האלימות נגד העובדים הסוציאליים מתחילה בממשלה

"יהיה בסדר" הוא כנראה משפט הרחוב הכי ישראלי שיש. האמרה הזו היא משל למדיניות הממשלה בכל הקשור לשירותי הרווחה הקורסים: עובדת סוציאלית אחת נאלצת לטפל ב-300 משפחות, 1,500 אנשים.

"שטויות, יהיה בסדר", אומרים. אבל בגלל התורים והעומסים, הלחץ החברתי מתורגם לאלימות במחלקות הרווחה והן הופכות למסוכנות עבור העובדות הסוציאליות. "עזבו, הכול יסתדר", זורקים לנו, כדי לפתור אותנו משיחה כנה ואמיתית ומתן תשובות למצוקות.

פעם הגעתי לפגישה עם אחד מחברי הכנסת בדמעות, אחרי שעודכנתי שעובדת סוציאלית הותקפה בפטיש. הוא ניסה להרגיע אותי במשפט: "אל תיקחי את זה אישי. אם עובדת סוציאלית תמות זה בגללי וזה לא בגללך".

"יהיה בסדר. יתנו לכם תקנים", מבטיחה הממשלה לעובדות הסוציאליות. אנחנו לא נושמות, אז לא - זה לא יהיה בסדר. אלף תקנים עומדים ריקים בגלל השכר הנמוך והלא מתגמל שמשולם לעובדות הסוציאליות, ואין מי שמוכנות לאייש את התקנים הללו. הקורונה הביאה את העומס על שירותי הרווחה הרעועים במדינה למצב של קריסה, ונראה שלאף אחד במשרד האוצר לא באמת אכפת. האמרה "יהיה בסדר" לא יכולה להיות מדיניות ממשלתית.

הכי פשוט וקל היה עבורי להרים את גרזן השביתה ולסגור את השירותים החברתיים. זה אולי הפתרון הקל והמתבקש, אך זהו הפתרון האחרון. עבורנו, העובדות הסוציאליות, המשפחות בהן אנו מטפלות הן חלק מהגוף והנשמה שלנו. להשאיר אותן ללא מענה יהיה המוצא האחרון שלי.

בבוקר יום ראשון יצאתי יחד עם חברותיי העובדות הסוציאליות למסע רגלי של עשרות קילומטרים מתל אביב לירושלים, כדי לעקור מהשורש את המשפט: "יהיה בסדר. נעבור את הקורונה". הנפנו דגל והתחלנו לצעוד למקום בו מתקבלות ההחלטות. נשים נחושות שמרימות את נס המרד בתקווה ששר האוצר ישראל כץ ושר הרווחה איציק שמולי ירימו את הכפפה ויתנו לנו ולמטופלים שלנו תשובות.

כאבי הרגליים התחילו כבר ביום הראשון. היבלות צצו מיד אחרי. הכאבים והיבלות מציקים לנו. הראש שלנו כואב ומסוחרר בגלל ההליכה המייגעת בשמש הקופחת. דווקא ברגעים האלה אני לא מפסיקה לחשוב על חברותיי שמתמודדות כל בוקר עם השכר הנמוך, התנאים המבישים, העומס הבלתי אפשרי וחשש הולך וגובר מאלימות. הקשיים והחששות הללו הבריחו כבר אלפים מהמקצוע שלנו.

בחמישי אגיע לירושלים עייפה, נוטפת זיעה וכאובה. אבל, אהיה גם נחושה ומלאת גאווה בעובדות הסוציאליות שלא הסכימו להיכנע לאקסיומת "יהיה בסדר". אם הטלפון, שבינתיים לא צלצל מלשכתו של ישראל כץ, יישאר מיותם, נצא לשביתה הגדולה והחריפה ביותר שהייתה אי פעם בשירותים החברתיים בישראל. אז אדע שעשיתי את כל שביכולתי כדי למנוע אותה - צעדתי חמישה ימים מתל אביב לירושלים, כדי לסכל את האסון שבקריסת שירותי הרווחה.

עו"ס ענבל חרמוני היא יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים