איגוד העובדות הסוציאליות פתח השבוע בשביתה של כלל השירותים החברתיים ללא הגבלת זמן, לאחר שלא הגיעו להסכמות עם משרד האוצר. היא נמשכת ברקע העלייה במספר המובטלים והנזקקים ובמספר הפניות הנוגעות לאלימות במשפחה ולמחוסרי קורת גג, וצפויה להשפיע על יותר ממיליון אזרחים הנעזרים בשירותי הרווחה.
העובדות הסוציאליות מוחות על תנאי העסקתן, העומסים במערכת ומעשי האלימות שננקטים כלפיהן. השביתה, שנכנסה לתוקף ביום שני, כוללת את השירותים במשרדי הרווחה, החינוך והבריאות, הרשויות המקומיות, הביטוח הלאומי, הרשות לשיקום האסיר, יחידות הסיוע לבתי המשפט, הפנימיות והוועדות להפסקת הריון.
אחת מהאזרחים שמרגישים את השביתה על בשרם היא שלי, אם לארבעה ילדים ממרכז הארץ. בעלה עזב את הבית בפתאומיות לפני חמש שנים, לקח את הרכוש ודיווח כי הילדים סובלים מהתעללות ומצוקה. לדבריה, לאחר שבחקירה נמצא שלא הייתה התעללות והילדים מאושרים, הם סבלו במשך תקופה ממשבר כלכלי, אך העובדות הסוציאליות עמדו מאז לצדה ובזכותן היא החזיקה מעמד.
עוד בוואלה!
"ברווחה אמרו לי שאני לא לבד. נלווה אותך, נדאג לך", היא אומרת ומתארת איך עשו זאת. "היינו ברמה כלכלית גבוהה לפני שעזב, ופתאום אין. מאוד קשה להגיד שאין לנו כסף לאוכל, אבל העו"סית אמרה לי 'את צריכה אוכל, נכון? מאיפה יש לך כסף? אני יודעת שאת צריכה'". היא משתפת גם כי קיבלה תלושים ואף איתרו מסגרות לילדיה כדי שתוכל ללכת לעבודה.
גם כיום, היא מספרת כי היא יודעת שיש לה תמיד למי לפנות ומשוחחת פעם בשבוע עם העובדת הסוציאלית שמלווה אותה, אך אתמול נודע לה כי השבוע לא תיערך השיחה השבועית. "אני מבינה את הסיבה, תומכת בהן לגמרי, אבל בנקודת המבט שלי האדמה זזה", היא מתארת. "כל השבוע אני עוברת כל כך הרבה דברים קשים, וזו גם לא תקופה נורמלית והילדים בבית, אז עצם המחשבה שאני לא יכולה להרים טלפון לעובדת הסוציאלית ולהגיד לה מה אני צריכה היא מאוד קשה".
שלי מוסיפה כי "אנשים צריכים להבין שהעובדים הסוציאליים הם מלאכים של אנשים אחרים. התפקיד שלהם הוא של הצלת נפשות, ממש. הם חשובים לא פחות מאלה שעובדים במד"א ובאים לעשות החייאה, חשובים לא פחות מעובדי חדר מיון שמטפלים בפציעות קשות, ממש מקביל לזה. הילדים שלי לא היו רעבים באותם חודשים קשים בגלל הרווחה, הבן שלי יכול היה ללכת לבית ספר עם ילקוט, עם כלי כתיבה, עם נעלי ספורט ולהרגיש כמו כולם ולהיות מאושר ולקבל מאה בתעודה. אני לא יכולתי לעשות את זה אז, זה בזכותן".
"היא נתנה לי חיים חדשים"
גם במקלטים לנשים נפגעות אלימות מתארות הנשים את השפעת השביתה. חן, השוהה עם בנה במקלט של נעמת במרכז הארץ, מספרת כי בשל השביתה בוטלו להן מפגשים שנערכים מדי יום עם העובדות הסוציאליות, אך מסבירה כי היא תומכת במאבקן.
חן עזבה את בן זוגה לאחר שהיכה אותה והיא שוהה עם בנה זה שבעה חודשים במקלט. "לא ידעתי מה לעשות, הייתי בסכנת חיים אז פניתי למשטרה ואז הפנו אותי לעובדת סוציאלית. היא נתנה לי חיים חדשים", היא אומרת. "הייתי סמרטוט והייתי מוכנה למות, והיא עזרה לי המון, נתנה לי כוח והסבירה לי דברים ועל הזכויות שלי".
