(בווידאו: אילת התרוקנה מתיירים והעיר נותרה בשפל חסר תקדים)
הביטוח הלאומי התריע כי כבר בחודש הבא, תסתיים זכאותם של כ-300 אלף עובדים שיצאו לחל"ת בשיאו של משבר הקורונה לדמי אבטחה. שר הרווחה הנכנס איציק שמולי אף התריע כי בחודש אוגוסט מספרם עלול להגיע ליותר מחצי מיליון, והגדירם כ"עניים החדשים". אותם עניים, מובטלים שלדברי שמולי יתקשו לשוב למעגל העבודה, נמנים עם סקטורים שונים במשק שעדיין מנסים לשוב לפעילות. אולם כעת, שלושה חודשים לאחר שהשמיים נסגרו, לכולם כבר ברור שענף התיירות הוא אחד הנפגעים הקשים.
בניגוד לענפים אחרים שהחלו לחזור לפעילות בדשדוש, עתידו של ענף התיירות עדיין לוט בערפל. המלונות בארץ אמנם שבו לפעילות, אך עוד ועוד עסקים בתחום סוגרים את הפעילות, ומודיעים על פיטורים. את עיקר הפגיעה סופגים אלו הנשענים על תיירות החוץ. למרות הכרזתו ראש הממשלה בנימין נתניהו על השבת הטיסות לקפריסין ויוון ב-1 באוגוסט, גורמים בענף המהלך אינו מספיק כדי להחזיר את העסקים לפעולה.
עד שיימצא פתרון, יותר ויותר עובדים מהענף מוצאים עצמם מחוסרי עבודה, מספרים בודדים מאחורי ההכרזות הרשויות. עכשיו, כמו יתר חבריהם במשק, תום זכאותם לדמי אבטלה מותירה אותם ללא כל ודאות. זהו סיפורם.
עוד בוואלה!
קרן שלמה, בת 50, קריית אונו
קרן שלמה, אם יחידנית מקריית אונו, היא עובדת במשרד הנסיעות "נאו טורס" בהרצליה שהוצאה לחל"ת. כעת, נגמרו ימי הזכאות שלה לדמי אבטלה. "לצערי הרב איך שהתחילה הקורונה במרץ, המנהל הוציא את כולנו לחל"ת. שני עובדים נשארו במשרד כדי לטפל בביטולים וחכרו מטוסים כדי לחלץ אנשים שנתקעו בחו"ל", סיפרה. "אחרי כמה חודשים בבית, גם התשלום לחל"ת שלי נגמר ובשטח אין שום שינוי. מן הסתם אנחנו לא נחזור לעבוד בקרוב, אני גרה לבד, אם יחידנית, ויש לי משכנתה על הראש שדופקת ואין לי מאיפה לשלם אותה כי אין לי משכורת".
"זה נורא ואיום", המשיכה שלמה בתיאור מצבה. "אני 25 שנים במקצוע הזה, אין לי מקצוע אחר שאוכל להתמקצע בו עכשיו. אנחנו הענף הראשון שנפגע והאחרון שיחזור לצערי". לדבריה, היא לא רואה תקווה לעזרה מהמדינה, "המדינה לא דואגת לנו. אנחנו מדברים על אלפי אנשים: סוכני נסיעות, מנהלים, דיילים, כל העובדים של שירות נמל התעופה, השכרות רכב בחו"ל, גם כל עובדי בתי המלון. זה מפחיד מאוד".
היא הבהירה כי "ההרגשה היא שגם אם יהיה מקצוע אחר, הסיכוי שלי למצוא עבודה בגיל 40 ובמצב הנוכחי של המשק הוא מאוד לא גדול. זה מאוד מפחיד, אין לי הורים שיכולים לתמוך בי, וזה פשוט אומר לחיות בחוסר ודאות". היא ציינה כי אם המדינה הוציאה את העובדים לחל"ת היא זאת שצריכה לדאוג לפיצוי שלהם, "כדי שנוכל לחיות, להתפרנס".
"אני הבנתי ושמעתי שעובדי רשות שדות התעופה מוגנים עד סוף ספטמבר, למה הם כן ואנחנו לא?", תהתה שלמה. היא הסבירה כי "אני מצפה שקודם כל יאריכו לנו את החל"ת ויתנו סיוע חריג לעובדים של כל ענף התיירות, בין אם הם שכירים או פרילנסרים, גם לקבל חל"ת יותר ארוך וגם שהחל"ת הזה לא יכלול את דמי האבטלה כי אנשים מתחילים להיות מפוטרים. אז שלא ירד להם החל"ת מדמי האבטלה".
