שתי האפשרויות רעות: אוחנה מסתכן במשבר חסר תקדים בין המשטרה לציבור

לרמטכ"ל אביב כוכבי היה יתרון גדול על האורח שהגיע אליו בשבוע שעבר לבסיס חיל האוויר בנבטים - גנרל מרק מילי, יו"ר מטו"ם - המטות המשולבים בצבא האמריקני. מילי נסחף, שלא בטובתו ולבסוף במחיר התנצלות פומבית, למסע דיכוי המחאה העממית שדונלד טראמפ הוביל מהבית הלבן. חיילי המשמר הלאומי גויסו לשירות מילואים פעיל, צנחנים הובאו מצפון קרוליינה ומג'ורג'יה לקסרקטינים קדמיים סביב הבירה, משטרה צבאית נפרסה ברחובות ומילי עצמו צעד במדי קרב עם טראמפ.

כוכבי, שקיבל ממילי שי מקצועי, אקדח עתיק בקופסה מעוטרת בציור "ג'ורג' וושינגטון חוצה את נהר הדלוואר", פטור מכל אלה. צה"ל אינו מעורב בעימות המסלים בין בנימין נתניהו לבין המוחים על מדיניות ממשלתו ועל דבקותו בכיסאו בעודו נאשם בפלילים. אם כוכבי יבצע צליחת נהר, הליטני הוא מועמד מתבקש יותר מהירקון.

בישראל, מצבו של הצבא - לפחות כרגע - נוח אף יותר, משום שהוא מחוזר. המתנכרים להסתייעות בו במשבר הקורונה, משיקולים פוליטיים אנוכיים ואף מדומים, התחרטו. נתניהו, בסתירה קוטבית לקו שלו זה חצי שנה, מבטיח שלצבא יהיה חלק חשוב בקטיעת שרשרת ההדבקה. בוקר טוב, נתניהו.

הברית השערורייתית שלו עם יעקב ליצמן ומשה בר סימן טוב חסמה עד כה את חיל הרפואה מהפעלת יכולותיו המוכחות. המנכ"ל הקודם של משרד הבריאות אסר על העברת נתוני הקורונה לקצין הרפואה הראשי ולא זימן את ועדת האשפוז העליונה, בהשתתפות שניהם ומנהל קופת החולים הכללית. רק עכשיו מתחילה המערכת הממלכתית להתאושש מהטיפול היהיר, השתלטני והחובבני של המשולש נתניהו-ליצמן-בר סימן טוב.

מותר הרמטכ"ל לא רק מיו"ר מטו"ם, אלא גם מהמפכ"ל. משטרת ישראל סובלת תמיד, ולרוב בצדק, מתחושת נחיתות כלפי צה"ל. היא צבא ב'. כשבן גוריון (שבנו עמוס היה סגן המפכ"ל) נפרד מהמפכ"ל הראשון, יחזקאל סהר, לאחר עשור שלם בתפקידו וחמישה רמטכ"לים - הוא אזכר את העוינות והזלזול בציבור כלפי השוטרים, כתשליל היחס לחיילים. "צבא יהודי מיד היה אהובו של העם, כי הוא הבטיח קיומו ועצמאותו. אולם היהודים התרגלו בגולה וגם בארץ, תחת השלטון הטורקי וגם בימי שלטון המנדט, להתייחס באי-אמון ובאיבה לכל משטרה".

לא רק איכותם האישית של הקצינים והשוטרים הייתה ירודה; התרבות הארגונית המאובנת הלמה בקושי את המחצית הראשונה, המתרחקת, של המאה שעברה.

התפר העיקרי שבין צה"ל והמשטרה הוא משמר הגבול, עם אלפי חיילים בשירות חובה ושלד קבע - שירות שהוא שיטור, כוח נוח לפיזור הפגנות בשטחים וזמין גם לבלפור. כך קורה שהצעירים הנשלחים למשימות סדר ציבורי בירושלים הם למעשה, ברובם, חיילים עם תעודת שוטר. לא לשם כך נבנה ומוחזק צבא העם.

חמור עוד יותר: פיקוד המשטרה אינו רואה בעיה בשילוח חיילים בעור שוטרים נגד אזרחים. בעיניו, ירוק הוא כחול, פתרון יעיל להחזקת סדר כוחות של פלוגות קבועות, המזינות את המשתחררים מהן לתריסר פלוגות מילואים של מג"ב.

