עונשים מקלים, ללא מעקב: נשים משלמות בחייהן על אוזלת היד של המדינה

הזעזוע על רצח נשים בתוך המשפחה מתעורר בכל פעם מחדש, אף שלעיתים נראה שמדובר בכרוניקה ידועה מראש: האלימות המילולית מתגלגלת במהרה לפיזית, ומשם הדרך לרצח קצרה מאוד. השאלה על הכתובת שהייתה על הקיר, וחמקה מעיני כולם, עולה אף היא. לאחרונה, היו אלה טטיאנה חייקין שלפי החשד נרצחה על ידי בן זוגה בבת ים, וכן מסוטאל אזאלה שנרצחה על ידי בעלה בחולון, שעלו לכותרות והציפו את האבסורד לראש סדר היום.

לרוב, בתי המשפט משיתים עונשים קלים יחסית על גברים אלימים. גבר שנכלא לתקופה של פחות משנה וחצי לא יקבל טיפול, משום שהוא נמשך לפחות שנה וחצי ואף יותר. בנוסף לכך, בחלק גדול מן המקרים, אין די בקרה על העבריין שהשתחרר מהכלא ומכאן הדרך לרצח סלולה. במקרה של מסטואל, היא עצמה שהתה עד לאחרונה במקלט לנשים מוכות עם שני ילדיה, ובחודש שעבר בעלה שוחרר מבית הכלא, לאחר שנשפט לעשרה חודשי מאסר בגין עבירות כלפיה. במקרה של חייקין, בן זוגה ריצה בעבר עונש מאסר של שישה חודשים בעסקת טיעון, בגין תקיפתה.

טענות רבות מופנות כלפי המשטרה, אך מהמקרים האחרונים עולה כי השוטרים דווקא פעלו בזמן, עצרו את הגבר החשוד עד לתום ההליכים ולבסוף הוגש כתב אישום. ואולם העונש שגזר בית המשפט היה קל, כמו במקרים של חייקין ואזאלה, ושירותי הרווחה לא תמיד עוקבים אחר מצבה של האישה.

פרופ' דנה פוגץ', מומחית זכויות נפגעי עבירה מהקריה האקדמית אונו, הסבירה את היתרון של האיזוק האלקטרוני כפתרון אפשרי לתופעה. "גם אחרי שגבר משוחרר ממעצר, הוא יהיה מוגבל באיזוק אלקטרוני וכך הוא לא יוכל להתקרב לבית. אם הוא יפר את המרחק, תהיה התרעה על כך, ורשויות החוק יגיעו אליו", הסבירה פרופ' פוגץ'. לדבריה, "מחקרים בארצות הברית מראים שאיזוק אלקטרוני הוא פתרון טוב באלימות במשפחה, הגברים עצמם רוצים את האיזוק הזה. בתחרות בין חירות האדם לבין הרצון שלו להישאר חופשי הם מעדיפים לוותר על החירות ולא להתקרב הביתה".

פרופ' פוגץ' מסכימה שהעונשים של בתי המשפט קלים מדי, אך ציינה כי "הרבה פעמים נשים מגיעות בשלב הטיעונים לעונש לבתי המשפט ומבקשות שיחזירו את הבעל הביתה, כי צריך פרנסה או בגלל שהוא מאיים עליהן. למערכת המשפט אין דרך לדעת למה האישה באמת מבקשת שהגבר יחזור הביתה".

היא הוסיפה כי "לא צריך להטיל עונשים חמורים באופן אוטומטי, יש גם מקרים של שלום בית. הפתרון חייב להיות בשילוב של שירותי רווחה יעילים שיגיעו לתת דוח אמיתי של מה שקורה בבית הזה. מה שאני רואה היום זה ששירות המבחן כותב תמיד תסקירים חיוביים על נאשמים - וזאת כבר בעיה. ואין כמעט טיפולים לאנשים האלה. אי אפשר לצפות שעבריין אלימות במשפחה ישקם את עצמו. עד שאישה מוכנה להתלונן ואם צריך גם להעיד, צריך לתת לה את מלוא הכבוד. מי שמנהל את רוב התיקים זו לא הפרקליטות, אלא התביעה המשטרתית - גוף שמוצף בתיקים".

