"מקרון בונפרטה": האם צרפת מנסה לעזור ללבנון - או להשתלט עליה מחדש?

לרגע, נדמה היה שעמנואל מקרון שכח שלבנון היא כבר לא שטח חסות צרפתי. בסיורו בביירות החרבה בשבוע שעבר, המנהיג הצרפתי ניחם תושבים זועמים, הבטיח לשקם את העיר וטען שהפיצוץ בנמל חדר ללבה של צרפת עצמה. "צרפת לעולם לא תתן ללבנון ללכת", אמר מקרון. "לבו של העם הצרפתי עדיין פועם לפי הקצב של ביירות".

מבקריו גינו את המחוות שלו כהתנפלות ניאו-קולוניאליסטית מצד מנהיג אירופי, המנסה להשיג דריסת רגל מחודשת באזור בעייתי במזרח התיכון - ולהסיט את השיח מהבעיות מבית. עיבוד גרפי ברשתות החברתיות הציג אותו בתור מקרון בונפרטה, הקיסר נפוליאון של המאה ה-21.

תומכיו של מקרון, כולל תושבים נואשים בביירות שכינו אותו "התקווה היחידה שלנו", שיבחו אותו על שביקר בשכונות ההרוסות, בזמן שהמנהיגים המקומיים חששו מלהגיע. הם גם בירכו על כך שהוא מנסה לעשות דין וחשבון עם השחיתות והניהול הקלוקל של הפוליטיקאים בלבנון - גורמים שהובילו לפיצוץ הקטלני בשבוע שעבר.

הביקור של מקרון חשף את האתגר המרכזי של צרפת, שאירחה אתמול כנס תורמים בינלאומי ללבנון: כיצד לעזור למדינה במשבר, שבה יש לצרפת אינטרסים כלכליים עמוקים, מבלי להתערב בענייניה הפנימיים.

"אנחנו הולכים על הקצה. עלינו לעזור, לסייע ולעודד את העם הלבנוני, אבל במקביל לא לתת את הרושם שאנחנו רוצים להקים פרוטקטורט חדש, דבר שיהיה טיפשי לחלוטין", אמר ז'ק לאנג, שר לשעבר בממשלת צרפת, שעומד בראש מכון העולם הערבי בפריז. "עלינו למצוא פתרונות חדשים ונבונים כדי לעזור ללבנונים".

הקשרים בין צרפת ללבנון הולכים אחורה עד המאה ה-16, כשהמונרכיה הצרפתית הגיעה לסיכומים עם האימפריה העות'מאנית להגנה על הנוצרים - והבטחת השפעה באזור. עד תחילת המנדט הצרפתי, מ-1920 עד 1946, בלבנון כבר היו רשת של בתי ספר צרפתיים ודוברי צרפתית, ששרדו עד עצם היום הזה. כך גם היחסים האינטימיים בין צרפת לבין המנהיגים הלבנונים, שיש הרואים בהם ככאלו שהאיצו את המשבר הפוליטי והכלכלי.

בשבוע שעבר צצה עצומת רשת מפתיעה, שביקשה להחזיר זמנית לצרפת את המדט, משום שמנהיגי לבנון הראו "חוסר יכולת מוחלטת לשמור ולנהל את המדינה".

הרעיון נתפס ברובו כאבסורד, וגם מקרון אמר לתושבי ביירות שעליהם "לכתוב את ההיסטוריה שלהם", אולם עשרות אלפים חתמו על העצומה עד כה, בהם אנשי הפזורה הלבנונית בצרפת, המונה כ-250 אלף איש, ותושבים בלבנון שאמרו כי זאת דרך להביע את היאוש והתסכול שלהם מהשלטון.

בנוסף לנחיצות במפגן התמיכה הבינלאומי, רבים בלבנון ראו בביקור של מקרון דרך להבטיח סיוע פיננסי למדינה שנמצאת בחובות עצומים. המנהיג הצרפתי אף הצליח לכנס את האליטה הפוליטית המפולגת יחד, אפילו אם לזמן קצר. באירוע נדיר, ראשי הפלגים בלבנון - חלקם עדיין יריבים מושבעים מאז מלחמת האזרחים של 1975 עד 1990 - נראו יחד במטה השגרירות הצרפתית בביירות, שממנו יצאו אחרי שנפגשו עם מקרון.

עם זאת, רבים ראו בביקור של מקרון התנשאות, ותקפו את העצומה ואת אלו שהיללו את "צרפת, האם הנדיבה".

סאמר פרנגי, אחד הכותבים, אמר כי מקרון כינס את הפוליטיקאים כאילו שהם היו "תלמידי בית ספר" ותקף אותם על כך שלא ביצעו את המטלות שלהם. אחרים הביעו מחאה מרומזת יותר על מפגן ההשפעה הצרפתי. בזמן שמקרון סייר בשכונות שנחרבו בפיצוץ, שר הבריאות בממשלה הנתמכת על ידי חיזבאללה סייר בבתי חולים שדה שנתרמו על ידי איראן ורוסיה, שגם להן השפעה גדולה באזור.

"אני מבינה את מי שאומר שהוא רוצה להחזיר את המנדט, אין להם תקווה", אמרה ליה, סטודנטית להנדסה מביירות, שלא רצתה להזדהות בשם משפחתה מחשש לביטחונה. היא, מצדה, התבטאה נגד הרעיון ונגד מי שרואה במקרון כ"מושיע" של לבנון.

לדבריה, זה עלול להעמיק את הפילוג בלבנון, כשהנוצרים המרונים ומוסלמים שלמדו בצרפת מאמצים לחקם את מקרון, בעוד שאחרים מתרחקים. "הוא לא פתר את הבעיות במדינה שלו, עם האזרחים שלו. איך הוא נותן לנו עצות?", היא שאלה.

בפריז, יריביו של מקרון מהשמאל הקיצוני ועד הימין הקיצוני הזהירו את הנשיא, שנמצא במרכז המפה הפוליטית, נגד קולוניאליזם, ובהוצאת ויתורים פוליטיים מלבנון בתמורה לסיוע. "הסולידריות עם לבנון צריכה להיות ללא תנאי", אמר ג'וליאן באיו, מנהיג מפלגת הירוקים.

מקרון עצמו דחה נחרצות את הרעיון לחידוש המנדט הצרפתי. "אתם לא יכולים לבקש ממני להחליף את המנהיגים שלכם. זה לא אפשרי", אמר. "אין פתרון צרפתי". עם זאת, הוא ציין שהוא מתכנן לשוב ללבנון כדי לוודא את ישומן של הרפורמות ב-1 בספטמבר - יום השנה המאה להכרזה על "לבנון הגדולה" - ועל תחילת השלטון הצרפתי.