חוצבות להבות עם ראש האופוזיציה יאיר לפיד במליאה, נתניהו דיבר אמש עם גנץ וביקש ממנו "לעשות כל מאמץ כדי לא לגרור את המדינה לבחירות". בליכוד טוענים שהם מחכים לתשובת כחול לבן להצעת פשרה, שבכחול לבן טוענים שהם לא מכירים. יש עוד קצת יותר מ-72 שעות לשלל המתווכים לנסות לעשות קסמים, ועוד סוף שבוע שלם בבלפור לקבלת החלטות גורליות.
בניגוד להנחת העבודה ההתחלתית בליכוד, גנץ לא נבהל מאיום הבחירות. הוא לא מוכן להתפשר על התקציב ולתת לנתניהו נקודת יציאה במתנה בעוד כמה חודשים, מה שמחזיר את ההגה לידיים שלו.
על אוזנו של נתניהו יש לוחשים מכאן ומכאן. יש שמתריעים על סיכוני הבחירות בזמן קורונה, סגר ומחאות אזרחיות גוברות ברחובות, ויש שדוחקים בו לרכב על הקמפיין המדיני של המזרח התיכון החדש לנצל את חלון ההזדמנויות האחרון לקמפיין לפני שהוא מתחיל להתייצב שלוש פעמים בשבוע בבית המשפט. יש שמזהירים מההתחזקות של יו"ר ימינה נפתלי בנט ויש שמתבשמים מהפוטנציאל שנשקף לגוש הימין בסקרים, שעוקף באופן יציב בשלושה-ארבעה מנדטים את מחסום ה-61.
עד יום ראשון הוא יחליט אם ללחוץ על הבלמים, לקיים את השותפות עם גנץ, ולתמוך בחוק של סיעת "דרך ארץ" שדוחה את ההצבעה על התקציב בשלושה חודשים - או להעביר להילוך גבוה כבר עכשיו, למרות הסיכונים. יותר מאשר מול גנץ, זה משחק צ'יקן של נתניהו עם עצמו.