גם הן נכנעו לסופר פוד: "הפרות ההיפסטריות" בצפון שניזונות מקינואה

(בווידאו: האכלת הפרות בצפון בקינואה)

ד"ר אביב אשר קרע את שק הפלסטיק ודחף את ידו לתכולתו. לאחר שבחש בו במשך כמה שניות, העלה מתוכו עיסה ירוקה עם ריח של חמצמצות טרייה. הוא רחרח אותה ואמר בפסקנות: "יתרונות הקינואה בולטים בהרבה היבטים על פני גידולים אחרים". זאת, בעת שהצביע באופן ברור על הכיוון הצפוי שאליו תעבור בשנים הקרובות תזונת הפרות בישראל ובמדינות נוספות.

עוד לא ברור מה חושבות הפרות הקשוחות ברפתות מושב נהלל השכן, שכבר מאה שנה לועסות בסבלנות ובעקשנות קש או חציר חיטה, תירס ושאר גידולים קשוחים - על "הפרות ההיפסטריות" של חוות נווה יער. באותה חווה של משרד החקלאות, נהנות בזמן האחרון הפרות ללחך את תוצרי צמח הקינואה, וגם אם הפרות הישראליות ומגדליהן ילעגו ויגחכו עליהן, די ברור שבשנים הקרובות המהפכה תגיע גם אליהן.

במחקר יישומי שמתנהל בארבע השנים האחרונות, מצטברים עוד ועוד נתונים המצביעים על יתרונות הקינואה על פני מזונות אחרים, בהם סוגי המזון המסורתיים המוגשים לפרות. המחקר נערך על ידי מחקר ופיתוח (מו"פ) צפון, במכון המחקר מיגל של החברה לפיתוח הגליל. הוא מתבצע בשיתוף החברה לחקלאות בגליל העליון, בהובלת החוקרים ד"ר אביב אשר וד"ר ליאור רובינוביץ', ובשיתוף ד"ר מולי גלילי ממנהל המחקר החקלאי והמכון הוולקני.

הקינואה גדלה מסורתית בפרו ובבוליביה הגבוהות, אולם מחקרים וניסויים שנערכו בשנים האחרונות בישראל העלו כי הצמח מתאים גם לתנאים המקומיים. יתרה מכך, ד"ר רובינוביץ' אמר כי "גילינו שכמות היבול לדונם בארץ גבוהה בהרבה מאשר הממוצע העולמי. אנו בדרך להפיכת הקינואה לגידול ישראלי מסחרי".

מתחילת השנה החל שלב המעבר מגידול קינואה בחלקות קטנות, לבחינת מודל של חלקות חצי מסחריות, שנזרעו על אלף דונם באזורי עוטף עזה, עמק החולה ורמת הגולן.

מנכ"ל חברת "זרעים דליה", אבישי עמרם, אמר כי גידול הקינואה אינו דורש שטח רב. "העולם נמצא בחיפוש קדחתני אחר מקורות לחלבון ואין ספק כי צמח הקינואה הוא תשובה בתחום התזונתי מהצומח. בכדי לספק את מלוא תצרוכת גרעיני הקינואה לשוק המקומי אנו זקוקים לגידול על פני כעשרת אלפים דונם בלבד, שטח קטן יחסית עבור גידול שדה חדש", הסביר.

עמרם הוסיף כי הוא פועל להאצת הייצור בארץ. "יצרנו כבר קשר עם קניינים בחו"ל במגמה להגדיל את היקף הדונמים ואת כמות התוצרת בישראל באמצעות שיווק לחו"ל", סיפר. "זאת, על מנת להפוך את הקינואה לגידול שדה משמעותי וחדש בישראל ולאפשר לחקלאים נוספים לגדל אותו".

הוא ציין כי "ישנה עדיין כברת דרך לגידול הקינואה בישראל - למידה של מועדי הזריעה האופטימליים, בחירת זנים משובחים המתאימים לאקלים בישראל ואתגרים אגרוטכניים רבים נוספים. אך עם כל חבלי הלידה, נראה על פי תוצאות המחקר וניסיונות הגידול בשטחים שונים ברחבי הארץ, כי הקינואה הינה גידול מבטיח וכלכלי".