עם זאת, קיימים כלים שיכולים לצמצם את התופעה באופן משמעותי. לבקשת ח"כ מרב מיכאלי (העבודה), נערך בחודש פברואר האחרון מחקר במרכז המידע והמחקר של הכנסת, שהצביע על כלי יעיל: "מנגנון לחשיפת מידע על אודות עבירות קודמות בתחום האלימות במשפחה". מדובר בכלי להתערבות מוקדמת, המאפשרת לקורבן או לקורבן פוטנציאלי של אלימות במשפחה לקבל מידע על עבירות קודמות של בן הזוג או בן זוג לשעבר. זאת, על מנת שכל אישה תוכל לקבל החלטות מושכלות בדבר המשך היחסים עם בן הזוג, או בדבר ביטחונה האישי וביטחון ילדיה.

מנגנון זה, המכונה במדינות רבות "חוק קלייר", החל לפעול בעקבות קמפיין ציבורי שצמח בבריטניה, לאחר הרצח של קלייר ווד בידי בן זוגה לשעבר בשנת 2009. קלייר ובן זוגה היו במערכת יחסים כשנה וחצי, ובזמן זה הוא היה אלים כלפיה כמה פעמים. קלייר הגישה תלונות נגדו, אך על אף שהיו לו הרשעות קודמות בעבירות של אלימות במשפחה, ולמרות שהוא ריצה עונש מאסר בגין תקיפה אלימה של בת זוג לשעבר - הסיכון שבו הייתה קלייר נתונה לא הוערך כראוי. שבועיים לאחר שהייתה בקשר עם המשטרה בפעם האחרונה, בן זוגה לשעבר רצח אותה והתאבד.

בשנת 2012 החל להתקיים בבריטניה פיילוט של הפעלת המנגנון בארבעה מחוזות. בעקבות ההצלחה החל כלי זה לפעול במרץ 2014 בכל מחוזות המשטרה באנגליה ו-וויילס, ללא צורך בשינוי חקיקה. חשיפת המידע אפשרית על סמך החוק הקיים בהתבסס על סמכותה של המשטרה, על פי המשפט המקובל, לחשוף מידע כשהדבר נחוץ לשם מניעת פשע. זאת, כל עוד חשיפת המידע נעשית על פי הוראות החקיקה והפסיקה בתחומי הגנת המידע וזכויות האדם. המנגנון נועד לספק מסגרת פעולה ברורה המגדירה תהליכי עבודה קבועים ועקביים למימוש סמכות המשטרה לחשוף מידע.

כך עובד המנגנון: מסלול "הזכות לשאול" מאפשר לאישה לבקש מהמשטרה לבדוק אם לבן זוגה או לבן זוג לשעבר יש היסטוריה של אלימות או התעללות. זכות זו נתונה גם בידי צד שלישי רלוונטי, דוגמת בן משפחה. המסלול השני שבו מנגנון חשיפת המידע פועל הוא מסלול "הזכות לדעת", המאפשר למשטרה לחשוף מידע ביוזמתה. זאת, בתנאי שהתקבל מידע אודות התנהגות אלימה של גבר שעשויה להשפיע על הביטחון של בת זוגו הנוכחית או בת זוג לשעבר.

טרם הפעלת המנגנון באנגליה, נערך פיילוט משטרתי שנמשך 14 חודשים. מהנתונים שהצטברו בתקופה זו עולה כי טופלו 386 בקשות לחשיפת מידע. 231 מהן (60%) הוגשו במסלול "הזכות לשאול" ו-155 (40%) היו במסלול "הזכות לדעת". הרוב הגדול של הבקשות (98%) נגעו למידע בדבר בן זוג עקב חשש לפגיעה בבת זוגו. המניע להגשת הבקשה היה בדרך כלל התנהגותו של הגבר.