מהר מדי שכחו במשטרה את לקח הטיפול במחאות גדולות על רקע פוליטי וחברתי - מינוי מפקדות משימתיות, לרוב בראשות ניצב-משנה המשוחרר מאחריות על מרחב ומתמקד ברובע ההפגנות; והרכבת צוותים משוטרים בוגרים ושקולים, היודעים לצנן התלקחויות ולא להבעיר אותן. אסור למשטרה, המותקפת בפי הנאשם מבלפור כחוקרת אותו יותר מדי ומסוככת עליו פחות מדי, להפוך לצבא ההגנה על השחיתות, ומה עוד על גבם של חיילים בשירות חובה.

כמורשת המנדט הבריטי, הניצבים במחוזות בדרך כלל אדונים בתחומם והאתגר בפני מי מהם שנמשח לרב-ניצב הוא לכפות מרות מרכזית מהמטה הארצי כלפי השטח. באין מפכ"ל חזק, הממ"זים עושים דין לעצמם, כל מפקד במחוזו; וזה כמעט שנתיים אין לא רק מפכ"ל חזק - אין מפכ"ל.

מאז שצ'יקו אדרי נבלם בוועדת השופט אליעזר גולדברג, ונאלץ לוותר על מאבקו כשנחשפה פגישת ההכנה החשאית שלו עם בוחנת הפוליגרף חווה יודפת, ניתנה לניצב מוטי כהן הזדמנות לתפוס מנהיגות כממלא-מקום המפכ"ל.

כהן לא הסתער על ההזדמנות; הוא החמיץ אותה. לכן מחוז תל אביב נוקט במדיניות מסוימת, סלחנית ביסודה, בעוד שמחוז ירושלים שש אלי מכת"ז ומחוז חוף ייבחן בקרוב במצור על אחוזת קיסריה.

למרות ההחמצה, כהן עשוי לקבל קיבוע של תפקידו, לעוד שנה ורבע, מה שיאפשר לשר לביטחון הפנים אמיר אוחנה להציע מפכ"ל נוסף בקיץ 2021. להציע ולא למנות, כי ממנה הממשלה וגם זאת רק אם המועמד חולף בנקבים של מסננת גולדברג, שם צפויות לו שאלות חדות על זיקתו לנתניהו ולאוחנה ועל השקפותיו באשר לתפקיד המשטרה בדמוקרטיה הישראלית.

כשהתמנה רוני אלשיך, בראש סדר הקדימות של נתניהו - כבעלה של החשודה שרה וכנחקר נצחי - עמד סירוס אגף החקירות והמודיעין. עכשיו נוסף לכך הרצון לחזות במפגינים המורחקים מהמעונות. אחד הניצבים אמר השבוע שאילו הוא ממלא-המקום, היה מוותר על מאמץ דל סיכוי ונועץ במשפטן מנוסה לקראת דרישת פרס ניחומים בדמות גמלה של מפכ"ל.

אוחנה נקלע לסבך. ההפגנות מול בלפור ובקיסריה רק יתגברו. שוטר שנשאל כיצד ניתן להתמודד איתן השיב שיש שתי דרכים, סבילה ופעילה. הסבילה - לחכות לגשם, המכת"ז השמיימי, כי כל עוד חופשת הלימודים בעיצומה והאבטלה גואה והפרנסה בשפל והשחיתות מרתיחה את הדם, המוחים יתמידו לבוא בהמוניהם. הדרך הפעילה - להתפלל לגשם.

במחאות קודמות השכילה קצונת המשטרה לכונן ערוצי הידברות עם המארגנים, לייצר מרחבי שיתוף פעולה ולהימנע מעימותים המתדלקים הסלמה ומציגים את השוטרים כמדקדקים בזוטות ואטומים לסבל האוכלוסייה. קו דק עובר בין החדרת בלשים סמויים להפגנה, כדי לתעד ולאותת, לבין התגרויות מכוונות, והפיקוח האזרחי על תורת הלחימה המשטרתית והפעלתה בשטח, כדי שלא תנוצל לרעה, מפוקפק מדי בימים סוערים אלה.

