בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום: הדור האבוד של העולם הערבי

בגיל 24, לסמא א-דיוואני ולאהוב לבה היו חלומות גדולים.

הוא רצה לפתוח מאפיה בעיראק. היא התכוננה לעזוב לאנגליה, לצורך לימודים של שנה להשלמת התואר שלה ברוקחות. לאחר מכן, הם תכננו להתאחד, להתחתן ולהקים משפחה.

החלומות הללו הוקפאו עם התפרצות מגיפת הקורונה, שהובילה לסגירת גבולות, להשבתת הכלכלה ולכאוס עולמי. תחילת לימודיה נעצרו, התכנית להקים את המאפיה מתעכבת, ההכנסה של משפחתה צנחה ב-40% והיא חוששת לאבד את מקום עבודתה בבית מרקחת מקומי.

א-דיוואני ועסיר עאסם, בן 26, הם שניים מבין מיליוני צעירים במזרח התיכון שחיפושיהם אחרי עבודה או רצונם בהשכלה גבוהה ובנישואים ספגו מכה בשל המגיפה. בעקבותיה, הם נקלעו לחוסר ודאות וליאוש עמוקים שאותם הם קיוו להשאיר מאחור.

התהפוכות הללו הן חובקות עולם, אך היאוש מורגש היטב במזרח התיכון, שם גלים אחר גלים של מלחמות, עקירות ומחלות הותירו דור שלם בתחושת מרירות וחוסר תקווה. בעוד שבמערב, רבים שאיבדו את פרנסתם בגלל הקורונה מאמינים שבסופו של דבר הם יחזרו לעבודתם או יתאוששו מהמיתון, המגיפה בכמה מדינות ערביות הייתה המכה האחרונה לכלכלות שנמצאות עתה על סף של קריסה מוחלטת.

הלחץ קשה עוד יותר כי משום שבעולם הערבי, חייהם של הצעירים נוטים להיות יותר מוכתבים מאשר של אלו בגילם במערב. הציפיות התרבותיות מפעילות לחץ רב יותר על גברים להרוויח מספיק כסף כדי שיוכלו לצאת מהבית, להתחתן ולפרנס את משפחתם.

"עבור צעירים רבים, לראות את הכלכלות קורסות בצורה כזו ולחזות בעתידם נעלם לנגד עיניהם, יוביל ללא ספק למחיר נפשי ובריאותי גבוה", אמר טריק האק, מומחה לאבטלה מביירות שעובד עם סוכנות העבודה של האו"ם.

עוד לפני המגיפה, שיעור האבטלה בקרב צעירים בעולם הערבי היה 26.4%, בהשוואה לממוצע העולמי של 13.6%, על פי הערכות ארגון העבודה הבינלאומי. על אף שעוד מוקדם יותר להערכות הנוכחיות של תקופת הקורונה, המידע הראשוני מראה כי יותר מ-70% מהצעירים באזור נמצאים באבטלה לא רשמית, כ-40% עובדים במגזרים שנפגעו באופן הקשה ביותר.

• טרם פרוץ המגיפה: שיעור של 26.4% מובטלים בעולם הערבי
• טרם פרוץ המגיפה: שיעור אבטלה עולמי של 13.6%
• היום: יותר מ-70% מהצעירים במזה"ת באבטלה לא רשמית
• עיראק: מחצית מהמשכילים אינם מוצאים תעסוקה במגזר הציבורי מאז 2018

ברחבי עיראק, לבנון וסוריה מתרחשת קריסה כלכלית חסרת תקדים, המאיימת לדחוף את האזור שבלב העולם הערבי לעוני קיצוני ולתסיסה מחודשת. המטבעות של לבנון וסוריה קרסו ונכנסו להיפר-אינפלציה. בעיראק, שם יותר מ-60% מהאוכלוסייה מתחת לגיל 25, קריסה דרמטית בהכנסות מנפט רוקנה את התקציב. כמחצית מאלו שסיימו לימודים אקדמיים אינם יכולים למצוא תעסוקה במגזר הציבורי או הפרטי מאז 2018.

בעיראק ובלבנון, הכעס על השחיתות, היעדר שירותים בסיסיים והשליטים שלא הצליחו לייצר מקומות עבודה או לשפר את חייהם של הדור הצעיר, הוציא בשנה שעברה אנשים לרחובות בהפגנות חסרות תקדים - שלאחר מכן דעכו כאילו שלא היו.

