בתוך עמם הם חושבים: איום הבחירות של נתניהו הבהיל את שופטי בג"ץ

שליט מצרים, עבד-אל פתח א-סיסי, נשא לפני שבועיים בסיני נאום מופתי, שנדחק כליל מהכותרות לטובת משברי הקורונה והפוליטיקה. ביום השנה ה-38 לפינוי חצי האי המדברי מנוכחות ישראלית, בחר הגנרל שהתייצב בראש המשטר בקהיר בהפיכה צבאית להדגיש את חלקה של הדיפלומטיה בהחזרת סיני לריבונות מצרית. המעשה המדיני, אמר בשבחו את ההכרעה הכפולה של אנואר סאדאת, השלים ומימש את הישגי מלחמת אוקטובר 1973.

ובמלים אחרות, הזועקות גם מבעד להחלטת בית המשפט העליון להכשיר את מועמדותו של ח"כ הנאשם בשוחד להרכיב ממשלה, הישראלים מבינים רק כוח. מה שלא נתנו לסאדאת בלי מלחמה ואלפי נפגעים, נתנו בעקבותיה. לקח ישן, שבנימין נתניהו למד כראש ממשלה טרי וזחוח במהומות הכותל בספטמבר 1996 ומיישם בהצלחה רבה מול שורת גורמים במערכת השלטונית, מבני גנץ וגבי אשכנזי ועד אסתר חיות ועשרת השופטים שאיש (ושתי נשים) מהם לא חלק עליה.

גנץ ואשכנזי הביאו מצה"ל את ההכרה בכוחו של הכוח. אם אינך יכול לנצח אותו, הצטרף אליו, כלומר היכנע לו, ולעזאזל השחיתות. מול היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ובית המשפט העליון הפעיל נתניהו לחץ פראי שכיווץ אותם למגננה. מנדלבליט וחיות גילו שהחזית התרחבה גם לעורף, שעליהם להגן על עובדי המשפט והחוק, כיושבי ראש הוועדים של הפרקליטים והשופטים. נתניהו הפך אותם למגזר בין מגזרים, השוקל את תועלתו היחסית ואינו נהנה כבעבר ממעמד על של בורר בלתי מעורב.

בג"ץ נעשה למטרת דמות במטווח של נתניהו, הליכוד וימינה; ומטרת דמות אינה מחזירה אש. כדי כך הוסתו תומכי נתניהו, שלפי סקר של ביטאונו "ישראל היום", שהתפרסם השבוע לקראת ההכרעה המשפטית, המיעוט הערבי מאמין בצדק הישראלי הרבה יותר מהרוב הימני דתי, הכולל גם את גנץ לאחר עריקתו.

בחישתו של נתניהו במינויים במשרדי המשפטים וביטחון הפנים ובוועדה לבחירת שופטים היא העננה הקלה המעיבה בעיני היועמ"ש ובג"ץ על השמיים הבהירים של הפקדת ראשות הממשלה בידי נאשם בשלושה תיקים פליליים. אם נתניהו יישאר מחוץ לתחום שם, אפשר להבליג על כל השאר. זאת התנהגות של איגוד מקצועי הדואג לעצמו; למרבה השמחה, שר המשפטים הבא מבין עניין, כמי שהיה עד לפני שנה יו"ר ההסתדרות.

הנשיאה חיות הקפידה למנות את כל הסיבות האמורות להרתיע מפני הצבת נתניהו בראשות הממשלה - בעיות ההגינות, טוהר המידות והפגיעה באמון הציבור בשירות הממלכתי - לפני שהפילה אותן בהיתקלן ב"משוכת הכשירות", הנדרשת מנאשמים בעבירות שיש עמן קלון לתפקיד אחד ויחיד, ראש הרשות המבצעת, כי אין מעליו גורם ממנה זולת הכנסת, ובשיקול דעתם של חבריה בהצביעם בעד נאשם בשוחד לראשות הממשלה מסרבת חיות לפשפש. מעניין מה הייתה אומרת אילו אותה כנסת הייתה בוחרת בנאשם כזה לנשיא המדינה, או - נורא מכך - לחבר בוועדה לבחירת שופטים.

חיות גם לא הסתפקה בדיווח על כישלון במציאת עילה משפטית למניעת הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו; היא טרחה לאזכר את חזקת החפות שלו - האישומים חמורים, אך הנאשם חף. בכך החלישה את טיעוניה, שהרי חזקת החפות עומדת כשלעצמה לכל נאשם, גם לשרים, אך אינה מסכלת את הלכת דרעי, ולראשי עיריות ששופטים וביניהם חיות מצפים שלא ייבחרו שוב בעומדם לדין. אזכור תמוה, הצופן מסר לנתניהו, לא לחשוש מדעה קדומה בעליון כשיגיע לשם ערעורו על הרשעתו, ולכן גם לא לעסוק כל כך בוועדה לבחירת שופטים.

