ניר סער התייצב יחד עם חבריו לפני כשבועיים בצומת ניר עם, כחלק מגל ההפגנות ברחבי הארץ. השחיתות השלטונית עוררה את זעמו, והוא החליט למחות נגדה. אף שההפגנה הייתה רגועה למדי, סער, שהיה יחד עם ילדיו באותה עת, נדקר בצווארו ונפצע באורח קל בידי מתנגדי המחאה. "רגע לפני שבאנו להתקפל באו שני אנשים, קרעו את השלט בפראות, ואז התחילו לדחוף אותנו", סיפר אז. "הם תקפו באגרופים, עשו לנו מארב, רק אחר כך הבנתי שהם דקרו אותי".
המקרה של סער אמנם יוצא דופן מבחינת האלימות שהופעלה נגדו, אך הוא משקף את המתיחות שניצתת מחדש על רקע ההפגנות באזור הדרום, בין עיירות הפיתוח לבין הקיבוצים - בין ימין לשמאל. בוחרי הימין בשדרות מסתכלים על ההפגנות, האחרונה שבהן ביום שבת האחרון בצומת מעון שבמועצה האזורית אשכול, וטוענים שהמטרה היא אחת - להפיל את שלטון הימין. מנגד, מארגני ההפגנות באזור עוטף עזה טוענים שהמאבק צריך להיות משותף לשני הצדדים. "זאת מחאה של כולם, לא שמאל ולא ימין", טענו.
לקריאה נוספת בנושא
נירה שפק, פעילה חברתית באזור העוטף המתגוררת בקיבוץ כפר עזה, משמשת כיו"ר מטה יש עתיד במועצה האזורית שער הנגב. בכל שבת היא יוצאת להפגין כפעילה, ואת המפלגה היא משאירה בבית. "זה לא קשור לפוליטיקה", היא אומרת. "עם ישראל מפגין. אנשים יוצאים לרחובות, ואחרים מוחים ברשתות החברתיות, כי אנחנו מוטרדים. בכל הפעמים שיצאתי החוצה יצאתי כאדם פרטי ולא מטעם יש עתיד".
שפק טוענת שמצביעי הימין מגיעים גם הם להפגנות, ודוחה את הטענות כי הן שייכות לשמאל. "כשאומרים לי ממשל מחליפים בקלפי אני אומרת נכון. אבל כשהעם לא מרוצה ממנהיגים הם צריכים לחשב מסלול מחדש", מסבירה הפעילה. "ההפגנות הן לא רק של אנשי שמאל. בחינוך, בחקלאות ובכלכלה המצב לא טוב. אני רואה את השינוי בהלכי הרוח".
אלברט גבאי, איש תקשורת ותיק שמזוהה עם הימין והליכוד, טוען לעומתה שהמחאות הן ניצול של משבר הקורונה. "אני בעד מחאות והפגנות, אבל הדרך לא נכונה. פה מנצלים את המחאה ומחפשים את ראש הממשלה", הוא מסביר.
לדבריו, השמאל מנצל את הכאב שמרגישים אלו שאיבדו את פרנסתם כדי להשיג את המטרה. "כל ההתנהגות של השמאלנים שם זה ניצול. למה הם לא מפגינים נגד גנץ ואשכנזי? הרי זאת ממשלת אחדות. הכול שם פרובוקציות", הוא טוען. "הם מחפשים רק את נתניהו. הכול מתוכנן שם, משקיעים בהם הרבה כסף. אנחנו מבינים הכול".
גבאי מבהיר שהוא מגנה את האלימות כלפי המפגינים, וטוען שההפגנות על המצב הכלכלי הפכו לבלעדיות לצד אחד של המפה הפוליטית. "יכול להיות שלהפגנות הגיעו אנשים שאיבדו את פרנסתם, אבל השמאלנים שם מנצלים את המצב. הם צועקים רק ביבי וביבי. יש כאלה שהגיעו להביע כאב נגד המשבר הכלכלי עקב הקורונה, אבל מה ששומעים שם זה שקוראים לנתניהו לכלא. היו כאלה שהבינו שרוכבים עליהם", הוא אומר.
הוא ממשיך וטוען כי להפגנות בכניסה לשדרות כמעט ולא מגיעים תושבי העיר. "יש בודדים משדרות, אם בכלל. אנשי השמאל, שהם הקיבוצניקים באזור, מחפשים את ההזדמנות. זאת הצגה אחת שלמה", תיאר גבאי. "יש הבדלים בין החשיבה של אנשי שדרות לקיבוצים מסביב. הם באו מאידיאולוגיה של השמאל, ובשדרות לא".