מיליוני צעירים רוצים לעזוב, אולם כעת אין רבים שיקבלו את פניהם במערב, שם מתחזקת השנאה למהגרים בזמן שהכלכלות המקומיות נאבקות בעצמן בהשפעות הקורונה.

וויסאם א-שייח, בן 30, איבד לאחרונה את תפקידו כמנהל בחנות בגדים במרכז ביירות לאחר שהבעלים החליט לסגור את המקום בסוף השנה שעברה. משרה זו סיפקה הכנסה חיונית למשפחתו בת שש הנפשות, המורכבת מהוריו ושלושת אחיו, שרק אחד מהם עובד. בשבוע שעבר הוא וחבריו צפו בקנאה כשמנהיגי אירופה גיבשו קרן סיוע בגובה של 1.8 טריליון אירו לטובת כלכלות היבשת.

"כאן אומרים לנו לשתול בגינות שלנו כדי שנוכל לאכול", אמר אמג'ד רמדאן, איש מכירות במשרה חלקית. הוא התייחס לקריאותיהם של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ושל פוליטיקאים אחרים לפנות לחקלאות ביתית כאמצעי לקיום משפחותיהם במהלך המשבר.

א-שייח נפרד לאחרונה מארוסתו, בין היתר בגלל הלחץ הכלכלי, ולועג למחשבה להתחתן או להשקיע בלבנון, שבה, לדבריו, חוסר הביטחון הוא "הנורמה". "הם (הפוליטיקאים) הרסו את העתיד של כל הצעירים כאן", אמר. "אני רק מחכה להזדמנות הראשונה לצאת מכאן".

דוח של האו"ם שפורסם בשבוע שעבר צפה כי חלק מהכלכלות הערביות יתכווצו עד 13% השנה, בנוסף לסבל שעוברות המדינות שמצויות במלחמה. כ-14.3 מיליון איש צפויים להיכנס למעגל העוני, מה שיעלה את סך העניים בעולם הערבי ל-115 מיליון - כרבע מכלל האוכלוסייה.

א-דיוואני, הרוקחת העיראקית, חוותה לאורך כל חייה מלחמות וחוסר יציבות. היא הייתה בכיתה ב' כשהרודן סדאם חוסיין הופל בפלישה האמריקנית ב-2003. עיראק נקלעה לסכסוך אתני עקוב מדם, ומכוניות תופת הפכו לשגרה יומית.

"הייתי רגילה להישאר ערה כל הלילה, מפוחדת, במיוחד כי לא היה חשמל", היא אמרה. השנים האחרונות אופיינו בטרור שזרע ארגון "המדינה האסלאמית", שכבש כשליש משטח המדינה ב-2014.

ב-2017, היא פגשה את אסם באוניברסיטת בגדאד, שם היא למדה רוקחות. הם התאהבו, ולזמן מה העולם נראה כמו מקום טוב יותר.

הם החלו לתכנן את עתידם. היא החלה לעבוד בבית מרקחת בבגדאד, אבל רצתה להשלים את לימודיה בחו"ל והוא שמח עבורה על כך שהיא רוצה להגשים את שאיפותיה. היא התקבלה לאוניברסיטת האדרספילד והוריה תמכו בה ועזרו לה כלכלית, יחד עם הכסף שהיא חסכה מעבודתה.

"החלום שלי היה לסיים לימודים ולהתחתן עם הגבר שאני אוהבת", אמרה. היא החלה בהליך להוצאת ויזה, והדבר האחרון שהייתה צריכה לעשות הוא לתרגם את התזה שלה מערבית לאנגלית ולשלוח אותה לאוניברסיטה.

ואז הגיעה הקורונה, וכל החלומות התפוגגו.

האוניברסיטה הקפיאה את בקשת הקבלה שלה, והיא דואגת שהיא תאבד את המקום שלה ולעולם לא תרגיש בטוחה שוב כדי לטוס. אסם מעריך כי הוא מפסיד עשרת אלפים דולר מדי יום על העיכוב בפתיחת המאפיה, שהייתה אמורה להיפתח במאי.

א-דיוואני, העובדת בבית מרקחת בבגדאד, פוגשת חשודים כחולי קורונה מדי יום. היא חוזרת לביתה בחשש וחרדה מכך שהיא עלולה להביא את הנגיף למשפחתה.

"הקורונה הרסה אותי ואת החלומות שלי ואת העתיד לפתע פתאום", אמרה. "עכשיו העתיד לא ידוע, ואני לא יכולה לחשוב כיצד אני אצא מזה".


(עדכון ראשון: 14:30)