ראש מחלקת נוער ומשפחה בחטיבת החקירות והמודיעין, נצ"מ מאיר דב ברקוביץ', אחראי על כל הטיפול בנוער, נשים ואלימות במשפחה ובין בני זוג, ומתווה את המדיניות המשטרה בנושא. בשיחה עם וואלה! NEWS, תיאר נצ"מ ברקוביץ' את האופן שבו המשטרה מטפלת באלימות כלפי נשים. "כל אירוע רצח של אישה מתוחקר בוועדה בין-משרדית, במטרה לראות מה יכולנו לעשות אחרת ברמת המדינה", אמר.

"מה שעולה מכל התחקורים האלה, זה שהמקור המרכזי שדורש טיפול - זה בממשקים שבין מערכת האכיפה למערכת הטיפול. גם במצבים שלכאורה כל אחד פעל לפי הכללים, הממשק לא תמיד היה מהודק". לדבריו, "בפער הזה שבין הטיפול המשטרתי לרווחתי קורים הרבה מאוד דברים, ולכן אחד הכיוונים המרכזיים שאנחנו הולכים אליהם בשנים האחרונות ביחד עם הרווחה - זה לנסות לבנות מודלים של עבודה שיצמצמו את הפער. זה גם דורש תיקוני חקיקה".

נצ"מ ברקוביץ' הסביר כי "יש שלושה דברים מרכזיים שאנחנו עושים. הדבר הראשון הוא שהתחלנו לפני כארבע שנים עם נוהל התיוג, יש לנו כלי להערכת מסוכנות, אנחנו יודעים לדרג את רמת הסיכון של הנשים. ביקשו מכל תחנה להכין רשימה של נשים באזורם שנמצאות תחת סיכון גבוה, ועל כל אחת מהן התקיים דיון ברמה הארצית שבו משתתפים גורמי הרווחה הרלוונטיים, ומתקבלת החלטה לגבי מה עושים על מנת להגן עליה. זה קורה אחת לחודש. יש ברשימה הזו מעל אלף נשים שהגישו תלונות במשטרה והוגדרו בסיכון גבוה".

הוא ציין כי "הקמנו מחלקי משפחה ב-16 תחנות שמרכזות את מרב התיקים בנושא אלימות נגד נשים. האלימות היא רחבה יותר מאלימות בין בני זוג, אנחנו מסתכלים על זה בראייה כוללת. בספטמבר האחרון הוקמו 16 המחלקים האלה, שבכל אחד מהם עומד קצין. הכנסנו לכל מחלק עובדת סוציאלית שתגויס למשטרה, אנחנו נמצאים כעת בהליכי גיוס. הרעיון הוא לצמצם פערים עם הרווחה. שיהיה אצלנו מישהו שיודע לדבר בשפת הרווחה וירכז את העבודה בנושא, המטרה היא להגיע למצב שכל אישה שיוצאת מחקירה, תוכל לעבור דרך חדר של עובד סוציאלי שייתן מענה ויעריך באיזה מצב היא נמצאת". במשטרה מבינים שהם צריך לתת מענה משלים לנשים שמגיעות להתלונן, ובימים אלה מפתחים כלים נוספים שיסייעו לקורבנות.

הנתונים המדאיגים המצביעים על עלייה במספר אירועי האלימות במשפחה, תואמים את החששות במשרד לביטחון הפנים במסגרת ההיערכות למשבר הקורונה. השר גלעד ארדן הנחה את המשטרה להפעיל פיקוח מיוחד וליזום ביקורי בית אצל נשים שיש אינדיקציה לכך שהן מאוימות בתקופת הקורונה. גורם במערכת אכיפת החוק אף אומר כי ההחלטה לאסוף כ-7,500 כלי נשק הנמצאים בידי מאבטחים שיצאו לחופשה ללא תשלום הצילה חיים.

מנכ"לית שדולת הנשים, מיכל גרא מרגליות, טענה כי קיימת בעיה חברתית רחבה בעקבות האלימות נגד נשים. "אנחנו מדברות על שלושה מעגלים. הראשון שיש בו כבר אלימות, שבו צריך לתת סיוע לנשים נפגעות שזקוקות למקלטים ותמיכה. הצד השני של המטבע זה טיפול בגברים אלימים. ממחקר שאנחנו עורכות עולה שההצלחה של הטיפול בגברים אלימים היא מאוד חלקית, זה לא פתרון קסם, זה חייב להגיע עם עוד שני מעגלים. כל מאסר חייב להיות מותנה בטיפול", אמרה גרא מרגליות.

