כבר 14 שנה, במצטבר, עומד בנימין נתניהו בראש ממשלת ישראל ומורשתו היחידה עד כה, השורה התחתונה של המנהיג העליון, היא העמדתו לדין, בתיקים שיאה להם הנוטריקון "האשום" - הפרת אמונים, שוחד ומרמה. חזקת החפות המדוקלמת אינה מחפה על חוזק העובדה: כרגע, מדינת ישראל, באמצעות התביעה הכללית שסרקה את התיקים במסרקות של ברזל וצמצמה את האישומים עוד הרבה מתחת לנסבל, מאמינה שנתניהו הוא עבריין. אפשר שיבוא בית המשפט וישליך את התיק המשולש לפח, אך עד אז נתניהו הוא בעיני השלטונות המוסמכים לכך פושע לכאורה, כי שוחד הוא פשע.
זאת חזות קודרת מאד בעיני בנו של היסטוריון, מעורכי האנציקלופדיה העברית, המסוגל לנחש מה ייאמר עליו בפסקה תמציתית לקוראים קצרי-הרוח של המאה ה-22, עם קישור לכתב האישום ולתמלילי המשפט ולהכרעת הדין. לכן הוא כותב ביביפדיה. לא הזולת יחבר את סיפור חייו. עוד נותרה לו שליטה בעלילה, פרק התפנית, קריעה אזרחית של מסווה הממשל הצבאי בגדה המערבית. המקופח הנצחי, הנרדף גם באיגרא רמא, ינהיג את חסידיו מקיפוח לסיפוח. אם תרצו, אין זאת הגדה - זאת ישראל.
עוד בנושא בוואלה!:
העילה היא יתרת תקופתו של אותו גס רוח שפוי חלקית בבית הלבן, העשוי להתיר לנתניהו להשתולל, אם יתהפך מאזן השיקולים הפוליטיים, הפועל לפי שעה נגד הרפתקה מזרח-תיכונית שתעיב על המצע הרפובליקני הבדלני. הזדמנות בלתי-חוזרת, חטוף ובלע כי מחר ביידן.
הכול מבינים שמחירה של הכרזת סיפוח, בחקיקה שתתיימר להחיל את ריבונות מדינת ישראל על שטח כבוש, יהיה רע ומר. הפירוט מיותר. די באזכור שבריריות היחסים עם ירדן, הרשות הפלסטינית, האיחוד האירופי, הדמוקרטים של ביידן. אבל מי אלה בדיוק "הכול"? הם אינם מתגוררים במשכן רדוף הרוחות בבלפור.
מחטף מבורך
נתניהו השיק את העשור וכמעט חצי של שלטונו במהומות ספטמבר 1996, "ברזל לוהט". נקברו 19 חללים ישראלים. אחרי שנכווה בברזל, נזהר נתניהו לרוב - שגיון ההתנקשות בחאלד משעל בעמאן כחריג בולט - לנוכח התרעות אמ"ן, שב"כ והמשטרה מפני יוזמות שיציתו אלימות בשטחים, יערערו את המשטר ההאשמי ויסחפו גם את ערביי ישראל. המצב, בבסיסו, לא השתנה, למעט הידוק הקשרים עם קאהיר. עבד-אל פתח א-סיסי הוא שותף מוצק מחוסני מובארק לשלום המצרי-ישראלי, וסיבותיו עמו, אך טרם עמד במבחן סופת החול של הסיפוח הסותר את החלטה 242 שביסוד הסכמי השלום.
חזון השלום של דונלד טראמפ, שאין שום סיכוי לממשו, מציג סיפוח דו-צדדי: ישראל תספח את בקעת הירדן וריכוזי ההתנחלויות ופלסטין שתוקם בעוד ארבע שנים, לקראת סוף כהונתו השנייה של טראמפ והתכנסות ועדת פרס נובל, תספח את חולות חלוצה ואום-אל-פאחם. לא רציני, לא יקרה, אבל לא חד-צדדי.
אז אמנם לא לסיפוח של נתניהו מתכוון המשורר, אבל אולי לא יפריע. העולם כולו יתנגד אך ייתקל בווטו אמריקני במועצת הביטחון. תשליל של עמדת ממשל אובמה, בסוף תקופתו, נגד ההתנחלויות, כשנתניהו וטראמפ מחו על המחטף. מסתבר שבכיוון הנכון, מחטף יכול להיות מבורך.
סיפוח נתחים באזור שממזרח לקו הירוק וממערב לירדן לא רק יקלקל בהבל פה ובסלסול נוצה מצב ביטחוני תקין - הוא עלול לחולל מלחמה. אמיתית, מדממת, קטלנית. מלחמה מיותרת, מפוברקת. מלחמת ברירה.
