בג'ונגל של נתניהו רק החזק שורד, וגנץ מתקשה להפנים את החוקים

(בווידאו: נתניהו בטקס סיום קורס טיס)

אחד המוטיבים המרכזיים במשנתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעשור האחרון הוא שרק החזק שורד. "ככל שאנחנו עוצמתיים יותר - כך אנחנו מרתיעים את אויבינו ומקרבים את ידידינו", אמר רק אתמול בנאום בטקס כנפיים של חיל האוויר, בו הודיע על הסכם פומבי ראשון מסוגו עם איחוד האמירויות לשיתוף פעולה בתחום הקורונה, הישג נוסף בתהליך נורמליזציה חסר תקדים שהוא מוביל בשנים האחרונות מול מדינות המפרץ.

את היציאה לאור של יחסי ישראל והמפרץ נהוג לייחס לאויב המשותף בטהראן, אך מבחינת נתניהו השינוי במעמדה של ישראל בעולם ובאזור נובע בראש ובראשונה מעוצמותיה. "באזור הזה רק החזק שורד", אמר בראיון למגזין טיים בשנה שעברה בציטוט שזכה להגיע לשער העיתון והופיע בשנים האחרונות באינספור נאומים מדיניים ועצרות בחירות. "עם החזק עושים בריתות. עם החזק, ורק עם החזק, עושים שלום. גם אם זה לוקח זמן", הוא ציטוט נוסף שחוזר בגרסאות שונות.

נתניהו הוא חסיד אמיתי של חוקי הג'ונגל בכל תחומי החיים, וכך הוא מנהל את מדיניותו הגיאו-פוליטית, הכלכלית וגם את הפוליטיקה בבית. הוא מעריץ מנהיגים חזקים ותקיפים כמו צ'רצ'יל ובן גוריון ונוהג להתחבר עם השליטים מסוג זה ברחבי הגלובוס, וכך פיתח יחסים מיוחדים עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו וראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. אחד הנאומים החביבים עליו הוא נאום "ארבע העוצמות", בו הוא פורט את תפיסת בניין הכוח של ישראל בשנים הקרובות. "תהיה חזק ואל תהיה חלש", הוא נוהג לומר גם בשיחות עם קצינים וחיילים, והגדיר זאת "תנאי יסוד לקיום". החלשים, לפי תפיסת העולם שלו, "מתפרקים, נשחטים ונמחקים מעל דפי ההיסטוריה".

עבור נתניהו, כל התבטאות פומבית של בכיר מהמפרץ, כל פגישה היסטורית ראשונה עם מנהיג אפריקני וכל מטוס שנוחת בנתב"ג מאבו דאבי הם עדות להצלחת הריאליזם שלו. בחסות המאבק התוקפני שניהל מול נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה למניעת הסכם הגרעין עם איראן, הוא הצליח לייצר ברית של אינטרסים משותפים שמחממים את היחסים עם מדינות המפרץ - הגוברת אפילו על הבעיה הפלסטינית שפעם הייתה מונעת כל התקדמות לנורמליזציה. הבחירה של טראמפ לבית הלבן ב-2016 אפשרה לו לממש את החזון ביתר שאת עם שותף לסגידה לכוח ולעוצמה, ולהחיל אותו גם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מהעברת השגרירות לירושלים, דרך הקיצוצים בכספי הסיוע לפלסטינים וסגירת משרדי הרשות בוושינגטון, הצעדים של ממשל טראמפ במזרח התיכון אותתו על שינוי הסדר הקיים לטובת ירושלים החזקה ולרעת רמאללה המוחלשת, עד כדי כך שהבית הלבן השיק תכנית שלום במעמד צד אחד. לשיטת נתניהו, תכנית המאה מוכיחה שעוצמתה של ישראל הפכה את היוצרות, וששנים של עקשנות השתלמו וייצרו את התכנית הנדיבה והידידותית ביותר אי פעם. התנאים שהיא מציבה להקמת מדינה פלסטינית בלתי אפשריים, ויתקיימו, בלשונו של השגריר האמריקאי דיויד פרידמן, "כשהפלסטינים יהפכו לקנדים".

הגישה הכוחנית של הממשל כלפי הפלסטינים לא הוכיחה את עצמה לעת עתה, וכל הגזרים והמקלות לא גרמו להם להגיע להפסיק את החרם ולחזור לשולחן המשא ומתן. לכאורה, זה היה אמור להספיק בשביל לקבל אור ירוק מהאמריקנים להתחלה של מהלך להחלת ריבונות ב-1 ביולי. אולם, בשלב זה, עדיין לא ברור אם ומה עומד לקרות עם הגעת תאריך היעד ביום רביעי.

דיוני הסיפוח שהתכנסו השבוע בחדר הסגלגל הסתיימו ללא הכרעות, ושליחיו של הנשיא טראמפ עושים כעת את דרכם חזרה לישראל כדי להמשיך בשיחות והתייעצויות עם נתניהו וראשי כחול לבן. ההגעה של המשלחת האמריקנית לישראל מאותתת שבוושינגטון עדיין לא ויתרו על השאיפה לגבש קונצנזוס רחב ושהם מעדיפים לקדם מהלך בהסכמת ראש הממשלה החליפי בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי, למרות שפוליטית ופרקטית, לנתניהו יש רוב להחלת ריבונות גם בלעדיהם.

