בבית משפט השלום בתל אביב מתקיים היום (ראשון) דיון בטיעונים לעונש של אלי בר זכאי, שהורשע בהמתה בקלות דעת של אילון שלו אמסלם בן ה-13, בשעה שנהג בשכרות. הפרקליטות מבקשת להטיל על בר זכאי עד 13 שנות מאסר בפועל, לצד פסילת רישיון הנהיגה שלו לצמיתות ופיצוי למשפחת שלו-אמסלם ולמשפחתו של הנער השני שנפצע באירוע. במהלך הדיון, אמו של אילון, דקלה, נשאה לראשונה דברים בבית המשפט, וכינתה את בר זכאי "נבל נטול כל רגש".
בדבריה באולם הדיונים, שיתפה בכאבה בתחושות שחוותה מאז אוגוסט 2018, אז בר זכאי דרס למוות את שלו אמסלם בתל אביב. "חלפו כמעט שנתיים והנה הגיעה העת לה לכאורה חיכינו מאות ימים ואלפי שעות", אמרה. "העת בה סוף סוף ניתנה לנו כהורים לדבר בבית המשפט, לא רק לשבת לשמוע את שקריו של מי שהרג את בנינו ואת עושה דברו".
התובעים, עורכי הדין ארז ריכטנברג ובן צור מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי) טענו כי מתחם העונש הראוי לעבירות בהן הורשע בר זכאי הוא 7-13 שנות מאסר, וביקשו מהשופט בני שגיא להטיל עונש קרוב ככל האפשר לרף העליון של המתחם.
אל תפספס
האם דקלה ציינה כי אף שחיכתה לרגע שבו תוכל לדבר בבית משפט, הרי שכאמא, קשה לומר שאכן "חיכתה לכך". "עליי, הרגע הזה נכפה", אמרה. "לרוב הכתיבה קלה לי, קולחת, הפעם המילים ממאנות לצאת. איני מצליחה למצוא מילים שיתארו את תהום הכאב, שאול הגעגוע. כך יהיה עד יומנו האחרון".
היא סיפרה על הבוקר שבו נודע לה על מות בנה, שעה ששהתה עם בעלה לשעבר, קובי אמסלם, בתאינלד ועל הרגע בו נדרשה לזהותו בישראל. "שיחה קצרה מקונסולית ישראל בבנגקוק הפכה את חיינו", שחזרה. "כמעט שעתיים צעקתי 'הוא מת, הוא מת, לא אוכל להמשיך לחיות', 20 שעות של ערות מעורפלת, מעבר מוחשי מגן עדן לגיהנום. או אז חיכה לי בני בכורי האהוב, שוכב מת בחדר המתים באבו כביר. יפה תואר, נקי ורחוץ, עם חיוכו המתוק נסוך על פניו, אך כטולו קר וצפוד. והוא לא קם אליי ולא פקח עיניו, ולא שמח לראותי ולא חייך. רק שכב חסר נוע, והפעם אפשר לי לחבקו עד כמה שרק ארצה, בלי לנסות להתנער מהחיבוק המביך של אמא ולומר 'אמא, די'".
"נלקחת מאיתנו על ידי נבל שפל", המשיכה באולם הדיונים. "חלפו שנתיים פחות שלושה שבועות ואני עדיין מתקשה להבין שאתה אינך. לחיות את מותך. ומוצאת את עצמי מגדלת את ילדי המת. חיה את חיי לצד מותך. מהרגע שאני פוקחת את עיני ועד שאני נרדמת, בלילות המעטים שאני מצליחה להירדם. אתה מלווה אותי, פוגש בי בלילות. הכאב גדל ומתגבר. הגעגוע אליך מר, מייסר, ולא ניתן לשאוב ממנו אפילו קורטוב של נחמה או עידוד".
"לא עוזבות אותי המחשבות מה עבר עליו כשששכב מדמם באירוע. כשתת-האדם אפילו לא עצר, רק דאג לביטוח הרכב ולהעלמת עקבות האלכוהוך בדמו", אמרה דקלה שלו אמסלם. "האם כאב לך? היית בודד? איש רשע הרג את בני בכורי. מאז שהלכת המשפחה שינתה פניה. אבא ואני התגרשנו. כל אחד התכנס ביגון ולא מצאנו את הדרך זה אל זו. גרים באותה שכונה בסמיכות. אריאל ואליה מתגעגעות אליך. הם מדהימות. היית גאה בהן. הן שואלות שאלות - 'אימא, איך הרוצח הזה בכלל רוצה להמשיך לחיות? איך לא אכפת לו? איך בכלל נולד אדם כזה?".
