אסתר אבני, לימים חיות, נולדה ב-16 באוקטובר 1953, יום הולדתו ה-67 של דוד בן גוריון; עוד חצי שנה וגם היא בת 67. גם מי שמאמין בגלגול נשמות אינו יכול לטעון שרוחו של בן גוריון, החי בלידתה, מפעמת מתוכה, אבל השבוע הקרוב מזמן לה הכרעה בסדר גודל בן-גוריוני.
נשיאת בית המשפט העליון אינה גבירתם של עשרת חבריה להרכב המתכנס מחר (ראשון) ומחרתיים לדון בכשירותם של בנימין נתניהו להרכיב ממשלה ושל החוזה שחתם עם בני גנץ. השופטת חיות בכירה ממי שהתמנו אחריה וקובעת את נוהל הדיונים ומשתתפיהם, אך לא נכון לייחס לה מעמד-על של ראש ממשלת העליון.
בהסתייגות זאת, ודאי שתשקיע ותשפיע, כי היא תנתב את האירוע התקדימי ותנסח עמדה שסביבה יכול, לא מוכרח, להתגבש רוב, למרות השלכת בובות השופטים למדורות ל"ג בעומר כאחראים לבחירות הרביעיות. בעשר מילים: אם הנשיאה חיות תחליט שדינו של נתניהו להיפסל, כך יהיה.
לקריאה נוספת בנושא
אף שהכול יתגמד לבסוף לעומת התוצאה, חשוב מאוד גם התהליך, והוא ייחשף, בשקיפות חדשה ומלאה, ביום הלימודים הארוך, הכפול. שיעור מרוכז באזרחות, ששאלות השופטים ותשובות העותרים ובמיוחד נציגי נתניהו, גנץ והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, יספקו לאזרחים הצופים בו. חדותן של הקושיות, תוכן ההסברים, מידת הביטחון בהשמעתם, מבוכה לנוכח סתירות ותורפות, נעיצת תמרורים המובילים להחלטה - כל אלה מסוגלים לעשות את האסתי חיות שואו לציון דרך בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, ובהנחה שבניגוד לליכוד, לגנץ ולמנדלבליט, בג"ץ לא ישותק מאיומי נתניהו שבלעדיו אין ממשלה, אולי גם מופע הפתיחה של מערכת הבחירות לכנסת ה-24. אם אין כדורגל, לפחות קבוצה איכותית אחת, עם קפטנית.
במונח "בית המשפט העליון, בשבתו כבית-דין גבוה לצדק" מתגוררים בשכנות שלושה תאומים לא זהים - המשפט, הדין והצדק. במסגרת המשפט והדין, הציפייה מהרכב ה-11 היא לעשיית צדק. לחתוך את הקשר הגורדי שבמועמדות נאשם בשוחד לראשות ממשלה, או כדברי מירי רגב, העשויה להישלח מטעם הליכוד לוועדה למינוי שופטים (כי החוק מחייב שוויון מגדרי בייצוג הממשלה שם, שרה לצד השר אבי ניסנקורן), תפקיד בג"ץ הוא טו קאט דה בולשיט; להחיל את מבחן השכל הישר והתקין והראוי.
ואכן, איך בכלל ניתן לטעון שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים אינו פסול להרכבת ממשלה? זאת שאלה של נטו או ברוטו, קמעונית או סיטונית, מיקרו או מאקרו, כי ברור שנחוץ טוהר מידות, מי יעז להתייצב לצד השחיתות, אבל מצד שני, וכפות המאזניים, ודווקא עכשיו לא כל כך מתאים. זה החלק של "לממשלה", לא "המשפטי", בראיית תפקיד היועץ. קצת בדומה לעילת סגירת תיק "בהיעדר עניין לציבור", או בנוסח החדש "נסיבות שאינן מתאימות להעמדה לדין", להבדיל מהיעדר אשמה או ראיות. זה מותר היועץ, בראייתו הרחבה, שאינה רק זאת של התובע הכללי, מהנמצאים במורד המדרג של אכיפת החוק - השוטר והפרקליט. אלא שבכך, בשיקוליו החוץ-משפטיים, מגרד היועץ את תחומו של הדרג הפוליטי, וככל שהוא מתרחק מהמשפטנות הצרופה, כך גם עמדתו משפיעה פחות על בית המשפט העליון, היכול להתחשב בשיקולי-צד כאלה אך אינו מחויב להם.
