בחזונו, היום היה אמור להיות יום חגו של ולדימיר פוטין. עם מצעד כוחני וראוותני לציון יום השנה ה-75 לכניעת גרמניה הנאצית, תכנן נשיא רוסיה לארח מנהיגים בכירים בעולם אחרי שביסס את כוחו במשאל עם שהיה אמור לאפשר לו לשלוט עד 2036. אבל אז הגיעה מגיפת הקורונה עם תכניות משלה, והכול השתבש מבחינתו של פוטין, המציין 20 שנה לעלייתו.
המגיפה, שעושה שמות ברוסיה בעוד שבחלקים אחרים באירופה מתחילים להתאושש ולשוב לשגרה, היא האתגר הגדול ביותר שידע פוטין בשנים האחרונות. הוא כבר צלח אסונות ומחדלים, כמו טביעת הצוללת הגרעינית קורסק בתחילת שלטונו בשנת 2000, אך בעוד שעם אתגרים ביטחוניים הוא יודע להתמודד לפחות כלפי חוץ - בהפעלת עוצמה מאסיבית חסרת מעצורים ועכבות - כשזה מגיע לתחום הכלכלי או הרפואי, לפוטין יש פחות שפנים לשלוף מהכובע.
לקריאה נוספת
עד אמצע החודש שעבר המשיך הקרמלין בשלו, בהכחשת המציאות שסביר להניח שעלתה בחיי אדם, ולא פחות חשוב מכך עבור פוטין, בפופולריות שלו. לאחר שהתחוור שהיקף ההדבקה במוסקבה יצא מכלל שליטה וכשאלפי חיילים שהשתתפו בחזרות למצעד הוכנסו לבידוד, החליט הנשיא לקפל את התכניות הגדולות שלו. גולת הכותרת, משאל עם שתוכנן לאפריל אחרי שהפרלמנט העביר בהליך מזורז עד כדי גיחוך שינויים בחוקה, נדחה למועד לא ידוע. לאור גילו של פוטין - 67, יותר מתוחלת החיים הממוצעת לגברים רוסים, כל שינוי שכזה בחוקה היה למעשה מבטיח לו את היכולת להישאר הנשיא עד לסוף ימי חייו.
ייתכן שבקרמלין חששו מאחוזי הצבעה נמוכים להחריד, ואף שהרוב לתמיכה באיפוס ספירת הכהונות של פוטין היה מובטח (בין אם באמצעות יד נעלמה), הלגיטימיות של המהלך השנוי במחלוקת מלכתחילה הייתה נפגמת עוד יותר.
בהמשך למשאל העם, נאלץ פוטין לדחות, אולי אף לבטל, את מפגן הכוח בכיכר האדומה. השנה היו אמורים להשתתף מנהיגים בכירים, כמו נשיא סין שי ג'ינפינג ונשיא צרפת עמנואל מקרון. מאז שסיפחה מוסקבה את חצי האי קרים מאוקראינה ב-2014 ותמכה בבדלנים במזרח המדינה, נמנעו ראשי מדינות המערב מלהגיע לחגיגות יום הניצחון כדי שלא להעניק ניצחון פוליטי לפוטין. מקרון הוא מאלו שסבורים שצריך לשפר את היחסים עם מוסקבה חרף התוקפנות שלה מול אוקראינה, ופוטין קיווה להבקיע דרך בחומת הסנקציות המערביות.
במקום זה, הוא מסוגר במעונו מאז תחילת החודש שעבר, כשישיבות הממשלה מתנהלות בשיחות וידאו שבהן מקבל פוטין עדכונים על המלחמה בנגיף. הקרמלין נאלץ להכחיש שמועות שהנשיא מסתתר בבונקר, ואין אינדיקציה לכך שהוא נדבק או חלה בווירוס. אבל יש לו סיבות טובות לדאגה ולצורך להתבודד - אחרי ביקור מתוקשר בבית חולים במוסקבה בסוף מרץ, כשלבש חליפת מגן צהובה, מנהל המקום נדבק בווירוס וכך כמה מחברי ממשלתו, בראשם ראש הממשלה מיכאיל מישוסטין שהעביר זמנית את סמכויותיו. מישוסטין נכנס לנעליו של דימיטרי מדבדב בינואר כדי שהשינויים המתוכננים בחוקה יעברו חלק.
כשמספר הנדבקים בקורונה ברוסיה הוא כבר הגבוה ביותר באירופה - באופן די מחשיד, שיעור המתים נמוך במיוחד, המגיפה גובה גם מחירים כלכליים. מחירי הנפט בעולם צללו בחודשים האחרונים לאור השבתת הכלכלה הגלובלית, וכיפופי הידיים שלו מול ערב הסעודית במלחמת מחירים הסתיימה בהתערבות אמריקנית, שעצרה את המפולת.