לדבריה, "המעגל השני זה מודל של ילדים שגדלים בצל האלימות. הם לא רק עדים לאלימות, בדרך כלל היא מופנית גם כלפיהם, ונוצר מעבר בין-דורי של אלימות שצריך להפסיק אותו".

"המעגל השלישי זו החברה כולה", הוסיפה. "חייבים לחנך לשוויון מגדרי מגיל אפס, וזה לא נמצא כמעט בכלל. חלק ממה שקורה זה שמגיל צעיר מחנכים ילדים בצורה מסוימת, אומרים להם להיות 'גבר גבר', לא לבכות ולהחזיק את הרגשות. זה מייצר מצב שאין לגברים לגיטימציה לבטא רגש כמו נשים, אז זה מתפרץ גם בדרכים אלימות. זה לא נכון להסתכל רק על מספר הנרצחות, כי כמות נשים שנפגעות אלימות הוא אדיר ואלו המספרים הגדולים. רצח נשים זה קצה הקרחון של סוגיית האלימות במשפחה, צריך להבין את המשמעות של הבעיה החברתית הזו".

דוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מתאר כיצד אלימות בתוך המשפחה, ובפרט כלפי נשים, נוטה להחמיר במצבי משבר ולחץ. בשל מגיפת הקורונה, בני המשפחה נמצאים זמן רב יותר ביחד, בתנאים של לחץ. במקרים רבים המשפחות סופגות גם פגיעה כלכלית, בשל צמצום הפעילות המשקית, שלעיתים גם מביאה לפיטורים. ככל שהמקורות הכספיים של המשפחות מצטמצמים - גובר הסיכוי כי הנשים יהיו חשופות לאלימות מסוגים שונים, לרבות אלימות כלכלית.

למעשה, הדוח קובע כי מצד אחד ההתכנסות בבתים מגבירה את הסיכוי שנשים וילדים יחוו אלימות בתוך הבית, ומצד שני - כללי הריחוק החברתי והגבלת הפעילות במשק מקשים הן על איתור משפחות בסיכון משום שהיציאה למסגרות חיצוניות פחתה, והן על מתן טיפול וסיוע למי שנפגעים מאלימות, בין היתר בשל הנוכחות המתמדת של הגורמים האלימים בבית. עוד צוין בדוח כי בישראל פועלים כיום 14 מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן.

המקלטים מופעלים על ידי עמותות וארגונים שזכו במכרז, שפועלים לפי כללים מנחים של משרד הרווחה ומקבלים תמיכה תקציבית מהמשרד. כל מקלט מיועד לשהייה של 12 נשים וילדים בו זמנית, ששוהים במקלט בין שלושה לשישה חודשים בממוצע. מתוך 14 מקלטים, יש שני מקלטים ייחודיים לנשים ערביות וילדיהן, מקלט אחד ייחודי לנשים דתיות וחרדיות וילדיהן, ומקלט אחד מיועד לאוכלוסייה יהודית וערבית ביחד.

על פי תשובת משרד הרווחה למרכז המחקר והמידע של הכנסת, המקלטים מוכרים כמפעל חיוני, ובשל כך הם פעלו כרגיל בתקופת הקורונה. נכון ל-30 במרץ היו 20 מקומות פנויים במקלטים, חמישה מתוכם לנשים הזקוקות לבידוד. עם זאת, רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצ"ו המפעילה שלושה מקלטים לנשים נפגעות אלימות, מעריכה כי האלימות כלפי נשים התגברה בעת הנוכחית, וכי נכנסו משפחות נוספות למעגל זה, ואף הוחמרה האלימות במשפחות שבהן היא כבר הייתה קיימת.

יו"ר ועדת הכנסת לרווחה ועבודה, ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), אמרה בשיחה עם וואלה! NEWS כי "שתי רציחות הנשים האחרונות שראינו היו של גברים אלימים שהיו ידועים למשטרה ולרשויות. כל רצח שבו הגבר היה ידוע - הוא רצח שניתן היה למנוע. בתוך מגיפת הקורונה הסיכונים לנשים שחיות עם גבר אלים מחמירות - המצוקה הכלכלית, האבטלה והעוני, חוסר הוודאות והזמן הממושך שמבלים בבית - הופך את הנשים הללו לאסירות בביתן, יחד עם המקרבן שלהן".