לקינואה, המוצר המוכר מחנויות הטבע או ממדפי מזון הבריאות במרכולים, יש דימוי אליטיסטי, אך כגידול חקלאי אין כל קושי לאזרח אותו בישראל ואפילו בהצלחה. הוא צומח בצורה טובה בתנאים הישראלים, עלות הגידול שלו נמוכה בהשוואה לגידולים אחרים והוא צורך פחות מים מגידולי שדה רבים.

בהסתמך על ההנחה שישראלים רבים לא יוותרו על הקינואה מארצות המקור - בוליביה ופרו - והתחרות על שווקי חו"ל לא תהיה קלה, עדיין יש מקום לגידול קינואה בארץ על פני שטחי חקלאות נרחבים, ולא דווקא במטרה לגידול הצמח כמקור מזון לבני אדם.

החוקרים לא הסתפקו בתוצאות המעודדות לפיהן ניתן לגדל את הקינואה בהצלחה בישראל, והמשיכו לחקור בכיוון שכמעט ולא נבדק עד היום בעולם - פיתוח וגידול של קינואה כמזון לבהמות. במשך הדורות היה מובן מאליו כי ייעודו של הצמח הוא למאכל בני אדם. זה גם היה כיוון הטיפוח של הקינואה - צמח שזרעיו צריכים להיות עמידים כגידול חקלאי ותואמים לטעמו של האדם. "הפוקוס היה תמיד על טיפוח זני קינואה עבור בני אדם", אמר ד"ר אשר. "זו הסיבה שטיפחו זנים שכמות הזרעים בהם גבוהה והאיכות והעמידות שלהם טובה".

הקינואה, שמהווה מזון מסורתי בדרום אמריקה, הפכה במערב למזון בריאות שיש לו איכויות בריאותיות רבות. כידוע, גם אלינו הגיעה המהפכה. הגרגרים הקטנים שנראו עד לפני כמה שנים מוזרים ולא שייכים למטבח הישראלי, החלו לאט לאט להפוך למוצר מקובל בלא מעט בתים ומסעדות.

בחינה של מרכיבי הצמח העלתה כי יש לו עוד יתרונות רבים שבאים לידי ביטוי כשמשתמשים בו כמאכל לבקר. לדברי ד"ר אשר, "הספונין, שהוא אותו חומר מריר שבציפוי גרעין הקינואה, משנה את הרכב החיידקים בקיבה ובכך מביא לניצול טוב יותר של המזון". בנוסף לכך, הפרות, אוכלות את זרעי הקינואה עם אותו ציפוי מריר, בעוד שבתעשיית המזון לאדם מקלפים ושוטפים את הזרעים לפני שהם הופכים למוצר שאנחנו קונים ואוכלים, טיפול שמייקר אותו. הבדל גדול נוסף הוא שבני האדם אוכלים את גרגירי הקינואה בלבד, לעומת הפרות שאוכלות את הצמח השלם על כל חלקיו.

עם זאת, ד"ר אשר מגן על כבודן של הפרות ומדגיש כי גם להן יש גבולות. "צריך לקצור את הצמח לפני שריכוז הספונינים הופך להיות גבוה מדי",אמר. "זה מגיע לרמת מרירות כזאת שהן פשוט לא אוכלות את הצמח עם הגרעינים".

כדי לקלוע לטעם הפרות מצד אחד, וכדי לא לקצור את הצמח מוקדם מדי, מטפחים זנים "מתוקים", כלומר, כאלו שהפרות יאהבו, כשריכוז הספונינים בהם לא יהיה גבוה מדי. יש לדעת כי לספונין (מהמילה Soap, סבון באנגלית) יש תכונה חשובה נוספת: המרירות שלו מספקת הגנה מסויימת מפני מזיקים וציפורים. תכונה זו היא פרט נוסף המקטין את הוצאות הגידול ואת הפחת.

אולם המחקר רצה לבדוק לא רק אם הפרות אוהבות את גרעיני הקינואה. מטרתו הייתה לראות האם כל רכיבי הצמח מקובלים על הפרות, מועילים להן וגידולם משתלם יותר מגידולים אחרים.