אחוזי התמיכה בפוטין, שהם הכלי העיקרי של הקרמלין לחוש את הלך הרוח בציבור, ממשיכים להיות גבוהים ביחס למנהיגים בעולם, אך נמוכים בסטנדרטים שלו עצמו והגיעו לרמה הנמוכה ביותר ב-20 השנים של שלטונו. זו ירידה עקבית, שהחלה עם הרפורמה השנואה בפנסיות והעלאת גיל הפרישה ביוני 2018, סמוך למונדיאל. זה לא שיש לפוטין אופוזיציה, והיא ממילא לא יכולה להפגין בימים אלו בשל מגבלות הקורונה, אך הפופולריות שלו תמשיך להתרחק משיאי האופוריה שאחרי סיפוח קרים ללא שיפור המצב הכלכלי. והתחזיות לא אופטימיות - קרן המטבע הבינלאומית צופה שהכלכלה הרוסית תתכווץ ב-5% השנה.
פוטין הבטיח שורת תמריצים כלכליים והחל לדון בפתיחתה של הכלכלה, אך המצב בבירה מוסקבה ובמחוזות המרוחקים יותר עוד לא תחת שליטה. צוותים רפואיים התלוננו על מחסור בציוד מגן הדרוש לטיפול בחולי הקורונה המדבקים, ולפחות שלושה רופאים ואחיות נפלו מחלונות בתי החולים בנסיבות מסתוריות. הרשויות טוענות שהיו אלו תאונות טראגיות, אחרים מציינים את הלחץ והעומס הרב שמוטל על כתפי הצוותים והסובלנות המעטה שיש לשלטונות כלפי מי שמעלה את הבעיות באופן פומבי.
בגדול, נראה שרוסיה לא נערכה בהתאם למגיפה או שזלזלה בחומרתה, בזמן שהשקיעה אנרגיות רבות בקידום האג'נדה הפוליטית של פוטין. מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד תפקידו של הצבא האדום בהבסת הנאצים, תופסת חלק מרכזי בנרטיב של רוסיה הפוטיניסטית המנסה לשכתב את ההיסטוריה ולטשטש את חלקה של ברית המועצות במלחמה, תוך הטלת האחריות על פולין. בשלבים האחרונים של המלחמה אכן היה שיתוף פעולה בין הסוביטיים לכוחות הברית, ועל רגשות אלו היא מנסה לפרוט.
"שתי המדינות שלנו יכולות לעשות הרבה כדי להבטיח את הסדר והיציבות בעולם", כתב פוטין במברק לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לרגל המאורע. לראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, שיחסיה של ארצו עם מוסקבה לא שוקמו מאז הרעלתו של המרגל סרגיי סקריפל ב-2018, כתב כי אותה אחדות שהפגינו המדינות במלחמת העולם השנייה הכרחית בימים אלו.
בתחילת התפרצות הקורונה, כשרוסיה ניסתה להציג את עצמה ככזו שבלמה אותו בגבולותיה, היא השתעשעה בלראות את מדינות המערב קורסות תחת הנטל. היא שלחה לאיטליה רופאים וציוד רפואי, תוך שהיא חושפת את הבקעים בתוך האיחוד האירופי, ואפילו הטיסה מטוס מטען לארצות הברית תחת ברכתו של טראמפ. השבוע הכול השתנה, לרעתה. המשלחת הצבאית של רוסיה שבה ממסע יחסי הציבור שלה באיטליה, שרואה את האור בקצה מנהרת הקורונה ומתחילה לצאת מהסגר, וטראמפ הודיע שהסכים לבקשת פוטין להעביר סיוע לרוסיה.
עיתוי גרוע
לא כך דמיין פוטין את מאי 2020 ואת תחילת העשור השלישי בתור מנהיגה של רוסיה, ולא ברור כיצד הוא ינסה לקדם את משאל העם על הארכת כהונתו, או שיבחר בדרך חלופית שתמנע ממנו אפשרות לספוג השפלה לתדמיתו.
"הקורונה הגיעה לפוטין בעיתוי לא פשוט ורוסיה מתקשה בתקופה מאוד חשובה עבורו, כשהוא בונה את המשך הכהונה שלו", אמר ד"ר אבינעם עידן, מומחה לרוסיה במכון חייקין לגאו-אסטרטגיה והמרכז לאסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. "גם בגלל המערכת הרפואית שלה והמצב הכלכלי, לא רק בשל הסנקציות, אלא בשל צניחה במחירי הנפט שהם מרכיב חשוב בהכנסה הלאומית שלה. בנוסף לזה, השלטון המרכזי משאיר את המחוזות להתמודד עם האתגר הזה בעצמם ומתקשה לתת לו תשובות".
ד"ר עידן סבור שעוד מוקדם להשליך מהמשבר הנוכחי על עתידו של פוטין, אף שהוא מתמודד עם המשבר הגדול ביותר מאז שהצליח להשיג שליטה על האוליגרכים ולהכניע את הבדלנים בצ'צ'ניה בתחילת שנות ה-2000. "אין ספק שזה אתגר שהוא לא התמודד עמו מאז שביסס את שלטונו".