לנוכח איומו הגובר של נתניהו, להאשים את בג"ץ בבחירות הרביעיות, נבהלו השופטים ונרתעו אף מביטול טענות השווא והחזרתן לשולח ולמפלגתו המתעקשת עליו. זאת בהלה פוליטית, להבדיל ממקצועית; בתוך עמם הם חושבים. הבעיה הגדולה של שופטי בג"ץ אינה במה שאמרו, אלא במה ששתקו.

החלטת בג"ץ נשענת על קביעות מוחלטות - איזה חוק, איזה סעיף, איזה תקדים - שסמכותם המקצועית של השופטים להחיל אותן על מקרה נתניהו אינה ניתנת לערעור. בהיבט זה, הם אכן עליונים. אבל יש חלק נוסף, רך יותר, פחות מדיד, הנתון להערכה; ושם ניגפו מפני הכוח. אי-סבירות היא בעין המתבונן. אי-סבירות קיצונית, בקצה עינו. בידיעה שהגיעה זה עתה נמסר כי אישומי שוחד של מועמד לראשות הממשלה אינם נופלים בתחום אי הסבירות הקיצונית, של הכנסת או של בג"ץ; הם בתוך המתחם המאובטח של בלפור. מאז פסק הדין של השופט בנימין הלוי בטבח כפר קאסם מצפים מכל טוראי, מפקד ושר לזהות "אי-חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת". אבל משפטית ופוליטית, לא כל עין נדקרת למראה אי סבירות קיצונית ולא כל לב מתקומם. חזל"ש.

הטעות הגורלית קדמה לעתירות. אחראי לה הנשיא ראובן ריבלין, שנחפז להעביר לכנסת את חיפוש המועמד לראשות הממשלה. לריבלין אצה הדרך והוא מנע מגנץ ארכה, בתום החודש הראשון למאמציו - אמנם מאמצים מקוממים, בוגדניים, להרכיב ממשלה בראשות נתניהו. גם באותם סד זמן ותוכן פוליטי, השבועיים הנוספים של גנץ היו מביאים את ההכרעה לסוף מאי, מפוגגים את אמתלת חירום הקורונה ושוללים אותה מהשותפים לממשלה ומבג"ץ גם יחד.

ריבלין, מנדלבליט וחיות חברו לנרמל את המציאות המטורפת של הפקדת שלטון בידי נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, הן כמי שהתביעה מתארת כפושע שביצע את עבירותיו בהיותו ראש ממשלה - וההגנה חולקת על הפרשנות המפלילה, לא על העובדות - והן כמי שייאלץ להתפנות לענייניו המחוזיים ואולי גם להתפנות בכלל, כשייחרץ דינו. זאת בניית ממשלה על לועו של הר געש פעיל. שגרת משפט ראש הממשלה, לצד שגרת קורונה. שיגרה ועוד שיגרה ההופכות לשיגרון.

לא ייפלא שנתניהו מרשה לעצמו מה שהרשויות אינן מספקות לאזרחים אחרים. משק הבית שלו אינו נדרש לשלם למדינה 120 אלף שקלים שהותר לפרקליטות לפני 11 חודש לתבוע ממנו, בעוד שאשתו הורשעה בקבלת דבר בתחבולה או ניצול מכוון של טעות הזולת. הדבר הוא כספם של משלמי המסים והזולת הוא האוצר. מנדלבליט מונע מפרקליטות מחוז ירושלים לגבות את הליטרה. פוחד משרה או מרחם עליה, לא משנה וגם לא מחסן את היועץ מהתקפות משפחת נתניהו.

כך גם המעשה בתלונת נתניהו על האיומים שלדבריו הושמעו לעבר בנו יאיר. זה מחזור של תלונות שהגישו בשבועיים האחרונים גורמים שונים, במשרד ראש הממשלה ובציבור (משום מה מראש העין). הנוהל במשטרה הוא לברר תחילה אם תוכן הדברים עולה כדי איומים בלבד - שכן המזהיר שטפטוף מזגן על כבסיו יגרור תגובה אלימה, עבירה לכאורה שחקירתה נמצאת בסמכותה הבלעדית של המשטרה - או שזה תמהיל של איומים למימוש עצמי וקול קורא לעשיית שפטים, משמע הסתה. מאחר שהסתה היא עבירה עמומה יותר, הנושקת לחופש הדיבור, המשטרה חייבת באישור הפרקליטות לפני פתיחת חקירה.

כשההסתה האלימה, הקריאה לרצח, מכוונת כלפי אזרח, במיוחד אזרח המתבטא נגד מדיניות נתניהו ואינו חביב על חסידי השליט, הפרקליטות קמצנית מאוד באישור חקירה. המסית אינו מסוכן, הוא רק ביטא בגסות השקפה, קשה להוכיח כוונה. המתלונן, המתבשר על גניזת התלונה, גם אינו יודע איזה דרג של עוזר ב' בפרקליטות טיפל בתלונה.