עד כה, כל הממצאים מורים בבירור: מדובר בלהיט. למרות שכמות הקינואה שאוכלות הפרות, הן כתחמיץ והן כצמח יבש, נמוכה יותר בהשוואה למזונות אחרים, חיטה או תירס למשל, הרי שהפרות עולות במשקל בצורה זהה ואיכות הבשר אף עולה. כלומר - יעילות המזון גדולה יותר בקינואה. ניסויים לגבי תפוקת החלב ואיכותו עדיין לא נעשו, אך אמורים להתקיים בקרוב.

בדיקות נוספות שנערכו הן בחינה של עיכול המזון. כלומר, איך מתפרק המזון בקיבת הפרה. פעם נוספת הקינואה הראתה נתונים טובים יותר. לכך תרמה גם התנהגות אכילה שונה, כפי שמטיפים לנו מאז ומתמיד - לאכול לאט וברוגע. כשלפרות הוגשה קינואה, קצב האכילה שלהן הואט, דבר שמשפר את נעכלות המזון.

בדומה ליתרונות הקינואה כמזון לבני אדם, בו יש אחוז חלבון גבוה, כך גם יתרונותיו כמזון לבהמות: קיימים 10-7% חלבון בקינואה המוגשת כקש, בהשוואה ל-4.5-3% חלבון בקש חיטה. בתחמיץ קינואה יש 16-19% חלבון, בעד שבתחמיץ חיטה רק 10-8% חלבון.

מחקר משמעותי נוסף נעשה בשיתוף חוקר שהגיע במיוחד מטקסס למעבדתו של ד"ר אשר, על מנת ללמוד את השפעת המזון החדש על פליטת גזי החממה. ד"ר אשר הסביר כי כיום, נתון זה הוא מאוד משמעותי ברחבי העולם בתחום גידולי מזון לבעלי חיים. תוצאות המחקר הראו חד משמעית כי פליטת גזי החממה אחרי אכילת קינואה נמוכה משמעותית בהשוואה לחיטה, תירס או מזונות אחרים - כלומר הזנה בקינואה תורמת גם לאיכות הסביבה.

"במכלול הנתונים עולה שעלות גידול בעל החיים נמוכה יותר כשמאכילים אותו בקינואה, והתפוקה נשארת זהה", אמר ד"ר אשר. הוא הוסיף כי גם לחקלאי שעובד בגידולי השדה, גידול הקינואה משתלם מגידולים אחרים - הוא מגדל חומר באיכות גבוהה יותר, בעל נצילות מים גבוהה וללא צורך בהוספת משאבים מיוחדים.

בארצות הברית כבר מגלים עניין בתוצאות המגיעות מהמחקרים הנערכים בישראל ולדברי ד"ר אשר, עמיתיו בטקסס כבר מכנים את הבקר הישראלי חובב הקינואה - "פרות היפסטריות".

לתוצאות המעודדות של הניסויים גם היבט משמעותי נוסף שיכול לבוא לידי ביטוי ברפתות הישראליות, משום שקינואה אינו צמח שנחשב כדגן, הרי שהפרות הישראליות, שצריכות לספק חלב כשר לפסח, יכולות לאכול בבטחה ובהנאה את הצמח החדש - ללא חשש מחמץ.

כמה שבועות לפני פסח, במועד שנקבע על ידי משרד החקלאות והרבנות הראשית, עוברות כלל רפתות החלב בישראל לתזונה ללא דגנים עבור הפרות החולבות בתפריט כשר לפסח שנמשך עד לסיום החג. התפריט הכשר לפרות מתבסס בעיקר על קטניות ותירס כחלופה למיני הדגן המקובלים בשאר ימות השנה. אלא שהחלפת התזונה אינה קלה לפרות ומתבטאת בירידה בתפוקת החלב. גם החזרה לתפריט הדגנים לא נעשית בבת אחת, ומתבטאת ב"סטרס מטבולי".

כעת, כשיתרונות הקינואה הולכים ומצטברים, הרי שהפרות יוכלו לאכול לאורך כל השנה את המזון החדש. זאת, מבלי שהמגדל יאלץ להעביר אותן לפני פסח לתפריט נחות ובעייתי ובכך גם ישפר את רווחת החיה.