באנגליה או ביפן השאלה לא הייתה מתעוררת. חבר פרלמנט, קל וחומר חבר קבינט, בן בנו של קל וחומר ראש הממשל, לא היה נשאר דקה מיותרת במערכת הפוליטית, במצב כזה. אבל האנגלים זנחו את ארץ ישראל ולקחו איתם את המסורת שלהם, והיפנים לא ייצאו את החרקירי, או במקרה זה השרקירי, ובמקום שהנאשם יתכבד וילך בדממה מבוישת, רגע לפני שמפלגתו תבעט בו, יריבו הראשי מתקפל לכיסו והמחלוקת מבעבעת עד לערכאה השיפוטית העליונה.
מסמך מנדלבליט, להגנת מסקנתו המבוקשת שנתניהו אינו פסול (ובאותה נשימה, השארת צוהר מילוט לעתיד הקרוב בדמות טענה סתומה ש"הטלת תפקיד מרכיב הממשלה אינה מצב בלתי הפיך"), הוא ביזיון נבוב ונקוב. היועץ אינו בעד שחיתות. בכלל לא. להווה ידוע שהוא ממש מתנגד לה. אישומי נתניהו חמורים - חזקת החפות שלו אישית, כאזרח שלא הורשע, אך לא ציבורית, כמבקש תפקיד - והמצב "מוקשה", אלא שקשה יש רק בחלם, ואפשר לסמוך על מזכיר ממשלת נתניהו, לשעבר, לרכך אותו.
בנסיבות אחרות, הלא הן הנטו והמיקרו, רומז מנדלבליט, ייתכן שהטוהר היה גובר על המידות. דא עקא - הברוטו והמאקרו - שאין לנתק את השאלה המשפטית מהנסיבות האופפות אותה ושלתוכן נקלעה ישראל בגלל מכפלת תמרוני נתניהו בעצלתיים של מנדלבליט, בשנתיים האחרונות. מנדלבליט נרתע מהבחירות הרביעיות - מה לו ולזה; משמע, איומו של נתניהו בבחירות מעצב את תודעת התובע שלו - ומבוהל מהקורונה, כאילו לא חל שינוי מהותי מאז תחילת אפריל, בשיא החרדה וכאשר השופט יצחק עמית אישר אמצעים חריגים לכבוד התקופה המיוחדת ותקנותיה.
בלי לבדוק עם ועדת הבחירות המרכזית האמנם כה מסובך לקיים את הבחירות בשיטות חדשניות וחלופיות - אלקטרונית, או במעטפות כפולות כמו בצה"ל ולאורך יומיים עד שבוע - והאם קשה להיערך לכך בתוך חמישה חודשים (הכנסת יכולה לקבוע מועד זה בהצבעה על פיזורה, במקום להסתפק במאה הימים של הכישלון בהרכבת הממשלה), מציב מנדלבליט מחסום מלאכותי של בחירות בתקופת הקורונה העשויה לחלוף עד לסתיו. יועץ רגוע ויצירתי ממנו היה גם נערך לדחיית חירום קצרה באותו מועד, כמו במלחמת יום הכיפורים, כשההצבעה הדחויה לא בוטלה למרות גיוס רבבות חיילי מילואים וחשש - או תקווה, אצל מאוכזבי אוקטובר שיוקרתם נפגעה - לחידוש הלחימה.
שתי אמות המידה של השופטים
מנדלבליט, שאינו משתוקק שנתניהו יעמוד גם בראש הממשלה הבאה אך רוצה לרחוץ בניקיון כפיו, מתמודד על תפקיד הצדיק שמלאכתו תיעשה בידי בג"ץ. הוא יודע שלנגד עיני השופטים תהיינה שתי אמות מידה: כשירות וסבירות. טענתו הכפולה, על דרך השלילה, היא שנתניהו אינו בלתי כשיר (לא בדיוק כמו כשיר, אך בתוצאה אין הבדל) ושהטלת הרכבת הממשלה עליו אינה מגעת עד כדי אי-סבירות קיצונית בהפעלת סמכות. מלל מתפתל ומייגע, המשאיר למנדלבליט מרחב אמירה, אם בג"ץ יחליט אחרת - שגם הוא חשב שמועמדות נתניהו אינה סבירה ושהוויכוח כולו התמקד בשאלה אם אי-הסבירות קיצונית ופוסלת או מתונה ומתירה. חיות כבר קבעה בהקשר קרוב שאין די בכך שמועמד עונה על תנאי הכשירות; נדרשת גם סבירות.