היא שבה על הדברים שאמר אביו קובי, במלאות 30 למותו של אילון, והוסיפה לתקוף את בר זכאי. "אני מתקשה להבין כיצד השפל הזה שניצב מולנו, סוציופת חסר מצפון, גדע את חייו באטימות מעוררת חלחלה", אמרה. "באדישות מצמררת ראה את אילון ודניאל מועלים לאמבולנס, וחשב רק על עצמו. שמענו אותו משקר לכל אורך הדרך. עוד מחדר המעצר שם שיקר יחד עם אביו, לאחר מכן בעדותו ובבית המשפט העליון. בכעס גדול שמענו כיצד ענה לשאלת בית המשפט שהסיבוב בכביש אשם. הוא? צח כשלג. תת אדם שעוטה על עצמו כיפה וציצית וזקן. מתחפש לבן תורה וכך פותר עצמו מערכים. הכתובת היתה על הקיר, ודווקא ילד הצדק שלנו ששמר על הכללים, המתין בסבלנות על המדרכה לאור הירוק, ופגש בחוסר הצדק הזה".
"ניתן היה לעצור את מסע הפשע כל כך הרבה פעמים - אבל הנאשם היה נחוש", אמרה אמו של אילון על בר זכאי. "אדם שנראה כיציר מסרט אימה ניצב לנגד עינינו. לבו גס. אדם שחייב לשתות, לעלות על ההגה ולנהוג במהירות גבוהה. אדם כזה הוא סכנה לציבור. אדם כזה חייב להיות מורחק מהחברה לשנים רבות. אולי כך נמנע את המוות הבא ונצליח לחסוך הררי סבל וים של כאב לאנשים אחרים. כה רוצה להאמין שאילוני שלי לא נהרג לשווא. נכון, הוא לא נהרג במלחמה על המדינה, אלא בכביש. משאלת הלב היחידה שנותרה לי ממותו של בני בכורי, אהבת נפשי, היא לייחל לשינוי. שינוי במגמת הענישה, ובהמשך שינוי בנורמות. זו אינה גזירת גורל אלא מעשים שנעשים מאדישות נוראית לתוצאות הקשות. אדישות וחוסר אכפתיות המשתלבים לכוונה. אלו מעשים שניתן וחובה למנוע. היכן שהחינוך כשל מגיעה הענישה. זו תוביל להרתעה ולשינוי התנהגותי".
אביו של הנאשם בר זכאי, יצחק, קביל את זכות הדיבור. "אני מודה שנתנו לי את הזכות לדבר פה, מה שרציתי לעשות כבר מזמן, אבל עורך הדין אמר לי לחכות. אני רוצה להביע את הכאב הנורא שאי אפשר לתאר על המשפחה היקרה. אני לא יכול אפילו לתאר את הכאב של המשפחה - זה דבר שלא נתפס", אמר בפתח דבריו.
האב סיפר על הטלטלה שחווה בנו הדורס מאז האירוע לפני כשנתיים. "אני רוצה רק להציג לבית המשפט משהו שאולי לא הוכר עד היום. הבן שלנו אלי, שאולי זה נשמע ונראה שהוא יושב כמו אפאטי, אני רוצה להציג לבית המשפט, כי במשך השנתיים האחרונות אין יום אחד שאלי לא יושב בבית ובוכה. ואם אני קם באמצע הלילה ורואה אותו עם דמעות במטבח, אני אפילו לא שואל אותו מדוע. הוא טיפוס מופנם שלא יודע להביע רגשות".
האב פרץ בבכי במהלך הדיון והמשיך, "הוא אמר לי 'אבא, בוא נעשה משהו למען אילון'. אבל הוא לא יכול היה לצאת מהבית. בכל יום הוא ארגן בבית שלוש תפילות, עם השכנים, כדי להגיד קדיש לעילוי נשמת הילד. חברים שלו יודעים שגם בימים של שלג וקור, הוא לא ויתר על זה. זה מראה שאכפת לו מאוד. הוא נהפך לשבר כלי. גם כשהוא ניסה להגיד משהו בתקשורת, מיד נבלמנו. ואז בעצת עורך הדין הוא אמר לי שזה לא הזמן".
(עדכון ראשון: 10:01)