מתי עלה מסוק לאוויר בגלל רצח ערבי?

(בווידאו: צעיר נורה למוות במהלך חיסול ביפו, השבוע)

הממשלה אדישה לאלימות הגואה בחברה הערבית. התקשורת הממסדית, שאם בכלל דיווחה על האירועים האלימים האחרונים בחברה הערבית, דרדרה אותם לשוליים בזמן שהיו צריכים לפתוח מבזקים מיוחדים. לצערי הרב, עבור חלק מהממסד ומהתקשורת, אין שום דבר מיוחד ב"ערבים שהורגים ערבים". דמנו שווה פחות.

הדם ששוטף את היישובים הערביים משעמם את הממשלה והעומד בראשה, שטרוד בלהבטיח את חירותו. המזרח הפרוע זה כאן. הערבים נרצחים והמשטרה מפהקת. הרצח בג'ת, לדוגמה, בפירוש היה ניתן למניעה וסיכול מראש.

זוהי בעיה ידועה ומוכרת. אנחנו אחרי שנים של מאבק משותף. הפגנות ענק, התארגנות של גורמי הנהגה בחברה הערבית בארץ, נבחרי הציבור במפלגות, ועדת המעקב, הרשימה המשותפת, ההנהגה המקומית, ראשי הערים והרשויות, חברה אזרחית, אנשי דת ומובילי ומובילות דעה בציבור - כולם צועקים יחד, נאבקים ודורשים את הזכות הבסיסית לחיים. הזכות לנשום ולביטחון אישי.

שמענו אינסוף הבטחות, תכניות ויעדים - אך האלימות ממשיכה ואפילו משגשגת. האלימות בימים אלו גואה במיוחד אחרי ירידה מסוימת בחודשי הקורונה. התחושה בציבור היא שהרצח הבא הוא עניין של זמן, ואפילו ראשי רשויות על הכוונת.

הטרור המאורגן ממנו סובלת החברה הערבית התחזק בעשור האחרון תחת עיני המשטר, המשטרה ורשויות האכיפה השונות. בין הגורמים למציאות הקשה: אי מניעת פשעים, אי פענוח פשעים כמו בחברה היהודית, עונשים קלים ולא מרתיעים בבתי משפט, סחר משגשג בנשק ודמי חסות ושוק אפור. 70% מהנשק בחברה הערבית מגיע מהצבא, 70% מהנשק הלא חוקי, לכאורה, מגיע מתעשיית הנשק הפורחת בחסות הסדר והחוק פה. אז מה הפלא שהגענו לאן שהגענו?

"הכישלון" הממסדי בטיפול באלימות הוא תופעה מוכרת גם במקרה של רצח נשים ערביות, כשאחוז כתבי האישום אפסי. רבות מהן נרצחות בנשק חם, ורבות מהן מכונות בעברית מדוברת "מוכרות לרשויות". זו מכבסת מילים למצב שבו למרות כל החששות, העוינות, והקשיים הרבים הן פנו מיוזמתן, העידו, התלוננו וביקשו עזרה רק בשביל למצוא את עצמן מול שוקת שבורה, נשלחות חזרה לגוב האריות להתמודד בגפן עם גברים אלימים.

החברה וההנהגה הערבית משוועות לסיוע, לתמיכה, למשאבים ובעיקר לתעדוף המאבק בפשיעה המאורגנת מצד הגורמים בממשלה, כמו גם לרצון וגיבוי מצד התקשורת. שבענו מהבטחות, מילים יפות ותכניות עבודה למגירות - עכשיו זמן למעשים, ליישום, לביצוע. משטרת ישראל היא משטרה חזקה והצליחה במאבק בפשיעה המאורגנת בערים יהודיות, דבר שהעביר מוקדי פעילות ארגוני פשיעה יותר ליישובים הערביים.

95% מאירועי הירי בישראל מתרחשים בחברה הערבית. 60% ממקרי הרצח בישראל מתרחשים בחברה הערבית.

פתיחת תחנות משטרה הפכה ליעד או הישג לנופף בו, אך ברוב היישובים שבהם נפתחו תחנות משטרה בשנים האחרונות מספר מקרי הרצח לא ירד ולעתים אף עלה, בהתאם לעלייה הכללית ברציחות. הקמת תחנת משטרה כשלעצמה היא לא תרופת קסם. התחושה היא שמטרת המשטרה היא שמירה על האלימות בגבולות היישובים הערביים, ולא ביטחון התושבים. כשיש פגיעה בכוחות משטרה או רצח יהודי, 100% מהמקרים מפוענחים בהצלחה.

קחו לדוגמה את הירי על שוטרים לפני כמה שבועות בטירה. ייאמר מיד: ראוי לכל גינוי. מיד הועלה לאוויר מסוק ומרדף חם. ואני שואל: מתי הועלה מסוק לאוויר בטירה אחרי רצח ערבי על ידי ערבי? לא זכור לי מסוק מעל קלנסאווה (אולי רק מטוס לצילום עבירות בנייה) או כפר קרע, מג'ד אל-כרום וכפר יאסיף.