ואשר לכשירות, בג"ץ סירב לדון בה כל עוד ניצב נתניהו בפני כתב חשדות - לפני השימוע ובעקבותיו ההחלטה על כתב האישום - או כשלא היה במעמד המרכיב המיועד. כעת, לנוכח שני התנאים, ומשום שנתניהו ממאן לפרוש, באדיבות גנץ ובניגוד ליצחק רבין ואהוד אולמרט (וגם הנשיא עזר ויצמן) במצבים משפטיים קלים יותר, אזלו כל התירוצים להימנעות מהכרעה.
ההישג הכביר של נתניהו הוא בהיפוך המצב הטבעי על ראשו. החקירות והתביעות מוצגות כהוכחה לזכאותו: אני מואשם, משמע אני נרדף. כתב האישום כצל"ש דרייפוס. השופט בן זונה והשופטת - אמו. זה, במקרה, מה שאמר בנימה חיובית ידידו עוזי לנדאו, בדברו על יפתח הגלעדי, "בן אישה זונה" שנקרא להנהיג את העם, או שבטים בו (גם נגד שבטים אחרים), כשהצורך בשירותיו גבר על הרתיעה מהתנהגותו. מאחר שיפתח, כגדעון ואהוד ואחרים, היה שופט, ייתכן שכאן מקורו של הביטוי העממי ביציעי הכדורגל.
נתניהו שינה את הפוליטיקה הישראלית כשהלחים לליכוד את החרדים ואת יורשי המפד"ל ושכנע את היועץ המשפטי שהם "גוש"; בפועל, המפלגה הרפובליקנית, בלי שלעומתה מתייצבת המפלגה הדמוקרטית, כי התשתית להקמתה, מתל"ם מימין ועד לרשימה המשותפת משמאל, נשברה בעריקת גנץ. רשמית, גם לגנץ יש "גוש". מעשית, זה גבשוש. כמו בחוזה ההגנה האמריקני-ישראלי, שיהיה מנותק מהמציאות כשיתפאר בהדדיות ובשוויוניות, הסכם נתניהו-גנץ יחבר מעצמה גדולה עם ישות קטנה. פלאנט נתניהו, עם לוויין כחול לבן אי-שם הרחק מהביביספירה.
התרמית הבסיסית, ששותפים לה נתניהו, גנץ ומנדלבליט, קוראת הפוך את חוק יסוד הממשלה מ-2001 ואת מה שלא נאמר בו ומוסק ממנו. כביכול, אם ראש ממשלה הנתון לחקירה, אישום ואף הרשעה אינו חייב להתפטר לפני שערעורו לעליון נדחה, יש להכשיר מועמד להרכבת ממשלה גם אם העמדתו לדין קודמת לבחירות שבעקבותיהן עולה (שוב או לראשונה, לא משנה) מועמדותו לראשות.
המחצית האחת של התרמית מטשטשת את הרקע לחקיקת אותו סעיף 18 לחוק. לפי גישת נתניהו, שמנדלבליט אינו חולק עליה, הסעיף מונע את הדחת הנאשם ראש הממשלה בטרם הרשעתו בקלון בפסק דין סופי. אבל מקריאת גלגולי החקיקה עולה סיפור שונה לחלוטין. המחוקקים ביקשו תחילה להעתיק את הסעיף, כמות שהוא, מחוק הבחירה הישירה של 1992, שם הוא נועד לחזק את ראש הרשות המבצעת מול הכנסת הנבחרת במקביל לו. (חוק הבחירה הישירה, שנתניהו היה היחיד בליכוד שהצביע בעדו, גם היה מונע ממנו להתמודד בשלוש הבחירות האחרונות, כי הגביל את הכהונה לשבע שנים רצופות). בתהליך החזרת החוק למתכונתו המקורית, של הצבעה לכנסת בלבד והרכבת ממשלה בידי אחד הח"כים, הבחינו חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט - אחרון המשתתפים בדיונים שעודנו בכנסת הוא משה גפני - שהסעיף נוח מדי לראש הממשלה המורשע בקלון, שאינו חייב להתפטר אם הכנסת אינה מצביעה להדיח אותו.
