הקורונה חיברה בין נתניהו וגנץ. עכשיו היא תאלץ אותם ללמוד לחיות ביחד

(בווידאו: נתניהו על הגבלות הקורונה החדשות)

הקורונה מילאה את חיינו בעדכונים יומיומיים על גרפים של תחלואה ומעקב אחרי מספרי מונשמים ומובטלים, והחליפה את אינפלציית הסקרים השבועיים של שנת הבחירות הבלתי נגמרת. בשבוע שבו הנתונים על התפשטות המגפה ונזקיה הכלכליים העתידיים שוב קפצו לממדים מבהילים, הסקרים שפורסמו בערוצי הטלוויזיה ביום ראשון אפילו לא פתחו מהדורות, כי למה לנו פוליטיקה עכשיו וכל זה. אבל בשביל שני אנשים - ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש הממשלה החליפי בני גנץ, הם נשאו בשורות רעות ומשמעותיות.

בסקר חדשות 13 ירדה כחול לבן בראשות בני גנץ - לראשונה מאז הקמתה - למספר חד-ספרתי של מנדטים, ובסקר חדשות 12 ספג נתניהו ירידה דרמטית בשביעות הרצון מתפקודו בניהול משבר הקורונה. חודש וחצי אחרי הרכבת הממשלה, סך המנדטים של כל סיעות הקואליציה, שבכנסת הנוכחית עומד על 72 חברי כנסת, איבד כעשרה כסאות ולפי הסקרים נמצא כעת על 62. חמישה חודשים מאז פרוץ המגיפה, כשהגל השני מכה במלוא עוצמתו, חוסר הוודאות הכלכלית הופך לחשש מחורבן וההנהגה מתחילה לשלם את המחיר על הכשלים בניהול המשבר.

כמה שעות לפני שהסקרים השחורים פורסמו, כיכבו ראש הממשלה והחליפי באירוע מביך במיוחד, לעיני המצלמות, ששיקף באופן די מדויק את הדינמיקה ביניהם בעבודה המשותפת בשבועות האחרונים. בפתח ישיבת הממשלה, גנץ נאלץ לדרוש בכוח את זכות הדיבור, ונתניהו, באדישות מוחלטת וקור מופגן, סירב לתת לו אותה מבלי להניד לעברו עפעף - במובן המלא של המילה. הוא אפילו לא הזיז את הראש. זה היה הפתיח לעוד שבוע סטנדרטי בחיי הממשלה המשותפת שלהם, רווי בעימותים יומיומיים, וברקע ההלם מהשפל בסקרים, בכחול לבן רק הגבירו את הטונים כדי להפגין נוכחות והשפעה ולנסות לסמן טריטוריה שתשאיר אותם בחיים.

שתי ישיבות של קבינט הקורונה הסתיימו בהדלפות על פיצוצים ומחלוקות. שר המשפטים, אבי ניסנקורן, התייצב להגן שוב על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מול מתקפה נוספת של נתניהו ואנשיו, הפעם על סירובו לבקשה לקבל תרומה של עשרה מיליון שקלים למימון ההוצאות המשפטיות. גנץ הודיע ש-1 ביולי "אינו תאריך קדוש" וש"מיליון וחצי מובטלים לא מתעניינים בסיפוח", ויומיים אחר כך, אחרי בילד-אפ מטורף, הדדליין שנתניהו הציב לתחילת החלת הריבונות עבר בהודעה לקונית על המשך הדיונים עם וושינגטון. כל זאת מבלי שהזכרנו את התקציב. במשרד האוצר מכינים תקציב חד-שנתי, בהתאם להחלטת ראש הממשלה ושר האוצר, אבל ראש הממשלה החליפי ממשיך לדרוש תקציב דו-שנתי, ומסרב לפתוח את ההסכם הקואליציוני - שבו זה מה שנקבע. מה שנקרא, שגרה.

ההתעלמות המופגנת של נתניהו משותפו בתחילת השבוע המשיכה בביטול עמדותיו לגבי הסיפוח בשיחה עם סיעת הליכוד, ונגמרה בעוד הצהרת קורונה אליה גנץ לא הוזמן, ובה אפילו לא הוזכר שמו. בישיבת קבינט הקורונה אמש, לפני ההצהרה על חידוש ההגבלות, נתניהו התעצבן על שרי כחול לבן והאשים אותם שהם "עושים פוליטיקה" כשהם מתדרכים את התקשורת על הצעות ועמדות שונות שהם מציגים בדיונים.

