המהפכה לא תשודר: שופטי בג"ץ התריעו כי הם עומדים בפני תהום

השופטים בדימוס אלישבע ואהרן ברק, שניהם בני 83, ניצלו שלשום לפנות ערב את הרוח הקרירה שנשבה בשדרות המלך דוד בתל אביב לצעדה קלה, הוא במסכה, שלה לא נראתה. לא, אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, הוא לא צפה בדיון בבג"ץ, בעתירות נגד כשירותו של הנאשם בפלילים בנימין נתניהו להרכיב ממשלה; וכמרואיין, או לא-מרואיין, מנוסה גם מיהר להוביל את רעייתו הלאה, במעלה הרחוב, בעודו פוסק שיימנע מהבעת דעתו כיצד היה נוהג אילו ישב עדיין בעליון, שאליו הגיע ב-1978 ושממנו פרש בחלוף כמעט שלושה עשורים, שנתיים לאחר בואה במינוי קבוע של אסתר חיות כצעירה שבחבורה. (כדי שמבוגרים ממנה העתידים להגיע לגיל הפרישה לפניה יקדימו אותה בבכירות, צעדו פנימה לאירוע ההשבעה המרובעת, בזה אחר זה, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן).

חבל: ברק היה יכול להוסיף מזיכרונו תיקים שלא נזכרו באותו יום ולמחרת, בדיונים על נתניהו ועל ההסכם שלו עם בני גנץ. למשל, מעשה עתיק מסוף שנות ה-70 במועצת עיריית פתח תקווה, שרצתה למנות אחד מחברי הנהלתה לחבר ועדת הביקורת. ברק כתב את דעת הרוב, עם חיים כהן ונגד דוד בכור, להתערבות בהסכם הפוליטי בגלל ניגוד העניינים בין ההנהלה והביקורת. נוסף על כך, פסק דין יוסי גינוסר, המבוא לאותה הלכת דרעי-פנחסי בהמשך אותה שנת 1993.

ברק, יחד עם אליעזר גולדברג (עדיין פעיל, יו"ר ועדת המינויים הממלכתיים הבכירים) ואליהו מצא, כתב שמינוי גינוסר למנכ"ל משרד השיכון פסול, לא משום שהחנינה שקיבל בפרשת קו 300 משמעה שנרשם לו עבר פלילי - עבר כזה אינו פוסל כשלעצמו מינוי למנכ"ל - אלא מפני שהממשלה לא נתנה לעובדה זו את המשקל הראוי, באיזון בין הסיבות בעד המינוי ונגדו.

תקדים גינוסר, עוד יותר מהלכת דרעי-פנחסי, היה יכול לשמש את הטוענים נגד כשירות הנאשם נתניהו להרכיב ממשלה, כפי ששימש את נתניהו, כי משם לקוחה הטענה שמועמדותו של "יחיד סגולה" לתפקיד "במצב אמיתי של חירום, המחייב גיוס כל הכוחות, לרבות אלה בעלי עבר פלילי" וממילא מי שעומד לדין וטרם הופלל, גוברת על הטעמים לפסילתו (בכירותו, מגעיו עם הציבור, עמדת פיקוד, אחריות למשמעת). זהו כלל "כשזקוקים לגנב, מורידים אותו מעץ התלייה". לא מחמאה גדולה שחולק אדם לעצמו, בהעידו שהוא פגום אבל חיוני.

היומיים בבג"ץ המשודר נתנו תמורה מלאה לאגרה. בחלקיהם המרתקים המעטים, ולא פחות מכך במשעממים הרבים, הם הציגו לכל את מראית פני הצדק, שיפוט בידיים נקיות. השתלמה העזתה של הנשיאה חיות להפוך את ישראל כולה לנציבות הפיקוח על השופטים.

חיות, בהפגינה בקיאות בתרבות הפנאי, לא היתה חייבת להמשיל את הסכם נתניהו-גנץ ל"חתונה ממבט ראשון". עמד לרשותה אזכור ספרותי מתחומה המקצועי: מלכת הלבבות הדורשת ב"אליס בארץ הפלאות" גזר דין תחילה, הכרעת דין אחר כך. הוצאה להורג לפני זיכוי. כך, מפני שהשופטים התכנסו לדון בשילוש שניתן להפרידו לצורך הדיון אך שבמהות אחד הוא: מצבו המשפטי של נתניהו, ההסכם עם גנץ והחוק שיתרגם הסכם זה להצבעה מחשקת בכנסת. האב, הבני ורוח הקודש.