והנה, לאחר שתלונתו המשוכפלת של יאיר נתניהו התקבלה במשטרה ב-27 באפריל, הודיע אביו למשטרה שבפיו תלונה. על מה ועל מי, לא אמר. אזרח הרוצה להתלונן, כולל אמו של הקורבן המיועד, נדרש אחר כבוד להגיע לתחנה הקרובה; לאחרונה הושקו גם תלונות מקוונות. לא כך אביו, אם הוא ראש ממשלה. אז החוקר בא אליו. כן, אחד מאותם חוקרים שצריך לחקור, תת-ניצב דוד באואני, ראש חטיבת החקירות באגף החקירות והמודיעין. באואני בא אצל המתלונן נתניהו וגילה שאין זו תלונה טרייה, רק מחזור של תלונת יאיר. לפחות חוויה חדשה בבלפור: תת-ניצב שאינו כורש בר-נור או אלי אסייג ושביקורו אינו במגמת תפירה.

התלונה הועברה מהמשטרה למשנה לפרקליט המדינה, נורית ליטמן, אבל איחרה ביומיים-שלושה (ואולי לא, זה עוד יתברר). אילו עדיין ניצב על מכונו ממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד, שמנדלבליט ערף בסוף השבוע שעבר, אפשר שאלדד היה מושך את הטיפול מליטמן אליו ומורה על מאמץ חקירתי עילאי שכמותו לא נודע מאז שרב-פקד דובי שרצר עלב בנחקר מנדלבליט בספיחי פרשת הרפז. שר המשפטים אמיר אוחנה, המסרב להכיר בתפקודו של מנדלבליט כממלא-מקום הפרקליט, רוצה להציב בעמדה את מנכ"לית משרדו סיגל יעקבי. אם יצליח, צפוי קשב אישי מיוחד לטרונייתו של אותו בן יקיר.

בג"ץ הסתפק בשאלת התם "מה לקורונה ולמינויי פרקליט המדינה ומפכ"ל המשטרה" ונרגע כאשר תקופת ההקפאה המוסכמת על נתניהו וגנץ קוצרה משישה חודשים לשלושה, כאילו הזמן קובע ולא העקרון. אין שום סיבה אמיתית לעיכוב נוסף בהקמת ועדת האיתור לפרקליט המדינה, בראשות מנדלבליט, ולמינוי מפכ"ל קבוע לאחר רצף כשלונותיו של גלעד ארדן.

מעשית, יש רק שני מועמדים - מפקד מחוזות ירושלים והדרום ומשמר הגבול ויחידת להב 433 והימ"מ לשעבר, ניצב יורם הלוי, שהשתחרר מהשירות לאחרונה אך נמנע מכל עיסוק העלול לפגוע בכשירותו להחזרה; וממלא-מקום המפכ"ל זה שנה וחצי, מוטי כהן. אחרי זמן כה רב ללא מינוי מלא ודרגה, צער בעלי חיים (כפי שלפי האגדה אמרה אשת הנשיא הראשון, ורה ויצמן), הפתרון המכובד לכהן הוא שהממשלה תודה לו על שירותו המסור כניצב בכלל ובתקופת הקורונה בפרט ותקדם אותו לרב-ניצב בדרכו הביתה, בתחילת החפיפה עם הלוי, הצעיר ממנו.

יזכה או תזכה מי שיזכה (ויעבור את המסננות של ועדת מנדלבליט לפרקליט המדינה ואת ועדת השופט בדימוס אליעזר גולדברג לאישור מפכ"ל, נציב שירות בתי הסוהר ובעוד חצי שנה גם ראש המוסד), ההתמודדות בין מועמדים מנוסים בתחומיהם על התפקידים המובילים במערכות החוק והביטחון נראית קלה יותר מההתלבטות של גנץ, איך לשכנע אישים חיצוניים למלא את מכסת השרים שלו, אם ייאסר עליו ייבוא מקביל לכנסת מנורווגיה. בגלל הצורך בחברות בוועדות הכנסת, כהונת ח"כ בכחול לבן הפכה למגרעת לשואפים לשבת בכיתה הגדולה של הממשלה. על הכוונת של גנץ: אלוף זה או אחר מיוצאי חיל האוויר, מקצוען בתחום הבריאות, ערבי - יתכן מנהל ערבי של בית חולים, שניים בכרטיס אחד, אם יסכים לכהן בממשלה בראשות נתניהו במחיר ביקורת חריפה - ואישה שצברה מוניטין בדרג הארצי או העירוני.

הכל באישור בג"ץ, אם לא תצלח תוכניתם של תומכי פסילתו של נתניהו לעתור שוב, חמושים בנשק משפטי הנשמר בהפתעה, בתום תהליך החקיקה ולקראת השבעת הממשלה.

למרות השורש המשותף, יש פער עצום בין מנהיג ונהג. השני מיומן בנסיעה בדרך שהראשון אמור להתוות. לא חדש שגנץ ומנדלבליט אינם מנהיגים, בין משום אישיותם הבסיסית ובין משום שהיא עוצבה בעשרות שנות טיפוס בצבא המקדש בינוניות ופקידותיות. האכזבה הגדולה של השבוע היא שגם שופטי בג"ץ נרתעים, לנוכח הכוחניות המופעלת נגדם ובכלל, מאתגר המנהיגות המוסרית והערכית הנחוצה למדינת ישראל ולאזרחיה המתוסכלים והמבוישים. כך נגררים למלחמות מיותרות; כך משלימים עם שלטון מושחת.