"שישה שבועות בלי מקלחת": טענות להזנחה במחלקת הקורונה לקשישים

ב', אישה סיעודית בת 90, המאושפזת במחלקה לחולי קורונה במרכז הרפואי "שהם" בפרדס חנה, לא הוצאה מהמיטה ולא קולחה במשך שישה שבועות - כך טוענת בתה. במרכז שהם אומרים כי "לאורך כל האשפוז עושים אנשי הצוות במחלקה כל שביכולתם בכדי להעניק למטופלת ולבתה את מלוא התמיכה הרגשית".

ב' אובחנה עם קורונה לפני כחודש וחצי והופנתה מבית האבות שבו שהתה למרכז הגריאטרי בפרדס חנה. בתה מסבירה כי אמנם לאמה אין תסמינים, אך מאחר ולא קיבלה שתי תוצאות שליליות ברצף לבדיקות - היא אינה יכולה להשתחרר בחזרה לבית האבות משום שמדובר באוכלוסייה בסיכון. זאת, בניגוד למאובחנים אחרים שמשתחררים מבידוד בביתם, עשרה ימים לאחר אבחון המחלה, אם לא הופיעו תסמינים - גם ללא צורך בבדיקה נוספת.

"היא שישה שבועות שם, ולא הורידו אותה מהמיטה אפילו פעם אחת מהרגע שהגיעה לשם", טענה הבת. "שאלתי מה עם מנוף וכיסא גלגלים, אבל כנראה שאין להם, וגם אין להם אפשרות לרחוץ אותה במקלחת, והיא שוכבת כל הזמן במיטה". היא סיפרה כי נאמר לה שהצוות מסובב את אמה בתנוחות שונות על מנת שלא יווצרו פצעי לחץ ומנקים אותה, אך היא לא הורדה כלל מהמיטה.

לדברי הבת, במקביל חלה גם הידרדרות במצב הנפשי של אמה. "אימא שלי - למרות מצבה הפיזי הקשה מאוד - צלולה לחלוטין. היא מתבטאת בביטויים שהיא מעדיפה למות, שהיא מאוד מתייסרת. ואז כשאני מדברת עם הרופאה, אמרו לי שנותנים לה משהו נגד דיכאון". לדבריה, "יוצא שלעתים היא לא מדברת עם אימא שלי שלושה ימים". היא סיפרה עוד כי אמה גם "מרגישה מאוד לבד, נטושה וזנוחה. זה מאוד קשה. אם זה היה שבועיים זה היה עוד איכשהו נסבל, אבל אנחנו לא יודעים מתי תשתחרר".

הבת ביקשה להבהיר כי היא סבורה שהדבר נובע מהיעדר ציוד מתאים ומחסור בצוות טיפולי, והמקום אינו מתאים עבור סיעודיים שנותרים בו לטווח ארוך. "אני חושבת שהאחיות והצוות בטוחים שהם עושים הכי טוב שהם יכולים אבל אין להם כלים", אמרה, והוסיפה כי היא מקווה שבמשרד הבריאות יתנו גם פתרון למי ששוהים בבתי אבות ואינם מצליחים לקבל שתי תוצאות שליליות ברצף.

בעקבות המקרה פנתה האגודה לזכויות האזרח למשרד הבריאות, וטענה כי ב' "אינה זוכה להגנה על כבודה ולהמשך הטיפול הנאות, אותו קיבלה קודם להעברתה למרכז המשולב לרפואה גריאטרית שהם, לפי דיני זכויות החולה. היא אינה זוכה לממש את השירותים המותאמים במרכז, שמובטחים בדיני שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; ואינה זוכה לסיוע המינימלי לשמירה על כבודם ובריאותם של נכים, לפי דיני הביטוח הלאומי".

"אשר על כן", נכתב בפניית האגודה לזכויות האזרח, "נבקשכם להנחות את המוסד הסיעודי שבו מאושפזת גב' ב' ואת יתר המוסדות שהוטלה או תוטל עליהם משימת הטיפול והאשפוז של נשאי קורונה במצב סיעודי מורכב, לאפשר לאנשים אלה את המינימום הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי". עוד דרשו באגודה בהקשר זה להבטיח קשר קבוע של המטופל עם קרוביו באמצעות סיוע בשיחות טלפון והיוועדות חזותית.

ממרכז שהם נמסר כי "בשל אופי המחלקה אין אפשרות להכניס את כל אביזרי הטיפול והפנאי המשמשים במחלקה רגילה, ועל כן הצוות הרב-מקצועי עושה כל שביכולתו על מנת לספק למטופלים יחס אישי ככל שניתן, עוד יותר מהרגיל, תוך עזרה הדדית וידיעה שגבולות התפקיד משתנים והכל במטרה אחת ויחידה - להעניק למטופל שמחה במקום שנראה שלא תמיד היא שם, להעניק לו חום ובהחלט כבוד".

עוד נמסר כי "במחלקה, כבכל מחלקות בית החולים, קיימים מזרנים למניעת פצעי לחץ, מנוף, כיסאות גלגלים וכל הציוד הדרוש, ללא מחסור כלשהו". בנוגע למקלחות נמסר כי "במחלקה מקיימים רחצות לכל המטופלים, כל מטופל בהתאם למצבו הרפואי", ובנוגע להידרדרות במצבה, נמסר כי "המטופלת אינה מאובחנת כדיכאונית ואינה מטופלת בתרופות נוגדות דיכאון. המטופלת מגלה עצמאות בפעולות שונות ומבקשת לבצע אותן לבד (כמו אכילה)".

כמו כן, הדגישו במרכז הרפואי כי "לאורך כל האשפוז עושים אנשי הצוות במחלקה כל שביכולתם בכדי להעניק למטופלת ולבתה את מלוא התמיכה הרגשית, במטרה לעבור את התקופה הקשה באופן מיטבי. הגב' ב' יודעת להביע את דעתה ורצונותיה והצוות מכבד את רצונה, מבלי לפגוע בסטנדרט הטיפולי המקובל באוכלוסיית הקשישים שסובלת ממחלות רבות, בהן גם קורונה".