הבעיה העומדת בפני בג"ץ היא כיצד לצאת בשלום ממהלכי השבוע במשפט ובפוליטיקה; איך לא להפוך משופטים לנאשמים, ובה בעת להימנע מלבחור בחלופה הנוחה, הטובה לעליון והרעה למדינה, של הכשרת שרצים. הפתרון המיטבי הוא כנראה לתמרן את המתמרנים, לגרום למי שתכנן לתלות בבג"ץ את קולר הבחירות הרביעיות, לגלות שהטבעת הכבדה נשארה בידיו ושעליו לחפש לה צוואר אחר.

"זמן פציעות", אמרה חיות שוב ושוב, מכוונת לשלוש היממות הקצרות שנותרו עד שהקוקיה תקרא חצות בחמישי. מי בדיוק נפצע, לא אמרה. נתניהו רצה לכפות על בג"ץ להכשיר אותו ואת ההסכם, ולא - בחירות. בא בג"ץ והשיב, הב תחילה חוק, ואם לא תספיק לחוקק אותו כך שנוכל לדון במוצר המוגמר ולא בחומרי-הגלם, שאולי יוכנסו לתוכו כמתואר בהסכם ואולי ייגרעו או ישונו, אתה האחראי. שלך הברירה, אם לממש את איום הבחירות הרביעיות או לחפש מוצא אחר.

מוצא כזה יכול להיות מיקוח חפוז עם גנץ להסכם חדש ורזה ביניהם. גנץ, במעילתו השערורייתית באמון מצביעיו, נקלע לנחיתות מוחלטת מול נתניהו. אם הברית ביניהם תתפרק וגנץ לא יתמוך בח"כ כלשהו מהמחנה המתנגד לנתניהו, אף שבגרונו רוממות החירום והקורונה, צפוי עתיד עלוב לגנץ בכל אחת משתי האפשרויות - הצלחה של נתניהו להשיג 61 ממליצים בכנסת בלעדיו או בחירות. לכן גנץ יידחק להשלים עם תנאים רעים יותר, לא שוויוניים, ואולי אף עם נכונות לחקיקה עוקפת בג"ץ בסעיפים מסוימים מההסכם הנוכחי שיבוטל, כגון פטור לנתניהו מהלכת דרעי כאשר - נכון יותר, אם - יחדל לכהן כראש הממשלה. ההנחה המיוחדת לנתניהו להישאר בממשלה ובמעון השרד, תיוודע כהלכת בלפור-שרה.

נוסחת הראשציה, התחלופה בין שני מובילי הממשלה, נחוצה רק לגנץ לבדו. שינוי המשטר למבנה דו-ראשי, היכול לעמוד גם לרשות ממשלות עתידיות, חשוב לגנץ ולנתניהו אישית, וסותר את תקנת הציבור. מדוע רק שני ראשים? ומה אם מהבחירות יגיחו שלוש או ארבע סיעות שוות כוח, שהקמת ממשלה מתוכן תחייב ראשים כמספר מנהיגיהן?

אחד הפעילים המאכזבים ביותר של השנה האחרונה בזירה הממלכתית הוא ראובן ריבלין, הנשיא הראשון שכיהן לפנים כיו"ר הכנסת. תקנון הכנסת מונע מנאשם בפלילים להיבחר ליו"ר הכנסת או לסגנו. גם אם שנויה במחלוקת משפטית שאלת כשירותו של הנאשם בשוחד נתניהו להרכיב ממשלה, מותר היה לצפות מריבלין, בבואו לשקול כחובתו על איזה ח"כ להטיל את ההרכבה, להחיל על מועמדים לראשות הממשלה טוהר מידות שאינו נופל מזה של יו"ר הכנסת. נתניהו פסול כיום מלהיבחר במקום גנץ ליו"ר הכנסת, אך ריבלין מוכן לראות בו כשיר לראשות הממשלה. מה זה אומר על הממשלה והכנסת, על רה"מ והיו"ר, על נתניהו וריבלין.

אחרי העניין הרב שעורר הדיון שלשום, ריחפה רוב שעות אתמול תחושת אנטי-קליימקס. כמעט כל הטוענים לא העניקו ערך מוסף לעמדות הכתובות שהגישו. אחרים טעו להבחין בין נאום בכיכר ומאמר מערכת, לבין ההזדמנות שהוענקה להם לחזק את הקו, לנצל תורפה שנחשפה בצד שכנגד או לקלוט את רוח השופטים ולהמריא עליה.