גירוש מגן העדן של דירת השרד
רע מאוד, אמרו המחוקקים, והחמירו את הנוסח כך שראש הממשלה יוכרח להתפטר, ושהכנסת תוכרח לפטרו, בתום דחיית ערעורו וקביעת הקלון שבעבירה (שאינה קלה, כגון עבירת מס) ושמיעת טיעוניו. כלומר, לא נכון שהחוק מתכוון להתיר לראש ממשלה מורשע בקלון להישאר כל עוד פסק דינו אינו סופי - הוא קוצב את כהונתו ואוסר עליו להישאר ברגע שהרשעתו חלוטה. הבדל של יום ולילה, של נתניהו ומעשיהו. הוא שם גבול לכהונה שבחוק הקודם הייתה יכולה להימשך עד בלי קץ.
וממילא, אין ממש בטענה שלפיכך יכול מועמד לכנסת להביא את כתב האישום שלו אל הבחירות ולצאת מהן לראשות הממשלה. אם זה נכון, גם השר לשעבר חיים כץ, שזכה מחדש באמון המצביעים היודעים שכתב אישום נגדו תלוי ועומד, זכאי לחזור לממשלה; ולא רק הוא, אלא גם לנתניהו מותר לחזור לכל המשרדים שנאלץ לזנוח אשתקד כשהוגש נגדו כתב האישום, כולל משרד הביטחון. היה היה שר, הואשם, התפטר, נבחר מחדש, השולחן נקי; מדוע לא יקבל את התיק שנלקח ממנו, או תיק אחר, כולל תיק המשפטים.
זה אחד מכשלי הטיעון של מנדלבליט. לדעתו, הלכת דרעי, המחייבת התפטרות שר (או פיטוריו בידי ראש הממשלה) עם הגשת כתב אישום נגדו, תקפה גם לאחר שאותו חוק מ-2001 התגבר עליה. נתניהו חולק עליו בנקודה זו וטוען שהלכת דרעי שבקה חיים לכל חוק. אם בג"ץ לא יסכים עם נתניהו, ייעלם מהאופק הפוליטי מספר 2 של ראש הממשלה גנץ בעוד שנה וחצי, כי יקולף המסווה היומרני מראש הממשלה החלופי ויתקבל עוד שר, אולי בכיר מכולם זולת גנץ, אך עדיין כפוף להלכת דרעי ולכן מנוע מלכהן בממשלה, נידון לגירוש עם אשתו ובנו מגן העדן של דירת השרד והכלכלה והמאבטחים. העסקה כולה תאבד את כדאיותה ואיתה תתאדה גם תשוקת נתניהו להימנע, בשם העם והקורונה, מהבחירות הרביעיות.
גם אם ייקבע שיש הבדל בין ח"כ רגיל עם כתב אישום הפסול להתמנות לשר לבין מועמד לראש הממשלה במצב דומה, יידרשו נתניהו ומנדלבליט לשכנע - את השופטים ואת קהל הצופים בשידורים - שכתב אישום הוא עניין של מה בכך. הרי מנדלבליט נאבק לפני חמש שנים לא רק על גניזת ההמלצה להגיש נגדו כתב אישום, אלא אף על וידוא ניסוחה של עילת הגניזה כהיעדר אשמה ולא היעדר ראיות. החוק, הדורש ממועמד ליועץ משפטי רק אזרחות ישראלית וכשירות להתמנות לשופט בעליון (ותק כשופט מחוזי או רקע מקביל, לא הערכת רמה), שותק באשר לקיומו של כתב אישום או להנמקתה של סגירת תיק בהיעדר ראיות או עניין לציבור. מנדלבליט לא הסתפק בכך, כי הבין שהחוק הוא רק תנאי סף וכי ועדת האיתור לא תסבול רבב. מדוע מה שברור כל כך במינוי יועמ"ש, או שופט, אינו מובן מאליו במועמדות לראשות הממשלה? ליועמ"ש נחוץ טוהר מידות בציון 10 ולראש הממשלה די ב-6 או ב-4?