אפשר להבין את הרוגז שלו: אחרי כמעט שנה וחצי שבהן עמד בראש ממשלת מעבר עם שותפים קואליציוניים נאמנים וללא כנסת מתפקדת שתגביל אותו, ואחרי שאת הגל הראשון ניהל באופן כמעט יחידני עם ישיבות ממשלה ליליות ואישור זריז ומהיר של תקנות מחמירות על הציבור, הוא נאלץ לחלוק את המושכות ולקיים הליכי קבלת החלטות מסודרים - כשברקע אווירה של כאוס בשוק העבודה ותחזיות לקריסה כלכליות שעשויות להכתים את מורשתו. לא מספיק שיש לו את יו"ר ימינה, נפתלי בנט, שמקים ממשלות צללים לניהול המשבר ובונה את עצמו מחדש כאופוזיציה כלכלית, הוא צריך להתמודד גם עם ביקורת גוברת בתוך הממשלה על ניהול האירוע עד כה. השבוע, גם כחול לבן הצטרפו למשחק, והחלו לכוון לו לבטן הרכה.

גם את הזירה המדינית הוא לא רגיל לחלוק עם אחרים. אחרי שנים שבהם שלט ללא עוררין ביחסים עם הבית הלבן, גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי סללו צירים חדשים של שיתוף פעולה בוושינגטון ובירות אחרות בעולם והצליחו להרוס את החלומות על 1 ביולי כתאריך תחילת הסיפוח. נתניהו עדיין ממתין לבשורה מהממשל כדי לשמוע האם ובאיזה מהלך ריבונות יסכים הנשיא דונלד טראמפ לתמוך, אבל הדרישה של כחול לבן לקיים תהליך קבלת החלטות מסודר עוד עשויה לעכב את לוחות הזמנים ולשבש את התכנית המקורית להספיק לספח עוד לפני בחירות נובמבר. גנץ, אשכנזי וניסנקורן גם עומדים בראש המשרדים שיצטרכו הלכה למעשה לממש כל צעד של החלת חוק ביהודה ושומרון, כך שבפועל, למרות שלנתניהו יש רוב בממשלה ובכנסת גם בלעדיהם, הם יכולים עוד להערים קשיים משמעותיים.

לולא הקורונה, צבר אירועים קואליציוני שכזה היה מחזק את הלחץ בליכוד לבחירות רביעיות, אך הנזקים הכלכליים המאמירים מחד והמספרים הצונחים בדעת הקהל מאידך מצמצמים משמעותית את היכולת של נתניהו לנופף באיום הזה - ובכל זאת, הוא מנופף בו. "הפוליטיקה הזו מובילה רק לכיוון אחד", רגז על שרי כחול לבן אתמול בחדר הסגור. אחר כך, בהצהרה, הוא נקט בשפה צבאית כדי לנסות להעביר לרמטכ"לים לשעבר את המסר: "מפקד מוביל בקרב. לא יכול להיות שמח"ט יגיד דבר אחד והסמח"ט יגיד דבר אחר". אך ראוי ששבוע שהתחיל בזובור יסתיים במשל מיליטריסטי, ובאותה הרוח.

בתנאים הפוליטיים הנוכחיים, כשהפער בין הליכוד וכחול לבן בסקרים מתרחב - לפי ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית - יש סיכוי קלוש ביותר שנתניהו יעביר בעוד שנה וחצי לגנץ את הפיקוד על הכוח. אבל כל עוד המונים מאבדים את מקומות העבודה שלהם ואי-הוודאות הכלכלית זועקת תחזיות חירום, אין לו ברירה כנראה אלא להתרגל לכך שהוא כבר לא שליט בלבדי.

בסופו של דבר, ראש הממשלה והחליפי יצטרכו לשבת יחדיו ולנסות למצוא דרך להגיע לנורמליזציה, והדרך לשם עוברת בעיקר דרך הוויכוח על התקציב. אם גנץ ייענה לדרישת נתניהו להעביר קודם כל תקציב חירום לשנה הנוכחית ולדחות את העברת תקציב 2021 לשנה הבאה, הוא ייתן לו במתנה נקודת יציאה לבחירות נוספת במרץ. אבל כל עוד הוא ממשיך להתעקש על דו-שנתי, נתניהו ימשיך לאיים בבחירות עכשיו.

יש בכירים במערכת הפוליטית שסבורים שהוא יעדיף בחירות בזק באוקטובר כדי להקדים את המכה הכלכלית הכואבת שיביא עמו הגל הבא שיגיע בחורף, אבל ככל שהגרפים של החולים, המבודדים והמפוטרים נוסקים, הנתיב הזה הופך יותר מסוכן ופחות סביר. הקורונה הייתה נקודת המפנה שבה גנץ החליט לפרק את כחול לבן ולחבור לממשלה עם נתניהו, והיא גם הבלם שימנע את פירוקה, לפחות לעת עתה.