היא סיפרה כי 80 מדינות בעולם הצליחו להגיע למתווה של פתיחת השמיים, ובישראל זה לא קרה. "ראש הממשלה מדבר על פתיחת הטיסות ליוון וקפריסין, אבל אף משרד נסיעות לא יכול לחיות מיוון וקפריסין. אין מה לפתוח משרד נסיעות בשביל זה. אני קוראת לכולם לבוא להפגנה ב-30 ביוני מול משרד האוצר בירושלים, כדי שנפסיק להיות שקופים".
אריק ברמן, בן 65, הרצליה
אריק ברמן, בן 65, נשוי ואב לילדה שמתגורר בהרצליה, פוטר מעבודתו אחרי 26 שנים כשנותרו לו שנתיים עד ליציאה לפנסיה. "במשך 26 שנים עבדתי ב'אופיר טורס', ובשנה האחרונה עברתי לעבוד בחברת-בת כמנהל. עשיתי שם מכירות מאוד יפות עד פברואר האחרון, אבל במרץ הכול נעצר", סיפר. "כל הענף פשוט נגמר באיזה מקום, כל מה שקשור לתיירות חו"ל".
"אני עובד כבר 44 שנים בתחום התיירות, יש לי ניסיון של עשרות שנים, אבל הבעיה היא שעכשיו הם הוציאו אותי לחל"ת, ואחרי זה הודיעו לי על פיטורים", סיפר ברמן. "אני כועס על הכול, על החברה, על הממשלה שהפקירה את כל הענף, אנחנו פשוט נמצאים במצב שגם אם אני לא הייתי מפוטר, לא הייתי ממשיך לעבוד", הוסיף.
"אני בן 65, לא בדיוק מישהו שיכול לשנות את דרכיו בחיים, וזה קצת קשה. כל הדברים האלה מאוד קשים, העולם נפתח בהדרגה, אבל רק אצלנו סגר טוטאלי על השמיים", טען ברמן. "הסגירה הזאת משפיעה על כולם, על סוכנים, על משרדים, על מורי דרך וכל מי שמטפל בתיירות. מדובר במאות אלפים". הוא הסביר כי במצב הנוכחי, למרות שפוטר הוא צפוי שלא לקבל דמי אבטלה. "זה ממש ממש כואב", אמר ברמן. "אני בפעם הראשונה מפוטר בחיים ואני נמצא בלי עבודה, בלי אופק, בלי שום יכולת להסתכל קדימה ואין לי אלטרנטיבה".
לדבריו, דמי האבטלה שלו צפויים להיגמר בספטמבר, כשבינתיים לא ידוע אם הם יוארכו. "גם אם יאריכו, אשאר בחל"ת ולא אקבל דמי אבטלה. ברגע שאני מפוטר אני פשוט נזרקתי לכלבים. יש לי משפחה ואני מפרנס אישה וילדה, וזה פשוט לא מספיק", סיפר. הוא הסביר כי "כל מה שאני מבין הוא בתיירות, והתיירות פשוט מתה נכון לרגע זה. התחזיות מאוד לא סימפטיות".
"אם הממשלה לא תיתן תמיכה לאנשים שהם בחל"ת או כאלה שהיו בחל"ת ופוטרו לפחות עד סוף השנה, לא נראה אופק", המשיך ברמן. "עכשיו יש לי עוד שנתיים עד שאני צריך לצאת לפנסיה, עד אז אני אצטרך למצוא עבודות מזדמנות, זה מאוד בעייתי. ואני יודע שאני לא היחיד".
מאיר קונפורטי, 57, גני תקווה
מאיר קונפורטי, עבד במשך 15 שנים במשרד משפחתי בשם "אוניון לויד" לתיירות. הוא בן 57, נשוי ואב לשני ילדים מגני תקווה. המשרד שהיה קיים במשך שבעים שנה, נסגר בגלל משבר הקורונה, ומאיר פוטר. "הקורונה חיסלה לגמרי את העבודה, ובגלל המשבר הכבד אני מרגיש שנזרקנו לכלבים", סיפר קונפורטי. "אין אף גורם שיתווה לנו אופק. אני כבר בגיל מתקדם, להתחיל עכשיו הסבה מקצועית זה מאוד קשה. במיוחד שיש מיליון מובטלים ואין לנו שום מענה מהממשלה, מה המתווה? מה האופק? מה מציעים לנו?", תהה.
לדבריו, בלשכת התעסוקה אין תקציבים ולא יודעים למי ולאן לפנות. "בתחילת יוני פוטרתי מהעבודה, הייתי בחל"ת בחודשים אפריל ומאי, וביוני אני כבר מפוטר. אני זכאי ל-170 יום, וניצלתי כבר יותר מ-60 יום. אני מאמין שאקבל דמי אבטלה עד סוף ספטמבר ואז אני נזרק לכלבים בלי פרנסה", סיפר.