לכן בלטה כל כך שלשום, הופעתו של עו"ד אביגדור פלדמן, אחד מנציגי התנועה לטוהר המידות (לצד עו"ד יובל יועז). פלדמן, פרחח ניצחי במבעו וברישולו, זוכה לקשב וליראת כבוד נדירים. אם לא הפליג בדמיונו כשסיפר פעם כיצד גיששו אתו לפני תריסר שנים, שמא יואיל להסכים להתמנות לשופט בעליון - לא שהיה לכך סיכוי לרוב בקרב גורמי הכוח בוועדה לבחירת שופטים - הרי שאך המקרה גרם לכך שלא ישב עד לפני כשנתיים, בהגיעו לגיל 70, במקומו או לצדו של חנן מלצר, כמשנה לנשיאה.

פלדמן הבין מה שסימנו השופטים לאורך היום, לנוכח הפצרות העותרים שיפסלו את נתניהו: תהום פעורה בין הרצוי הערכי לבין המצוי המשפטי. לא היה טעם שיאמר עוד מאותו דבר. ב-10 הדקות שנותרו לו להתכונן לתורו, ולמזלו כמעט כאחרון ולכן גם למוד ניסיון קודמיו, אלתר גישה עקיפה, כמיטב תורתם של לידל הארט הבריטי ויגאל אלון מהפלמ"ח. כמו איוול קניוול, האופנוען שדילג מעל לנהר הסנייק כשנאסר עליו לרחף בין שתי גדות הגרנד קניון, פסע פלדמן מהספסל הקדמי של מושבי הקהל אל עמדת הטוענים כשהוא זונח מה שהביא מהבית ומציע חידוש שנקלט בעליל אצל שני הידידים, יוצאי משרד המשפטים שהתמודדו אי-פעם על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, השופטים מני מזוז ועוזי פוגלמן.

הרעיון של פלדמן: לפסול לא את המומלץ, אלא את הממליצים - 61 (או 78) חברי הכנסת שיחתמו בעד נתניהו, במסגרת ההסכם ובתמורה לתפקידים בממשלה או בשגרירויות - הליכוד הודיע לבית המשפט ששניים מהם לפחות ואולי ארבעה יתפטרו מהכנסת כדי לפנות מקום לחברה המיועדת בוועדה לבחירת שופטים, אסנת מארק. כמו במחלוקת הנושנה בין האוצר וההסתדרות, סובסידיה למצרך או סובסידיה לנצרך. אם יאומץ הרעיון של פלדמן, והסיכוי לכך בתום היומיים בבג"ץ אינו גבוה מאד, מסגרת המועמדות של נתניהו לראשות הממשלה תפורק בלי שבג"ץ יביע עמדה, לכאן או לכאן, בסוגיית כשירותו.

תקדים אפשרי, גם אם חלקית, ניתן למצוא במשפטו של ראש עיריית חדרה ישראל סדן. השופט המחוזי בחיפה אילן שיף הרשיע את סדן במתן טובות הנאה לחברים במועצת העירייה, שהצטרפו אליו בהסתרתן. מה שאמורים לקבל מנתניהו עריקי המפלגות שבעדן הצביעו מתנגדי נתניהו, יעמוד לפיכך למבחן פרטני. נציגו של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו מהמשרד המשפחתי מולכו-שימרון (שמטעמו נכח בבית הדין לעבודה כששרה נתניהו התגוננה ללא הצלחה מפני טענות על התעמרותה בעובדי המעון), מעד בנסותו להגן על סעיף ייצוג הכנסת בוועדה לבחירת השופטים בידי מארק מהליכוד וצבי האוזר מכחול לבן. השניים, אמר ראבילו, מייצגים את היריבים בבחירות ולכן כמותם כקואליציה ואופוזיציה. זה סותר את הטענה העיקרית של נתניהו, שחבירת גנץ אליו מלמדת שזהו רצון הבוחר. מה פתאום; זה רצון הנבחר, המנוגד לרצון הבוחר.

ניסיון העבר מלמד שבעוד עיני הציבור היו נשואות לדיונים בבג"ץ, גנץ נח ונתניהו פעל להכין תכסיס חלופי למקרה של התערבות בג"ץ בכשירותו, בסעיפים מרכזיים בעיניו בהסכם או - בתום החקיקה - בחלקים מהחוק. מה בדיוק מתרחש מחוץ לשדה הראייה, יתברר בתוך יומיים, ובעוד כשלושה שבועות ייפתח משפט נתניהו, שההחלטה על שידורו בידי ראשת ההרכב, רבקה פרידמן-פלדמן, יכולה לסכם בסיפוק את לקח הצלחתה של הנשיאה חיות להביא את העליון לכל בית. הפיילוט של השידור מבג"ץ הצליח. עכשיו נשאר רק לראות עד כמה יילך בעקבותיו הפיילוט של המדינה.