ואיזו תשובה תהיה בפי אנשי מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים, או בפי שולחם אם ייצאו להיוועץ בו, כאשר השופטים יפרקו לגורמים את עמדת מנדלבליט בנושאי המינויים במערכת החוק - פרקליט המדינה, מפכ"ל המשטרה, השופטים וחברי הוועדה הבוחרת בהם.
על הנאשם נתניהו, מצהיר היועץ, ייאסר להיות מעורב בדרך כלשהי במינויים ברשויות אכיפת החוק והשיפוט, כי הן נוגעות בעניינו האישי כנחקר נוטר וכנאשם נוקם. מה, בדיוק, ייאסר על נתניהו? להשתתף בישיבות הממשלה כאשר שרים ימנו את חברי ועדת המינויים הבכירים (ועדת גולדברג, כיום), ידונו במתכונת המינויים, ימיינו את המועמדים המומלצים , ויאשרו אחד מהם? להתראיין ולשגר מסר פומבי? ומה על בנו, שיצייץ בעד או נגד ויקלע להפליא לעמדות נתניהו?
באחת הפסקאות המגוחכות ביותר מביע מנדלבליט חשש, שמא הנציגה המיועדת של הליכוד בוועדה למינוי שופטים, הח"כית לעתיד אסנת מארק, תהיה תלויה מדי בנתניהו. כדי שמארק תזוז פנימה ממקומה ברשימת ההמתנה, על שני שרים להתפטר מהכנסת, לפי החוק הנורווגי, אבל היא תהיה תלויה ברצונו הטוב של נתניהו, היכול להחזיר את השניים בכנסת כדי לסלק אותה, אם לא ירווה ממנה נחת. זה מגוחך, כי עם כל חשיבותה של אחת מתשעת החברים בוועדה למינוי שופטים, שרי המשפטים וביטחון הפנים תלויים באישור הנאשם נתניהו, היכול לסרב למנות אותם (גם כשאחד מהשניים כבול לגנץ) ומסוגל לפטר אותם, או למצער את מי מהם שכבול אליו, השר לביטחון הפנים.
אם מנדלבליט יבקש להרגיע את בג"ץ, שיימצא גידור יעיל לחסימת מערכת החוק בפני נתניהו, משמע שנתניהו יהיה רק רבע ראש ממשלה: חצי ייתן לגנץ, וחצי מהחצי שלו יהיה מחוץ לתחום בפניו. כל זה, כדי לעקוף את מוקש הפסילה הישירה של נאשם בפשע המועמד לראשות הממשלה.
הסיכוי לחזור לחיים תקינים
אחד הרגעים המביכים ביותר, ביומיים הקרובים, יירשם בוודאי כשהשופטים יבררו אצל נתניהו, גנץ ומנדלבליט עד כמה מוחלטת התנגדותם לפסילת מועמד המואשם בפשע. באת-כוחם של מקצת העותרים, עו"ד דפנה הולץ-לכנר, הקדימה ותהתה אם לדעתם רק אישומי רצח, הריגה ואונס פוסלים מועמד; ומדוע ייגרע חלקו של פשע השוחד. בהיעדר תשובה טובה ומספקת, תונח תשתית לפסילת כל מואשם בפשע, בלי להוציא מהכלל את נתניהו.
בין ראשון לשני יסתמנו קווי המתאר של נטיות השופטים, כל ה-11 או מי מהם שהתבטא ושאל. מנדלבליט, גנץ ונתניהו יישלחו להכין שיעורי בית לקראת יום הלימודים השני. בידי חיות וחבריה מונח, אולי לבלי שוב, גורל הדמוקרטיה הישראלית השברירית, המשטר המבוסס על ההנחה שהשלטון כפוף לחוק ומשקף את המידות הטובות ואף הסיכוי להתנרמל ולחזור לחיים תקינים.