לפי נתוני מרכז "אמאן", המרכז הערבי למאבק באלימות שעוקב אחרי נתוני הרצח ביישובים הערביים, זה גם המקרה במג'ד אל-כרום. בחמש השנים שקדמו לפתיחת התחנה ביישוב בדצמבר 2017 נרצחו ביישוב ארבעה בני אדם - שניים בירי, שלישי בדקירה ורביעי באופן "לא ידוע". מאז פתיחתה, נרצחו שלושה גברים בירי. בנוסף, ביישובים בהם הוקמו תחנות נמצאה ירידה באימון התושבים במשטרה.

העלייה באלימות המשטרתית והתוקפנות במדים שבשגרה, כמו זו שחווינו השבוע ביפו, נמשכות בכוחות מוגברים. המשטרה, שאמונה לשמור על הסדר והכוח מטעם השלטון, היא גורם אלים שמסלים ומתסיס הפגנות ומחאות אזרחיות צודקות. כך, היא אינה יכולה להיות הגורם המגן והשומר המבטיח את הביטחון האישי של החברה הערבית. בשעת משבר ואקלים פוליטי דרמטיים, ההסתה מתמשכת בכל הזדמנות מצמרת המנהיגות בחברה היהודית וקציני המשטרה - והאמון מעורער.

הציבור הערבי בשל ורוצה בשינוי, אבל לא יכול לבד. חוסר ההבנה והעניין של המגזר הישראלי-יהודי בנושא "ערבי ופנימי" - עולה בחיי אדם. החברה הערבית חייבת גיבוי ומשאבים מהשלטון המרכזי. הסמכות לפעול היא של המשטרה, בעוד האחריות של הגורמים המקומיים-פנימיים מוגבלת. חינוך זה חשוב, אבל לא יוכל לבד להילחם ולמגר את הסחר בסמים ובנשק. כנופיות, כידוע לכם, לא מאוהבות בסדרות חינוך. לוועדת המעקב ולרשימה המשותפת אין משטרה או יחידות מיוחדות משלנו. אנחנו תלויים, לצערנו, באכיפת השלטון המרכזי.

אלה הטוענים שהחברה הערבית-פלסטינית אלימה מטבעה נגועים בחשיבה סטראוטיפית, גזענית ומעוותת שמנותקת מהקשר. איך מסבירים שבעזה ובגדה המערבית ישנם רק שמונה מקרי רצח למיליון איש בשנה, לעומת 46 מקרים בציבור הערבי פלסטיני בישראל? זה אותו עם. האלימות לא מובנית, היא תוצאה ישירה של שלטון שלא מתייחס לאזרחים שלו, במקרה הטוב, ונוהג בהם כגורם עוין, גיס חמישי או אף כאויב במקרה הרע. ברשות הפלסטינית המשטרה הפלסטינית לא מתייחסת לאזרחיה כאויב.

יש במערכת הגורסים שכל עוד הפשיעה היא בתחום ה"קו הכחול" של היישוב הערבי, אז זה נסבל ואין הדבר נחשב כמשבר ארצי.

תפסיקו לדבר על חמולות ותרבות אלימה ותדברו על האלימות המשטרתית ועל המג"בניקים והיס"מניקים המורעלים, כמו הרצח של איאד אל-חלאק והירי הנפשע במוסטפא יונס על ידי מאבטחים בתל השומר. תסקרו את הסיפור מההתחלה ולא כשקורות ה"מהומות", כמו שאתם קוראים לזה. מחאה היא לא מהומה.

שמענו יותר מדי הבטחות - אך מעשים כמעט אין. הגיע הזמן למעשים. לשינוי חברתי פנימי עמוק אצלנו, להוקעה של הגורמים הבוגדים בנו ותוקעים סכין, תרתי משמע בגב כולנו, לצד שיתוף גורמים שונים בחברה, בגיבוי, תמיכה, תקציבים ומשאבים ממשלתיים משמעותיים. החברה הערבית זקוקה לזה כמו אוויר לנשימה.

יש לממשלה מאיפה להתחיל. המשבר הכלכלי מחריף, שיעור העוני גבוה ו-13 אלף משפחות ערביות נוספו למעגל האבטלה בגלל הקורונה. הריסת בתים מצד המדינה, חוק קמיניץ (המחמיר את הענישה על עבירות בנייה), היעדר חלקות אדמה לזוגות צעירים ופתרונות דיור - כל אלה גורמים לא רק לכעס ותסכול, אלא לאלימות פנימית. אלו בעיות שהשלטון צריך לטפל בהן.

אני יודע שאין פתרון קסם וזה מחייב מאמץ רב מערכתי, גם שלנו פנימה. טרור חברתי הוא אסון לכולנו כי אחרת הוא יהרוג את כולנו. תנו לנו לנשום.

הכותב הוא חבר הכנסת אחמד טיבי, יו"ר סיעת הרשימה המשותפת