גם הוא חזר על הקביעה של מרבית האנשים העובדים בתחום, כי פתיחת השמיים רק ליוון וקפריסין לא תצליח לאושש לבדה את שוק התיירות, ואפילו לא תספיק כדי לפתוח את מרבית עסקי התיירות. "אי אפשר להחזיר את כל העובדים בשביל שני יעדים, זה כלום. לא שווה להחזיר עובדים, כשיש מלא הוצאות, בשביל יעד אחד או שניים. השמיים צריכים להיפתח לגמרי, שתהיה תנועה כמו באירופה", הבהיר קונפורטי.
"המשרד היה כמו הבית שלי", המשיך קונפורטי לתאר את המצב שנוצר מאז משבר הקורונה. "אני אוהב את המקצוע, את הלקוחות שלי, אני נאמן ללקוחות ולעובדים ואוהב לתת שירות. זה מאוד קשה, נתתי כל כך הרבה שנות עבודה, שילמתי מיסים, ואני מרגיש שאני נזרק לכלבים". לדבריו, הדבר הקשה ביותר במצבו הוא האי-ודאות, "זה ממש מטריד אותי ביום-יום".
"המשרד בעצמו נסגר סופית והוא בהליכים. המצב מאוד קשה, לא רואה איך אני חוזר לעבודה וגם כשהשוק כולו יחזור זה יהיה מאוד מינורי", סיכם. "אני רוצה לעבוד. לפחות שיתנו אופציה, מתווה, שיבטיחו הסבה מקצועית. אחרת אני לא רואה איך אני מתקדם, לא רואה איך אחרי ספטמבר אפרנס את המשפחה שלי. יש חשבונות קבועים ויש המון הוצאות, ואני לא יודע איך ממשיכים לחיות".
מירי סוסלנסקי, מדריכת תיירות
רבים בענף ומחוץ לו פנו לשר האוצר ישראל כץ בדרישה להאריך את הזכאות לדמי האבטלה למי שהוצא לחל"ת, החל אם זה יו"ר ההסתדרות, מנכ"ל הביטוח הלאומי או שר הרווחה בעצמו, אך האוצר עדיין לא ממהר לנקוט בצעד הזה. במקביל, בביטוח הלאומי אמרו כי ההבטחה להאריך את הקצבת התשלומים לחודש יוני עדיין לא עברה בחקיקה - כך שלקראת סוף החודש, מאות אלפי אנשים עדיין לא יודעים האם יהיו זכאים לדמי אבטלה גם בחודש הקרוב.
אחת הנפגעות היא מירי סוסלנסקי, בעלת חברת תיירות ומדריכת תיירות. היא החלה את פעילותה במטה המאבק להצלת תיירות חו"ל בד בבד עם הפסקת הפעילות בחברה שלה. "כבר בתחילת פברואר הרגשתי את רעידת האדמה אצלי בעסק, כי אנשים שהיו אמורים להירשם לטיולים לא הסכימו להירשם, לאחר מכן התחילו ביטולים ואז הבנתי שסין לא על הפרק".
היא תיארה את סדר האירועים מאז פרוץ המשבר, וסיפרה כי "היו אמורות להיות שתי קבוצות ליפן וגם לשם קבוצות כמעט מלאות התחילו לבטל. אחר כך זה כבר הגיע לאירופה, ואז גם טיולים שהיו לי למרוקו ויוון היו בחוסר וודאות". לדבריה, "כל העונה נפלה, ומבחינתנו גם אין צפי קדימה, שזה הדבר הכי גרוע".
סוסלנסקי הבהירה כי "יש פה ענף שלם משותק. יש עשרות אלפי אנשים שנמצאים בבית ונמצאים בחל"ת, חלקם ממש לקראת סיומו. המעסיק יצטרך להגיד להם אם הם חוזרים לעבודה או שהם מפוטרים, וחלקם כבר קיבלו מכתבי פיטורים". לדבריה, "גם לעסקים וגם לעובדים אין אופק לחזרה לעבודה. הענף שלנו היה הראשון להיפגע ואנחנו האחרונים להתאושש".
היא הסבירה כי אנשים מכל הגוונים והסוגים איבדו את האפשרות להתפרנס, "החל מצעירים בשנות ה-20 לחייהם, אנשים שהם עובדי אופרציה, מכירות ושירות לקוחות. ועד אנשים בני 50 ו-60 שתיירות זה מה שהם עושים במשך עשרות שנים, ומוצאים את עצמם בלי אופק בכלל".