לדבריה של תומא סלימאן, "הטיפול עד כה לוקה בחסר, ולראיה - חמש נשים נרצחו מאז תחילת המשבר". היא ציינה כי "הטיפול בגברים אלימים במאסר ומחוצה לו, כמו כל הטיפול באלימות במשפחה, רצוף סתירות ובעיות שנובעות העובדה שהנושא אינו מנוהל באופן מרוכז בידי מטה ארצי אחד. כחלק מהתכנית שקידמתי לטיפול באלימות נגד נשים, ושביצועה ותקצובה מקרטע, ישנו מטה שאמור לתאם את הנהלים של כלל משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. מעקב אחר התקציבים מוכיח כי לא מקצים את התקציבים ההכרחיים לביצוע התוכנית הלאומית שהממשלה אישרה. הממשלה לא שמה את הנושא ואת ביטחונן של הנשים בראש סדר העדיפויות".

ח"כ קרן ברק (הליכוד) שלחה בשבוע שעבר מכתב לשר העבודה והרווחה אופיר אקוניס, בבקשה להעביר באופן מידי את התקציב שיועד לטיפול באלימות במשפחה ברשות לשיקום האסיר. זאת, על מנת שיוכלו לממש את התכנון הקיים להקמת הוסטל שיקומי נוסף לגברים אלימים. "על פי ההערכות, חיות בישראל כ-200 אלף נשים נפגעות אלימות פיזית. מעבר למספר הזה ישנן נשים רבות הסובלות מסוגים נוספים של אלימות כמו אלימות כלכלית, אלימות רגשית או אלימות טכנולוגית - שמספרן לא ידוע. המספר אף גדל כשלוקחים בחשבון את הנזק הבלתי הפיך שנגרם לילדים הגדלים בסביבה עוינת שכזו, וממשיכים את מסורת האלימות בבגרותם", כתבה.

"כבר בתקופה הקצרה והסבוכה שעברנו, הספקתי להגיש מספר הצעות חוק בנושא, כדוגמת הצעת חוק לפיקוח האלקטרוני על גברים עם צו הרחקה, הצעת חוק למניעת לאלימות כלכלית והצעת חוק להפקעת זכות האיזון מבן זוג אשר הורשע ברצח", הוסיפה במכתבה לשר אקוניס.

בשבוע שעבר, פורסם ב"הארץ" כי במשרד הרווחה החלו באחרונה במהלך של שיכון גברים אלימים שהורחקו מבתיהם בבתי מלון ובאכסניות. זאת, לאחר שהתברר כי ישנם גברים שהתקשו לאתר מקום שהייה חלופי בשל מצבם הכלכלי או בשל סירוב של קרוביהם לארח אותם על רקע התפרצות הקורונה - ועלה החשש כי בעקבות כך יפרו את הצווים וישובו למשפחות. החוק בישראל אינו מחייב טיפול בגברים אלימים.

לאחרונה, בשל משבר הקורונה, השיקו במשרד את "הפנייה השקטה" למוקד. מדובר באפשרות לפנות למוקד משרד הרווחה לייעוץ או לדיווח על אלימות במשפחה באמצעות הודעת טקסט בטלפון 055-7000128.

השר אקוניס אמר כי "ההתמודדות עם נגיף הקורונה מחייבת אותנו לפעול בכמה חזיתות במקביל. אחת החשובות שבהן היא התמודדות עם התופעה הקשה של אלימות במשפחה שלמרבה הצער התגברה לאחרונה, כתוצאה מההתכנסות בבתים. בשל המצב הזה החלטנו להקדים את הקמפיין שמעודד אנשים לפנות למוקד 118 ולהתלונן על אלימות במשפחה. אנחנו קוראים לציבור שנחשפו לאירועי אלימות בקרבתם - שלא יהססו להתקשר להתייעץ או לדווח".