ההחלטה תתקבל בהליך דמוקרטי למהדרין, בחותמת היועץ המשפטי ובג"ץ, שלא ימצאו בה פסול חוקי או תקנוני. הממשלה תאשר אותה. בקבינט יצביעו בעדה השרים שניצבו דוממים וממוסכים מאחורי נתניהו בבית המשפט. ישראל כץ, יואב גלנט, מירי רגב, אמיר אוחנה, עמוד הקלון של הפוליטיקה הישראלית, הדרג המדיני המוסמך. מותר לו לשלוח כאוות נפשו חיילים להרוג ולהיהרג ולחשוף את האוכלוסייה האזרחית לטילים ולפיגועים.
דעתו של הדרג המקצועי - פקידים, מקצתם במדים, לא מייצגיו הנכבדים של רצון הבוחר - תישמע, ייתכן בנימוס, אולי אף בניחותא, בהתחשב בראש הממשלה החליפי (כלומר, זה שתופר לעצמו בחלומותיו חליפה של ראש ממשלה, תמורת משכון נשמתו לשנה וחצי) שהוא גם שר הביטחון.
יחליטו נבחרי העם, אלה החוששים - ובצדק, בפקוע הסבלנות - שדרישת נתניהו לשקיפות מרבית תוחל לפתע בידי עיתונאים גם על השיקוצים שהטילו בראש מפלגתם בשיחות שלא נועדו לפרסום. זאת לא תהיה חשיפת מקורות, כי סודות לא נאמרו שם, רק מה חושבים שרי נתניהו עליו ועל רעייתו. הם בוודאי אמיצים דיים להתמודד עם התגובה בבלפור. מי שמוכן לחולל מלחמה לא ייבהל מצעקות, חרם והרחקה מסביבת המלכות.
מלחמה למען נתניהו
מלחמה משמעה הזרמת פקודות במורד שרשרת קצונת הקבע אל חיילי החובה והמילואים. ירצו או לא ירצו, יהיה עליהם למלא את המשימה. צבא, ייאמר להם, אינו תכנית כבקשתך, והפקודה אינה בלתי חוקית בעליל. לא כשרה, מדיפה ריח רע, לא מוסרית, מקוממת, אבל לא בלתי חוקית, ומכל מקום לא בעליל. בל תסורב.
שטויות. זאת תהיה מלחמה אך ורק למען נתניהו, ולהשתתף בה צריכים רק מי שמאמינים שטוב למות בעד ביבי. מיליוני ביביסטים, יש אומרים מיליארדים, הרי מאיימים להציף את הרחובות ולהתכתש עם השוטרים, התובעים והשופטים הקושרים נגדו.
זאת תהיה שעתם להתגייס ולחרף את נפשם בשליחות הנאשם, המשתוקק להיות מצביא הסיפוח, להסיח את הדעת ממשפטו ולהכריז על שעת חירום שתשבש שוב את ההליך. רצוי גם שיפרסמו את כתובותיהם הפרטיות, כדי ששכניהם המסויגים לא ייפגעו בשגגה מנשק מדויק. וכמובן, בחוד הגייסות המסתערים יתייצבו יאיר ואבנר, מאובטחים כמסוכם עם כחול לבן.
כל השאר יפגינו, ואם עודם במצבת הכוחות ישתמטו. כחוק, בלבד. עם נימוקים קבילים ואישורים רפואיים, כגון הדרבן החמקמק שמנע מטראמפ לשרת במלחמת וייטנאם ונעלם כשהסכנה חלפה, או האברכים פטורי הגיוס של יעקב ליצמן. מלחמת ביבי? שנתניהו, ימין חזק, יחפש מי שיילחם למענו.
ואשר לאביב כוכבי, תמיר היימן מאמ"ן, נדב ארגמן מהשב"כ ותמיר ידעי מפיקוד המרכז, אסור להם לאיים בהתפטרות - זאת תהיה הפעלת לחץ פסול על הממשלה. אבל בינם לבינם עליהם להחליט שלא להסתפק באזהרות מהסלמה לפי מיטב שיפוטם, שידיהם לא תהיינה במעל הנורא, שאחריותם לחיי חיילים ואזרחים ומדינה גוברת על נוחות הצייתנות וחשבונות הקידום, ואם שרי נתניהו יצביעו בעד המלחמה המיותרת, ינהלו אותה בלעדיהם ויישאו בתוצאות.
בחיי אומות, ארגונים ואנשים מגיעים רגעים של שחור-לבן, כן-לא. בכירי הביטחון לא יוכלו לברוח מההכרעה המצפונית. האם גם הם נעשו, כמו בני גנץ וגבי אשכנזי וגדעון סער, משרתיו הנרצעים של הנאשם, ומוכנים שמחיר הדמים ייזקף לחשבונם, או שיש ציווי גבוה יותר.