אחרי שנים תחת אש, המצלמות הן הדבר הכי טוב שקרה לבג"ץ

במשך שנים מנעו השופטים הכנסת מצלמות לבתי המשפט. אחד הטיעונים העיקריים היה שהמצלמות יהפכו את הדיון הענייני והרציני לשואו. לקרקס. לפחות לפי הדיון שנערך היום (ראשון), וכן הדיון על איכוני שב"כ אפשר לקבוע שהחששות היו מוגזמים. לא רק שהשידור לא פגע בדיון - הוא שיפר אותו.

כלפי חוץ, ברור שהדיונים בשידור חי, ובהם גם הדיון היום, עושים שירות יקר מפז למוסד שספג בשנים האחרונות מתקפות משולחות רסן, שרבות מהן (גם אם לא כולן) משוללות יסוד. פתאום האזרחים יכולים לראות בעיניהם שהשד לא כל כך נורא. 11 השופטים ניהלו דיון יסודי, ניסו להבין לעומק את הטיעונים של שני הצדדים, וכשהיה צורך הקשו עליהם בשאלות וביקשו הבהרות. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות אפילו נזפה באופן שוויוני בטוען אחד מכל צד שגלש לטיעונים פופוליסטיים לטעמה.

נראה שהשידור עשה טוב לדיון גם כלפי פנים. כבר בפתיחת הדיון הסבירה חיות בקצרה, ספק לצופים וספק לצדדים, מה השאלות העיקריות שבמחלוקת ומה סדרי הדיון. הדיון כולו התנהל באותה רוח: השופטים מיקדו את הצדדים להגיע ללב הטענות, ואף השתדלו להקפיד ככל האפשר על מסגרת הזמנים שקבעו. אולי זה היה השידור, ואולי העובדה שדיון מאוחד בשמונה עתירות מחייב משמעת מוגברת מצד כל המשתתפים. בשורה התחתונה, התוצאה הייתה דיון ממוקד, כמעט קצבי - ככל שאפשר להעניק את התואר הזה לדיון משפטי שנמשך שבע שעות.

קשה לדעת כמה צופים שאינם משפטנים צלחו את כל שעות הדיון. בג"ץ הוא לא טלוויזיה במיטבה, ומה שיראה למשפטן כהתעמקות בנקודה חשובה, עשוי להיראות לאדם מן השורה כטרחנות מרגיזה. אבל בג"ץ לא אמור להיות בידור קל או אירוע טלוויזיוני. ההשוואה לא צריכה להיות לדרמות בית המשפט האמריקניות, אלא דווקא לשידורים שמטרתם אינה בידורית, ובמקרה רוכבים על פורמט השידור הישיר בטלוויזיה או באינטרנט. אפשר להשוות את זה, למשל, לשידורי הלמידה מרחוק. ובסטנדרטים האלה, זה היה אחד משיעורי האזרחות הכי טובים ואפקטיביים שהועברו בישראל.

ברמה המשפטית, חלק נכבד מהדיון התמקד בשאלה איזו החלטה השופטים בכלל בוחנים. האם את החלטתם של חברי הכנסת שצפויים לבקש מהנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו? אולי, כפי שסברו נציגי היועמ"ש והכנסת, על שיקול הדעת של נתניהו עצמו, שצריך להסכים בכתב לקבל את המשימה? ואולי בכלל את שיקול דעתו של הנשיא - שלפי החוק חסין מעתירות נגדו, אך עדיין ניתן לעתור באופן עקיף נגד החלטותיו.

כלל לא ברור מאליו שבג"ץ יכול לבקר החלטה כזו, והטיעון המפתיע ביותר בגזרה הזו הגיע מפיו של עו"ד אביגדור פלדמן הוותיק, שהצטרף לטיעון מטעם עמותת "חוזה חדש". הוא טען כי הביקורת צריכה להיעשות על החלטת הח"כים הממליצים.

לדבריו, המלצת הח"כים היא תולדה של ההסכם הקואליציוני בין הליכוד וכחול לבן. ומכיוון שעל פי ההלכה הנוהגת זה שנים בית המשפט רשאי לבחון הסכמים קואליציוניים, ברור שהוא מוסמך גם לבקר את הוצאת ההסכם לפועל - גם בידי הח"כים.

אף שמדובר בטענה הגיונית ושובת לב, ספק אם היא תכריע את הכף לטובת העותרים. ההערכות הן כי גם לאחר הדיון היום, השופטים לא ימהרו לנקוט צעד חריג כפסילת נתניהו מלהרכיב את הממשלה. עם זאת, מחר יעסקו הדיונים בסעיפי ההסכם הקואליציוני, וכבר היום הזכיר השופט חנן מלצר את הבעייתיות בסעיף שכונה "החוק הנורווגי המדלג". לא מן הנמנע כי אם העותרים יזכו לקבל לפחות חלק מדרישותיהם - זה יקרה בזכות הדיון מחר.