ענף התחבורה הציבורית עלול לעמוד בפני משבר, לאור איומי חברות האוטובוסים לשבש את פעילותן בכל הארץ, כשהרכבת עדיין מושבתת מחשש להתפשטות הקורונה. תשע מתוך 17 החברות המפעילות את התחבורה הציבורית - בהן אגד, דן, קווים, אפיקים, מטרופולין, נתיב אקספרס וסופרבוס - פנו אתמול (שני) במכתב בהול לשרת התחבורה מירי רגב בקריאה להציל את הענף מקריסה.
לטענת החברות, ללא הזרמת תמיכה משמעותית, לא יהיה באפשרותן להמשיך להפעיל את המערך בהיקפו המלא. המשמעות היא מתן חופש פעולה לכל אחת מהחברות לצמצם את פעילותה כראות עיניה על מנת להבטיח את הישרדותה. כך, בתוך עשרה ימים, עשויה להיגרם פגיעה בציבור הנוסעים בתחבורה הציבורית, וזאת כשהרכבת מושבתת עד להודעה חדשה.
אל תפספס
מאז החל מצבן הקשה של חברות התחבורה בחודש מרץ, המשיכו כעשרת אלפים אוטובוסים שמפעילות החברות לעבוד בהיקף מלא, למעט תקופה שבה המפעילות הונחו שלא לפעול בשעות הערב ובסופי השבוע. בפורום התחבורה הציבורית טוענים כי פעילות זו נמשכה לפי דרישת משרד התחבורה.
בינתיים, השבתת המשק, הסגר, מיעוט הנוסעים, וכן הוצאות תפעול נוספות דוגמת חיטוי האוטובוסים או הצורך לתגבר קווים לאור ההגבלות על תפוסת הנוסעים, ערערו את האיזון העדין של כדאיות ההפעלה. זאת, אף על פי שבהיעדר רכבת, הפכו האוטובוסים לאמצעי הסעת ההמונים היחיד בישראל.
כשהם מתבססים על כך, פנו בחודשים האחרונים מפעילי החברות השונות למשרד התחבורה, בבקשה לכנס ישיבת חירום כדי להציל את הענף. נציגי האוצר, מסתבר, נכחו באופן חלקי או נעדרו מהדיונים הקודמים בנושא. על הפערים בין צרכי החברות לעמדת משרד התחבורה נכתב כי "הובהר כי תהום פעורה בין עמדות נציגי המשרד לבין הדרישות המינימליות שיוכלו להבטיח את המשך הפעלתה הסדירה של התחבורה הציבורית".
בדרך לתהום
בקרב מקבלי ההחלטות חלחלה ההבנה שעל מנת שמערך התחבורה הציבורית ימשיך לפעול, המדינה נדרשת להכניס את היד לכיס ולסייע בתקציב. התחבורה הציבורית מהווה מרכיב חיוני במשק וממלאת תפקיד מרכזי כמנוע צמיחה עוד יותר מהייטק, טכנולוגיה מתקדמת או צריכה מוגברת.
לפי נתוני מרכז המחקר של הכנסת, האוטובוסים נחשבים לאמצעי הניוד המרכזי של חמשת העשירונים הנמוכים בחברה. להסעת ההמונים יש יתרונות גם בחסכון בזמן, בחיי אדם, בזיהוי אוויר ובצמצום פערים חברתיים וגיאוגרפיים, לעומת מכוניות פרטיות המשמשות נוסעים בודדים ומגבירות את הפקקים.
בשל שיקולים אלה, תקצוב התחבורה הציבורית הלך ועלה במהלך השנים האחרונות מ-4.9 מיליארד שקלים ב-2015 ל-6.4 מיליארד שקלים בשנת 2018. בשנת 2019, התחבורה הציבורית סובסדה בשבעה מיליארד שקלים, כששלושה מיליארד הופנו לרכבת וארבעה להסעות המונים. חלוקה זו איננה משקפת את התפלגות השימוש בכלי התחבורה הציבורית - מתוך 859 אלף נסיעות בשנת 2017, בוצעו 740 אלף נסיעות באוטובוסים ו-119 אלף באמצעי אחרים, יחס של 87% מול 13% בהתאמה.
כדי להכניס סכומים אלה לפרופורציה, הגודש בכבישים עולה למשק מעל ל-35 מיליארד שקלים בשנה, וצפוי להאמיר ל-74 מיליארד שקלים עד שנת 2030.
במכתב לשרת התחבורה, הודיעו החברות כי פרק הזמן המקסימלי שבו הן יוכלו להמשיך לעבוד תוך עמידה בהפעלת מלוא הקווים והשירותים עומד על עשרה ימים בלבד, עד 18 ביוני. אחרי תאריך זה, בהיעדר תמיכה, יעברו המפעילים למה שכינו "מוד הפעלה הישרדותי". במצב זה, כל חברה יכולה, לפי יכולתה, מצבה ושיקול דעתה, להבטיח את המשך קיומה וצמצום הנזקים שלה - גם במחיר של פגיעה בשירות הסדיר.
להתרעה זו של חברות האוטובוסים יהיה גם מחיר. מעיון בנספח הפיצויים המוסמכים בגין אי-עמידה ברמת שירות, עולה כי גם למשרדי התחבורה יש אמצעי להבטיח את המשך השירות - החל מקנסות של כמה עשרות שקלים ועד לאלפי שקלים על אי-ביצוע נסיעה או אי-עצירה בתחנה. אולם, במצבן הנוכחי של החברות המוגדר כלשונן כ"הידרדרות בלתי הפיכה אל פי תהום שהוא נמצא על סיפה", המספרים הללו עשויים להיות בטלים בשישים לעומת ההפסדים של המשך הפעלת הקווים במלואם.
שמרית נוטמן, מנכ"לית ארגון 15 דקות, ביקשה לדאוג לשמירה על טובתם של משתמשי הדרך. "בשיח בין מפעילות התחבורה הציבורית ומשרד התחבורה, חשוב לנו כנוסעים לדעת שכל הסכם שמתקבל מוודא כי טובת הנוסעים נשמרת - הנוסעים מקבלים שירות טוב ואף נוסע לא נשאר בתחנה מאחור", אמרה נוטמן. "אנחנו מקווים כי הצדדים יצליחו ליישב את ההדורים ביניהם בקרוב מכיוון שנוסעי התחבורה הציבורית, שסובלים כבר עכשיו מסגירת הרכבת ועומסים גדולים בתחבורה הציבורית, לא יכולים לעמוד בהרעה נוספת".
מעבר למאבקים בין מפעילות שירותי האוטובוסים לבין משרד התחבורה, המציאות עשויה להפוך עוד יותר מתסכלת עבור אזרחים רבים. ממילא, השימוש בתחבורה הציבורית איננו חף מבעיות, ומעטים המשתמשים בה מתוך נוחות בלבד. בפועל, היא מהווה את דרך ההתניידות המרכזית של האוכלוסייה המבוגרת בחיי היומיום, של עובדים הרוצים להגיע לעבודתם או של חיילים שרוצים להגיע לביתם מהבסיס. כעת, לא ברור מה יעלה בגורלם בעוד עשרה ימים.