גבאי אומר כי "תקוע להם בגרון ביבי נתניהו, כל ההפגנות האלה רק ישאירו את נתניהו. יש כאלה שיש להם ביקורת על נתניהו, גם לי יש ביקורת. אבל כשאני רואה את המילים והאלימות בהפגנות - אני לא מבין את זה. יש להם שנאה אישית ותהומית אליו. הם לא יכולים לראות את האיש הזה ממשיך בתפקידו".
שפק, מנגד, מסרבת לקבל את החלוקה לקיבוצניקים מול עיירות פיתוח. "הרבה מהקיבוצניקים הם אנשי עיירות פיתוח לשעבר, זה דברים לא נכונים. יש מפגינים מכל האזור, אני לא בודקת מאיפה המפגינים. אנחנו לא עושים בדיקות ד.נ.א. למפגינים אם הם ימין או שמאל, אנחנו מקטינים את עצמנו כשמחלקים את זה, אני רואה בהפגנות אנשים מכל המפלגות. הטענה הזאת מקוממת אותי. איך אפשר להגדיר את זה?".
היא מספרת על הידרדרות השיח בין הצדדים. "אני עומדת בצומת ומפגינה, לאחר שחזרתי ממילואים עם דגל ישראל, וצועקים לי 'זונה אויבת מדינה'", היא מתארת. "זאת בושה, וזה מה שמטריד ומפחיד אותי - האלימות. אין שיח מכבד, יש שיח נוראי, כולם צריכים לכבד אחד את השני. כשאני שומעת את יאיר נתניהו אני מסתכלת על אבא שלו, שהוא ראש הממשלה שלי".
"המוחים הרסו לאלו שאיבדו את הפרנסה את ההפגנות המוצדקות"
כמו בשדרות, גם באופקים הליכוד קיבל בבחירות האחרונות רוב גדול. יעקב כהן, בעל מיני מרקט ביישוב הוא פעיל חברתי כבר שנים, והלך דרך ארוכה עם יו"ר העבודה עמיר פרץ במדיניות החברתית. עם זאת, הוא מגדיר עצמו כאיש ימין. "ההפגנות הן לא בגלל הקורונה, הן פוליטיות נגד ראש הממשלה", מסביר כהן. "הכל שם 'אנטי ביבי', והתקשורת מלבה את ההפגנות".
לדבריו, המוחים "הרסו לעצמאים ולאלו שאיבדו את הפרנסה את ההפגנות המוצדקות". הוא מתאר את תחושות הזעזוע שהרגיש כשראה את התמונות מההפגנות בבלפור. "יש שם גועל. אני מתבייש להיות יהודי כשאני רואה את ההפגנות ואת התמונות משם", מספר כהן. "הם מבזים את סמלי המדינה".
לטענתו, המפגינים באזור הם רק תושבי הקיבוצים. "בשנים האחרונות עיירות הפיתוח מתפתחות ויכול להיות שזה קצת כואב להם. יש אצל חלק מהמפגינים גזענות כלפי עדות המזרח, ותושבי עיירות הפיתוח מזוהים עם הימין", מתאר כהן. "תראה איך עיירות הפיתוח גדלו והתפתחו בעשר השנים האחרונות, יש שיפור עצום".
הוא מוסיף כי "הקיבוצים פה מזוהים מאז ומתמיד עם השמאל. איפה הדמוקרטיה שהם כל כך התפארו בה? מה שכואב להם זה שאנחנו, עדות המזרח, שרובנו ימניים, מחליטים מי יהיה ראש הממשלה".
לא רחוק מאופקים, במועצה האזורית אשכול, יוצאת תמי בר מאיר להפגנה בכל יום שבת. היא גם מזוהה עם מפלגת יש עתיד, ומשמשת כיו"ר המטה במועצה האזורית אשכול. "אני מפגינה כי יש תחושה בתקופת הקורונה שהממשלה מנותקת מהציבור", היא מספרת. "המטרה שלי להחליף את הממשלה הנוכחית, ולדעתי צריך להחליף את נתניהו". בר מאיר מדגישה: "אני לא שונאת אותו, אבל צריך להגיד 'די'".
לדבריה, הטענות של אנשי הימין לא נכונות. "משתתפים בהפגנה כל אזרחי המדינה. הימין מאשים אותנו שזאת הפגנת שמאל, אבל זה לא נכון", אומרת בר מאיר. "גם מושבים וקיבוצים יש באשכול, ומכולם מגיעים להפגנות. אנחנו לא בודקים אם מדובר באנשי ימין". היא מדגישה כי "יש מובטלים ובעיות קשות בחקלאות, והמדינה שכחה אותנו".