ישראל נחנקת תחת ערימות פסולת - ויש רק דרך אחת לנקות אותה

(בווידאו: זיהום חריג נצפה בנחל אלכסנדר בשל שפכי פסולת, בנובמבר)

אז למה כל כך מלוכלך פה? כבר שנים השאלה מנקרת בנו כשאנחנו בשמורות הטבע, בחופים ולפעמים סתם ברחוב. בישראל, במקום לפתור את הבעיה מן השורש, אנחנו מגיעים אליה עם פתרונות קצה (פחים, הסברה, אכיפה). אבל לאמצעים הללו אין סיכוי להתמודד עם צונאמי הפסולת של העידן הנוכחי. כדי לפתור את הבעיה הזו באמת, אנחנו חייבים להבין מאיפה הבעיה נובעת ולהתמודד עם המקור ולא רק עם התוצאה.

ישנו שילוב של שלושה גורמים שפוגע בישראל: מדינה צפופה, שהאוכלוסייה בה מתרבה בקצב יחסית מהיר לשאר מדינות העולם וכמות הפלסטיק לנפש הולכת וגדלה ביחס למה שנעשה ברוב מדינות העולם, עלויות הטיפול בפסולת מאמירות, ומודעות לא גבוהה של חלקים נרחבים בציבור, שהם גם אלו שמייצרים יותר פסולת. התוצאה: כאוס בתחום הטיפול בפסולת ומדינה מטונפת.

ישראל היא לא המדינה היחידה המתמודדת עם בעיית הפסולת, אבל בבדיקה אל מול כלל מדינות ה-OECD, אנו נחשבים לאחת מן המדינות המייצרות כמות פסולת גדולה במיוחד לאדם, ובניגוד לעולם, אצלנו כמות הפסולת לנפש רק הולכת ועולה. זה נכון גם בהשוואה למדינות שנחשבות לשיאניות פסולת פר נפש כמו ארצות הברית ואוסטרליה.

כמו כן, ישראל היא המדינה שבה אחוז הפלסטיק בפסולת הוא מהגבוהים בעולם. מחקרים מלמדים שעיקר הפסולת במרחבים הפתוחים היא פסולת פלסטיק, ובעיקר פלסטיק חד פעמי - כלים חד פעמיים, בקבוקי שתיה ועוד.

המחיר הזול של הפלסטיק גורם לציבור לצרוך אותו "בלי חשבון" (כחלופה לרחיצת כלים, למשל) ובכך לייצר יותר פסולת. הוא גם אחד מהגורמים למהפך שעברה ישראל ב-15 שנים האחרונות - עלייה בצריכת כמות הפסולת לאדם בעיקר בקרב השכבות הפחות עשירות באוכלוסייה. בעשירונים 4-6 ישנה עלייה גדולה במיוחד ועשירונים אלו הם יצרני הפסולת הגדולים ביותר מקרב כלל העשירונים זאת בניגוד למקובל בעולם ולמציאות הישראלית לפני שנים ספורות.

הטיפול בפסולת עולה כסף. ככל שתושבים מייצרים יותר פסולת כך הרשויות נאלצות להתמודד עם עלויות הולכות וגדלות בנושא זה. לפי הגרף הבא ניתן לראות כי ההשקעה בנושא פסולת בשלטון המקומי, מבין כל נושאי הסביבה, היא ההשקעה הגדולה ביותר, כ- 40% מכלל ההשקעות של הרשויות המקומיות בנושאי סביבה מושקע בפסולת.

האבסורד הוא שהרשויות העניות יותר, אלו שגם לתושביהן יש פחות מודעות סביבתית, הן גם אלו שאוכלוסייתן צורכת יותר כלי פלסטיק חד פעמיים (הרבה יותר מהמקובל בעולם), ולכן יש להן יותר הוצאות על הטיפול בפסולת.

עלות טיפול בטונה אחת של פסולת, אותה התושבים מניחים בפח הירוק, עולה לרשות המקומית בממוצע 678 שקלים לטונה. כמה עולה לטפל באותה פסולת אם היא לא נמצאת בפח? הערכה היא שהעלות היא לפחות פי שניים.

אפשר לחנך את הציבור, זה בהחלט חשוב, אבל ללא חקיקה מתאימה שתאפשר לצמצם את כמות הפסולת בכלל וכמות הפלסטיק החד פעמי בפרט, אין לנו סיכוי גדול. לראיה כבר עשרות שנים גופים גדולים משקיעים משאבים בחינוך ובהסברה והמצב לא נהיה יותר טוב. ישנן כמה פעולות שעל המדינה לעשות כדי לטפל במצב:

1. קידום חוק פלסטיק - על פי מתווה החוק שהוצע על ידי אדם טבע ודין, תועבר האחריות לפסולת הפלסטיק ליצרנים ולא לצרכנים. מתווה החוק נותן מענה למגוון רחב של כלי פלסטיק חד פעמיים המהווים את הגורם המלכלך המרכזי המופיע בנוף הישראלי.

2. הרחבת חוק הפיקדון - בקבוקי השתייה מהווים אמנם רק כ-1% מכלל משקל הפסולת, אבל מהווים כ-40% מכלל הפסולת המושלכת במרחבים הפתוחים. הרחבת חוק הפיקדון על מכלי שתייה אלו יצמצם את הבעיה בכ-90%. ברגע שיהיה חוק פיקדון על הבקבוקים הגדולים ולא רק על מכלי שתיה עד ליטר וחצי (לא כולל) יהיה מי שיאספו את הבקבוקים ואנשים לא ישליכו אותם כלאחר יד. הפיקדון יוחזר כפי שנעשה היום במקומות רבים בעולם- על ידי מכונות אוטומטיות שמוצבות בכניסה לרשתות השיווק, תחנות דלק או כל מקום שבו מוכרים את הבקבוקים.

3. יישום חוק האריזות - האריזות מהוות כ-60% מכלל נפח הפסולת. יישום חוק האריזות יחייב יצרנים לקחת אחריות על פסולת האריזות, לפעול לצמצום היקף האריזות ולפעול לאיסוף מלא של מירב פסולת האריזות.

4. קידום כלכלה מעגלית בעידוד ותמיכה ממשלתית - כלכלה מעגלית הנה כלכלה של אפס פסולת, שדוגלת בניצול מרבי של חומרי גלם במטרה למנוע בזבוז של חומרים, אנרגיה ומשאבים.

5. קידום הפרדה במקור - הפרדה של הפסולת האורגנית לפחי אשפה שונים על ידי התושבים. אמצעי זה הוכח כמוביל לצמצום הפסולת ומגביר מודעות. מדינות שאימצו מדיניות שכזו צמצמו את הפסולת בעד כ-20%.

6. קידום חוק פסולת בניין - פסולת הבניין בחלקה הגדול מוזרמת לשטחים הפתוחים. החוק ימנע את הכדאיות הכללית של השלכת הפסולת במרחבים הפתוחים. הפסולת תושלך אל אתרים מוסדרים, שימחזרו ויטפלו בה והיא לא תיזרק לשטחים פתוחים כפי שקורה כיום. חוק שכזה ויישומו עשוי להפחית את כמות פסולת

הכותב הוא עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת ומיחזור באדם טבע ודין