נוכח המיאוס הכללי מנתניהו נקלע הליכוד למצוקה. הוא אינו מאורגן להפגנות נגד, בנוסח "פלוגות הפועל" של יוסף אלמוגי בחיפה האדומה; וגם אינו ערוך עדיין למלחמת הירושה. אוחנה, אישית, זקוק לזמן כדי להתבסס ולהיאבק על שדרוג. נפילת נתניהו עשויה להיות טובה לו - אבל לא כרגע, זה מוקדם מדי. הוא מוכרח איכשהו להתאמץ, או לפחות להיראות כמתאמץ, להקהות את עוקצן של ההפגנות מול בלפור; אבל אם יעשה זאת בצורה בוטה מדי, עם מועמד למפכ"ל החשוד בהזדהות יתרה עם משאלות נתניהו, יצטרף לרשימת השרים שמינוייהם סוכלו, אחרי אבי דיכטר ופעמיים גלעד ארדן.

אוחנה יכול לבחור במועמד פנימי לחלוטין, כמו כהן, סגנו אלון אסור או אחד ממפקדי המחוזות; במועמד חיצוני לחלוטין, ללא רקע משטרתי; או בחיצוני המצוייד ביתרונות של פנימי ללא חסרונות השירות בתקופה האחרונה. למשל, שחר איילון, לשעבר מפקד מחוז תל אביב וסמפכ"ל, שהספיק לאחר פרישתו לנהל את הכיבוי והרכבת.

איילון, ספורטאי פעיל בן 65, יכול להיות גרסה משטרתית של יוסף הרמלין, שהוחזר בגיל דומה לראשות השב"כ לכשנתיים כדי לגשר על התהום של פרשת קו 300 ולגדל את הדור הבא. הצמרת הנוכחית במשטרה נתפסת כאחת משתיים, עבר זמנה או טרם הגיע, ויש שזמנם לעולם לא יגיע כי לא צמחו כהלכה, כולל פיקוד על מרחב לפני מחוז.

ניצבים בדימוס, שהוזמנו לשוחח עם אוחנה ושמעו מפיו תלונות על הניהול הכלכלי הכושל במשטרה, נקבו מעל לכל בשמו של יורם הלוי, מפקד מחוז ירושלים עד לאביב 2019 ולשעבר גם מפקד הימ"מ ומג"ב, ימ"ר ירושלים, להב 433 והמחוז הדרומי. הלוי מצטייר בעיניהם כמועמד המציאותי היחיד לשקם את המשטרה, לוודא שהיא משימתית וא-פוליטית ולהשפיע במנהיגותו על השרשרת כולה, מהממ"ז ועד לטרייה בחיילות מג"ב.

בשנה וחצי שמאז סיים בהצלחה את הפיקוד על ירושלים, התנזר הלוי מכל התבטאות ופוליטיקה, כדי לשמור על בתוליו כמועמד למפכ"ל. יש עוד גמלאים בדרגתו שנהגו כך ומובאים בחשבון, אך איש מהם לא צבר את ניסיונו המקצועי והיה למועדף על עמיתיו. אמנם, אין בכך שום ערובה - רק לעתים נדירות מתמזגת ההסכמה הרחבה בתוך הארגון עם שיקולי הדרג הפוליטי.

יבחר אוחנה במי שיבחר, כתחילת התהליך ולא כסופו, הוצע לו לגנוז כל אשליה. בתוך שבוע וחצי, הבטיח לו קצין שהיה שם, יריב עם המפכ"ל החדש על סמכויות, ובתוך חודש יפסיקו לריב, כי לא ידברו. זה טבע היחסים בין שר למפכ"ל, על הציר המהיר מאסיר תודה לכפוי טובה.

מעולם בתולדות המדינה הסתכנה המשטרה כל כך בניכור מהציבור, אם מפקדיה יצטיירו כלהוטים לרצות את המשטר ואת הנאשם העומד בראשו, מה גם שנתניהו אינו בוחל באמצעים, מחזיק בסמכויות ביצועיות ומשפיע על כל המערכות, עד לבית המשפט העליון. למסכת אדירה כזו, של מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו, נחוצים אישים מוכשרים, ערכיים ועמידים, בכל מקום - בכנסת, במחאה, בביטחון וגם במשטרה.

המחדל החמור של בני גנץ, שבהצטרפו לנתניהו ויתר על תיק ביטחון הפנים, מאיים עכשיו על המשטרה בשתי חלופות רעות שעלול אוחנה לייצר - מועמד שיגרום לשיתוק התהליך, נוכח וטו של גנץ, או מועמד נוח לנתניהו שגנץ יבלע בהרכנת ראש. אשר לחלופה השלישית, מועמד הולם, מותר להתייחס אליו כמו לגשם שיגרש את המפגינים מבלפור.