על פניו, העקרונות שכחול לבן הציבו לתמיכה במהלך מצמצמים ומגבילים מאוד את גבולות הריבונות, אבל הם לא מורידים אותה לגמרי מהפרק. לא בטוח שאפשר לרבע את המעגל בין הדרישה של גנץ ואשכנזי שהמהלך יתואם עם ירדן, מצרים ומדינות האזור ויכלול מחוות כלפי הפלסטינים, ובין הלחץ של נתניהו לנצל את שלהי כהונת טראמפ ולקבוע עובדות בשטח לפני בחירות נובמבר.

אם הם יצליחו להגיע לנוסחה מוסכמת, המחלוקת ביניהם דווקא עשויה לשרת את שניהם. נתניהו יוכל להאשים בריבונות המוגבלת את גנץ ובעיקר את אשכנזי שמציג עמדות נחרצות יותר, ולהשתמש בהם כאפוד מגן מפני הימין. הם, מצדם, יוכלו לקחת קרדיט על כל אחוז או מילימטר שעליהם הוא יצטרך לוותר. אם לא יושג קונצנזוס, נתניהו תמיד יכול לנסות להתקדם בלעדיהם, או שלחלופין, הוא תמיד יכול לאיים בבחירות.

קצת יותר מחודש אחרי שהושבעה הממשלה השוויונית והפריטטית, יחסי הכוחות בין שני חלקיה רחוקים מאוד משוויון. הליכוד נמצא במצב הטוב ביותר אי פעם בסקרים, עם תחזיות ורודות של למעלה מ-40 מנדטים ו-62 עד 65 מנדטים לממשלת חלומות של גוש הימין, כחול לבן המפורקת נמצאת בצלילה ונאבקת לשמור על בייס דו-ספרתי. הדינמיקה ביניהם עד כה מזכירה קצת סדרת חינוך: מדי כמה ימים, גנץ מגלה גחמה חדשה של נתניהו או ספין של הליכוד, ולא מצליח להיערך מראש לבורות או לתת להם תשובה הולמת.

השבוע, הייתה זו סאגת הטבות המס של נתניהו והתנאים של ראש הממשלה החליפי שהגיעו לאישור ועדת הכספים. במקום להבין מיד שהעיתוי אומלל ולדרוש מהליכוד לדחות את ההצבעה על התופינים והכיבודים עד שיתבהרו השמיים הכלכליים מעל מאות אלפי אזרחים מובטלים ועצמאיים קורסים, כחול לבן נגררו לתוך האירוע ורק באותו בוקר הודיעו שהם יחרימו את הדיון וההצבעה בוועדה. להיעדרות שלהם אין שום משמעות פוליטית, שכן לקואליציה יש רוב בוועדה גם בלעדיהם (בזכות כיסא נוסף שהם עצמם נתנו לליכוד בגלל מחסור בח"כים), אבל היא שידרה בריחה מאחריות. בבחינת לא נעים - אז לא באים. לקראת סוף השבוע, המפלגה כבר גיבשה עמדת נגד ברורה יותר ודרשה לדחות את המשך הדיון על התנאים הנלווים של ראש הממשלה החליפי ובני משפחתו. רק שיו"ר הקואליציה, מיקי זוהר, כבר הודיע יום קודם לכן שנתניהו בכל מקרה שוקל מחדש את העיתוי.

אולם, גנץ עדיין לא בלע את הצפרדע הגדולה שנתניהו מתכנן להגיש לו - התקציב. לפי ההסכם הקואליציוני, שנחתם לפני חודשיים בלבד, הוחלט להעביר תקציב דו-שנתי לשנים 2020-2021, רק שמיד אחרי הקמת הממשלה, נתניהו נסוג והחל לדרוש לפצל את התקציב לשניים: להעביר תחילה תקציב עד סוף השנה הנוכחית, ורק אחר כך לעבוד על תקציב שנתי לשנה שלאחר מכן.

בשלב זה, בכחול לבן מתעקשים למלא את לשון ההסכם וללכת על תקציב דו שנתי "נושם", עם תקציבי רזרבות שיהיה אפשר להעביר בהתאם למצב הקורונה, כדי לשדר יציבות וגם כדי למנוע מנתניהו נקודות יציאה לבחירות. בסוף, הוויכוח הוא מקצועי על רבעון אחד, בין תקציב אחד לשנה ורבע או שניים, אבל ברמה העקרונית, זאת תהיה פתיחה מפורשת של ההסכם הקואליציוני, ובמצב יחסי הכוחות - זה המנוף העיקרי שיש לגנץ בידיים. נתניהו לא יכול להעביר תקציב בלעדיו, והסיעות החרדיות הבהירו שהן לא יסכימו לבחירות מבלי שעובר תקציב קודם.

בינתיים, הקורונה במילא מאיימת לשבש את כל תכניות הסיפוח ולגנוז את כל החלומות בליכוד על בחירות, ותקשה על נתניהו לנופף בקלף הזה. לכחול לבן זה נותן זמן ומרווח להשתפשף ולהמשיך לנסות להוכיח את עצמם בעשייה. רק שכל עוד הם ימשיכו לבלוע את הצפרדעים והגחמות של בלפור, הם עשויים להיחלש עוד יותר ולצנוח בסקרים למספר חד-ספרתי. ככל שהפער בין הכוח שלהם בממשלה למצבם בסקרים יגדל, יתגברו הספקות וקולות הביקורת על כל הסידור של הרוטציה והפריטציה שלא נאמן ליחסי הכוחות בפועל. ונתניהו, שמכבד רק יריבים חזקים, לא בהכרח ימהר להעביר ליריב מוחלש את השרביט.