חן מתארת מפגשים יומיומיים שנערכים עם העובדות הסוציאליות, אך בשל השביתה בוטלו. "העובדת הסוציאלית מצילה בנות, וזה ממש קשה כי כל סיפור במקלט יותר גרוע מהשני. כל הנשים פה עם טראומות, ויש פה גם ילדים. כל יום מגיעה עובדת סוציאלית למקלט ויש לנו טיפול אישי וטיפול קבוצתי. ועכשיו הן לא מגיעות וזה קשה", היא מגלה.
למרות זאת, היא מסבירה את תמיכתה בהן: "הן נותנות את הנשמה פה, אז מגיע להן לקבל תנאים יותר טובים. אין לי מספיק מילים לכמה אני צריכה להגיד תודה לעבודה שעשו בשבילי. הרבה נשים לא ישראליות סובלות מאלימות כי לא יודעות את החוקים, ובלי העובדת הסוציאלית לא הייתי יודעת מה מגיע לי".
רעות, שנמצאת באותו מרכז לנשים נפגעות אלימות מזה עשרה חודשים, אומרת כי כעת יש תחושה שהכול נעצר. היא מספרת כי לקח זמן רב עד שאזרה את הכוחות לעזוב את בן זוגה, וזאת בסיוע של עובדות סוציאליות. "היו סיטואציות קשות, והחלטתי לבוא לפה. ופה נותנים לי הרבה כוח וחיזוקים. אבל בגלל השביתה יחד עם הקורונה, המצב לא טוב", אומרת רעות. "בניתי קשר עם העובדת סוציאלית, היא נתנה לי המון כוח, היא מרגיעה ואומרת לי מה צריך בדיוק. באת לפה במצב מאוד לא פשוט וקשה ובמשך הזמן, כל שיחה יצאתי מחוזקת ועכשיו אין שיחות, רק רכזות מעטות".
לדבריה, "התהליכים שאנחנו עוברות נעצרו ויש שביתה עד להודעה חדשה. אנחנו לא יודעות מתי יחזרו. המדינה צריכה לעשות סדר עדיפויות, זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות. הן לא פחות חשובות מהרופאים. גם אחרי שאנחנו יוצאות מפה אנחנו צריכות את התמיכה שלהן. אני חושבת שצריך לתגמל אותן, לתת תנאים יותר טובים, לשפר את המשכורת".
"אם העובדים לא יקבלו תגמול - הכול יקרוס"
העובדות הסוציאליות פועלות בין היתר בעשרות יחידות לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ברחבי הארץ. מנכ"לית מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, מסבירה כי גם בתקופות של שגרה ישנם תורי המתנה ארוכים לקבל טיפול במרכזים, והדבר אף החמיר בקורונה ויחריף עם השביתה.
סוליציאנו אומרת כי מדובר בשביתה מוצדקת על רק המחסור בתקציבים לשירותי החברתיים. "זו שביתה צודקת מבחינת העובדים הסוציאליים, שלא יכולים לעבוד בכאלה תת-תנאים. לא רק כסף ועומס ובעיות ולא מספיק כוח אדם, אלא מפקירים את הכי חלשים במדינה. זו ערלות לב", היא אומרת.
היא מעריכה כי אלפים מקבלים סיוע במרכזים האלו. "הצורך בטיפולים הוא אדיר. אם לא יהיה טיפול מדינתי, זה יהיה קטסטרופלי", היא מדגישה. "מדובר בקהל יעד טראומתי. בתקופת הקורונה פנו אלינו נשים שהיו תוך כדי טיפולים, והתקשרו אלינו ואמרו שהטיפול נפסק למרות שאמרו שלא ייפסק. גם ככה הגענו למצב קיצוני והשביתה יותר תדרדר את המצב. וזה טריוויאלי להגיד, אבל בלי שהעובדים הסוציאליים יקבלו תגמול וכוח אדם כדי לתת שירות, הכול יקרוס".
לדבריה, "תקופת הקורונה היא כמו מגבר לחצים. אנחנו עדות לקריסות של נפגעות, חלקן עד לאשפוזים פסיכיאטריים, והקורונה עוד פה, ויש חוסר ודאות כלכלית, ולחצים כלכליים. הכול יותר שביר אצל האוכלוסיות האלה, והן צריכות יותר עזרה. הטענה היא למערכות לא לעובדים, צריך לתקצב את השירותים בצורה ראויה ומכובדת כדי לעזור לאוכלוסיות הקצה".