למרות הציפייה הגדולה, הנוסעים הרבים שעשו שימוש בשירותי הרכבת טרם משבר הקורונה, לא גדשו את התחנות הבוקר (שני) עם חזרתה לפעילות. את האלפים שמגיעים בשעות הבוקר העמוסות החליפו כמה מאות בודדות, שנשמעו להנחיות החדשות המלוות את הפתיחה החגיגית.
רק כ-15 נוסעים נצפו בשעה -06:20 בתחנת ראש העין-צפון. על הספסלים המתינו להם מדבקות המתריעות כי הם מיועדים לאדם אחד בלבד, אבל נראה כי לא יריבו עליהם בזמן הקרוב. הרכבת חולפת בתחנות פתח תקווה ובני ברק, אולם רק כמה נוסעים בודדים עולים.
לצד חובת עטיית המסיכה, אחד האיסורים הבולטים שהביאה שגרת הקורונה לזו של הנוסעים הקבועים, הוא זה המונע אכילה ושתייה בקרונות. ברכבת גם מבקשים מהנוסעים להפחית בשיחות טלפון. למעט נוסעת אחת שביקשה לעדכן את חברתה במאורע המרגש, נראה כי מרבית הנוסעים נשמעים להנחיה ועוטים מסיכות כנדרש. אולי זו שעת הבוקר המוקדמת שהפכה את הצורך לשתף לפחות דחוף.
עוד על שגרת הקורונה
ב-7:30, בתחנת תל אביב-סבידור מרכז, קצב ריבוי האנשים עדיין איטי. אלו לא הכמויות של תקופת השגרה, גם לא קרוב לזה. כל רכבת שעוצרת משחררת "פעימה" של נוסעים ואחריה מתרוקנים שוב המעברים. בימים אחרים היו "נחילי אדם" נעים על גבי המדרגות, לא הבוקר.
בשגרה, כרבע מיליון איש עושים שימוש ברכבת. הבוקר, כך על פי הנהלת הרכבת, רק 40 אלף הזמינו את שוברי הכניסה, ולמחר הזמינו עד כה רק 17 אלף. בימים שלפני הסגר, חיילי צה"ל היוו חלק ניכר ממשתמשי הרכבת, אולם לא כך היום. בצבא, שם עוקבים בדאגה אחר נתוני התחלואה המזנקים, הנחו להימנע מהנסיעה ברכבת. פה ושם נצפה חייל במדים, אבל כמו עם תנועת הנוסעים הכללית, הכמות זעומה ביחס לימים שבשגרה. אחד מהם, חייל שמשרת בצפון ועשה שימוש קבוע ברכבת בהחלט מברך על חזרתה: "זה לקח ארבע שעות מתל אביב לגבול הצפון באוטובוסים, לעומת שעה ו-40 ברכבת ועוד 40 דקות באוטובוס מנהריה".
לא רק חיילים מתלוננים על חוסר הנוחות באוטובוסים. נוסע העובד באוניברסיטת תל אביב, מספר שכשחזר מהחל"ת נסע בקו 274 שעתיים פלוס, לכל כיוון, עם אנשים בלי מסכות. "מתישהו כבר נשברתי", אמר. "עברתי לרכב פרטי".
עידן, שנוסע מחיפה לכפר חב"ד מתנייד ברכבת עם קורונה - כלבת בורדר קולי הקרויה על שם הבירה - לעבודה בחווה. בהיעדר רכבות, השתמש ברכב או נסע עם חברים. היום, כמו שאר הנוסעים, הוא נדרש להוצאת כרטיס מראש כדי להיכנס לתחנה. "תהליך ההזמנה פשוט, אבל חבל שאין אפשרות להזמין שוברים לכמה ימים מראש למישהו כמוני שנוסע קבוע", אמר.
שקד, סטודנט לרפואה שנוסע לבית החולים רמב"ם בחיפה, לא מתייאש ממערכת הפקת השוברים. "אני שמח מאוד על החזרה של הרכבת", אמר. לדבריו, השובר אינו מהווה מכשול - כל עוד יאפשר את המשך פעילות הרכבת. "עד עכשיו נסעתי ברכב - מה שהיה מאוד לא כלכלי, או באוטובוס שהיה מאוד לא נוח". מלבד השיקולים הכספיים - גם הזמן משחק כאן. כך, נוסע בן 21 בשירות לאומי הנדרש לנסוע מידי יום מרמת גן לרמלה, ציין כי בהיעדר רכבת הוא נדרש לנסוע שעתיים וחצי לכיוון באוטובוס.
לדברים אלה מצטרף גם אורי, שנוסע מתל אביב לתחנת נתניה-ספיר. "ללא רכבת לקח לי שעה ו-45 דקות להגיע לעבודה כשברכבת זה 27 דקות", אמר. "באוטובוסים יש דוחק רציני אין את הספייס של רכבת. גם רכבת עמוסה עדיפה על אוטובוס". לגבי הזמנת השובר אמר "כשאתה יודע לאיזו רכבת אתה עולה זה פשוט. אני חושב שהחשש מהביורוקרטיה גדול יותר מהחשש של הקורונה".
רמי, צמוד לאופנים חשמליים, משתמש קבוע ברכבת בין סבידור לבאר שבע. בתקופת הסגר לא נסע כלל בתחבורה הציבורית בשל הסרבול של העמסת האופניים לאוטובוס. היום הוא כבר בירך על חזרתה. "ברכבת תמיד יש דייל על הרציף, הודעות ברמקולים, הרבה יותר נוח ברכבת מאשר באוטובוסים שם לא תמיד הנהגים נחמדים", ציין.
מי שהביורוקרטיה הזו הפריע לה היא ורד, שנוסעת מרמת גן להרצליה כל יום. ללא הרכבת נסעה באוטובוסים 40 דקות לכל כיוון. "להוציא את השובר זה כמו אישור למשרד ראש הממשלה", אמרה. "אני לא רואה אנשים מבוגרים או כאלה בלי טלפון חכם עושים את זה, גם הצורך לעשות את זה כל יום מקשה, אני צריכה להזמין את השובר לרכבת מסוימת, אם אני מגיעה לרכבת בכלי תחבורה נוסף זה הופך אותי לתלויה".
ואלו הנוסעים הקבועים. נוסעת נוספת לחדרה שאינה משתמשת קבועה ברכבת אמרה: "אני לא נוסעת קבועה, והסרבול הזה של להוציא שובר לפני כל נסיעה בהחלט מוריד את החשק לעשות שימוש ברכבת".