סגר הקורונה שנכפה על אזרחי המדינה מנע מהמוני בית ישראל שפוקדים מדי שנה את חופי האגם בחופשות פסח ויום העצמאות, ליהנות מנופש באגם הלאומי. דווקא השנה, כשהכנרת הגיעה לשיא גובה של 16 שנה, החופים נותרו שוממים מאדם.
החורף הלא שגרתי המשיך להפתיע עד השבוע, ובאופן חריג לעונה זו. מפלס הכנרת עלה עד כדי 208.91- מטרים, 11 ס"מ בלבד בלבד מתחת לרום המקסימלי שנקבע כקו האדום העליון של האגם.
"תחזיות טרום עונת החורף לא צפו כמויות גשמים רבות כל כך", אמר יואב דקל, מנהל מחוז צפון בחברת מקורות. לדבריו, "לפי כל המודלים לא דובר על כך שיהיה חורף עם משקעים מעל הממוצע הרב-שנתי. בסופו של דבר, היה חורף מעל התחזיות. באזור אגן ההיקוות של הכנרת מדובר על כ-20% מעל הממוצע".
עוד בוואלה!
השבוע, לפני שלוש שנים, מפלס הכנרת היה נמוך ב-4.45 מטרים בהשוואה להיום. במאי 2018, אחרי עונת החורף לפני שנתיים, מפלס הכנרת היה 37 סנטימטרים מתחת לקו האדום התחתון.
וכך, מפלס הכנרת, שרק לפני שלוש שנים כבר ירד מתחת לקו האדום התחתון וגירד את הקו השחור - זינק למעלה. הספורט הלאומי בחודשים האחרונים היה "טוטו סכר": לצד הדיונים האינסופיים סביב מגיפת הקורונה, רבים דנו בסבירות פתיחת סכר דגניה שבמוצא הירדן מהכנרת. בהיותם מסוגרים בבתים, הדיווחים על עליית המפלס היו בשבועות האחרונים היו עבור תושבי ישראל לאתנחתא אופטימית בשטף החדשות. אולם מי שקיווה שהסכר ייפתח, התבדה.
התנאים שרשות המים הציבה לפתיחה מלאה של הסכר לא התממשו. אחת הסיבות להאטת קצב עליית הפלס היא הגברת השאיבה מהאגם - עניין בעל חשיבות גבוהה בהרבה, לדברי דקל.
"פתיחת הסכר הוא דבר שאכן מצטייר יפה, אבל אין בכך היגיון", הוא הסביר, "מה שחשוב אסטרטגית למדינת ישראל הוא שאיבת מים. השאיבה המוגברת מהכנרת עוזרת לנו לשקם את האקוויפרים ולשקם את המערכות התת-קרקעיות. הרי התחזיות מדברות על מגמה של ירידה בכמויות הגשמים, ואם אפשר להעלות את מפלס מי התהום, הרי שיש בכך חשיבות אסטרטגית למדינה. אין אינטרס לפתוח את הסכר".
מחזירים את החוב לטבע
ההערכה היא כי השנה ישאבו מהכנרת 180-170 מיליון קוב. לצד האקוויפרים שנהנים השנה משפע המים בכנרת, גם מורד הירדן זוכה כעת למנת מים שכמוה לא ראה כבר זמן רב.
סכר דגניה אמנם לא נפתח לרווחה, ובכל זאת הוא הורם קצת ומאפשר יציאת מים מהכנרת דרומה. בעוד שבשנה רגילה משוחררים מהכנרת 10-8 מיליון קוב - שמאפשרים לירדן ולגדותיו לשמור על המערכות הטבעיות שלהם לאורך מספר קילומטרים בין הכנרת לנהריים - הרי שהשנה תוכפל כמות המים שיעברו דרך הסכר דרומה, והירדן יקבל כ-20 מיליון קוב מים.
על רקע סיכום החורף רווי המשקעים והשאיבה המוגברת מהכנרת, במקורות ממשיכים גם בימים אלו בהנחת צינור מים, שייעודו הוא הובלת מים אל הכנרת. תחת רושם המצוקה הקשה של האגם לפני שלוש שנים ומגמת התמעטות המשקעים באגן ההיקוות של הכנרת, הוחלט אז כי יש צורך להקים מערכת להבאת מים אל האגם.
"עמדנו אז על סף משבר מים חמור והוחלט להתחיל לחשוב קדימה, לקראת שנים קשות", הסביר דקל. הוא הבהיר כי צינור המים שמונח בימים אלו יאפשר גם אספקת מים לצרכנים בדרך. כך, בסמוך לתוואי המוביל הארצי שהוביל לאורך עשרות שנים מים מהכנרת דרומה, מונח כעת צינור שיזרים מים בכיוון ההפוך.
בנייתה של מערכת הובלת המים אל הכנרת אמורה להסתיים, לפי התכניות, בעוד כשלוש שנים. מלול מצייר את התוואי: "מאתר אשכול עד עילבון המים יזרמו בצינור בקוטר 64 צול, לאורך המוביל הארצי. משם המים יוזרמו מזרחה: הם יחצו את כביש 65 ומאזור קיבוץ רביד ימשיכו לנחל צלמון, באפיק הפתוח".
הפרויקט שהולך ומוקם בימים אלו יהפוך בעצם את ישראל למדינה שמרושתת במערכת מסועפת של הובלת מים, לפי הצרכים שיעלו. כך יחוברו למערכת הארצית גם אזורים שעד היום היו מנותקים ממערכת המים הארצית, ובהם עמק המעיינות, עמק החולה ורמת הגולן.
"לאורך כל השנים לקחנו מים מהכנרת ומהאקוויפרים, וכשהיו משברי מים במדינת ישראל הלווינו מים מהטבע, מעבר למה שהוא יכול היה לתת", המחיש אבי מלול, ממלא מקום סמנכ"ל פיתוח במקורות, את התנהלות משק המים לאורך שנים.
לדבריו, "עם הצטרפותם של מתקני ההתפלה, מדינת ישראל חשבה 'איך נחזיר את החוב לטבע?' כלומר, איך נשקם את מפלסי מי התהום ונדאג לשימור הכנרת כמאגר מים לאומי". כך, בעוד שמאז שנות ה-60 של המאה הקודמת פרח האתוס על הצפון הגשום התורם מים לדרום ולמרכז המדינה, הרי שכעת אנחנו עדים למציאות חדשה, ולפיה מים מהמרכז, על מתקני ההתפלה שהוקמו בו, יעברו בעת הצורך לצפון.
מלול הסביר כי מדובר בפרויקט שמטרתו "הובלת עודפי מים אל הכנרת, כדי לשמר ולאושש את מפלס הכנרת ולשמר את איכות מי הכנרת. מדובר בראייה ארוכת שנים, אנחנו לא מסתכלים רק על שנה אחת, אלא נערכים לכך ששינויי האקלים ימשכו וכמויות המשקעים וכניסות המים לכנרת יפחתו".
הוא העריך כי התכנית תוסיף כ-120 מיליון קוב מים בשנה לכנרת. "בשנים שחונות, כשהמפלס יורד, יש עליה במליחות מי הכנרת. בכך שנעביר לכנרת מים, נקטין את רמת המליחות ונייצר סחרור יותר טוב של מי הכנרת", הסביר. דקל הוסיף כי "יש חשיבות לריענון של מי הכנרת. גם שינוי בכמויות קטנות הוא משמעותי. מים 'ותיקים' באגם גורמים לשינויים במערכת האקולוגית".