בשלהי ימי הסגר של הקורונה, רבים מתלוננים על המחסור בסדרות טלוויזיה טובות לצפיית בינג'. מי שחפץ בדרמה פוליטית אותנטית וסוערת, יכול לזפזפ לערוץ הכנסת: הדיונים המרתוניים בחוקי ממשלת הרוטציה של בנימין נתניהו ובני גנץ נמשכים מהבוקר עד הלילה, וכמעט בכל שעה מספקים סצנות מדהימות.
בעוד ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי העבירו את שבוע העצמאות בטקסים ממלכתיים וסרטוני-ביסקוויטים פטריוטיים, החיילים שלהם בכנסת נשלחו להוציא את ההסכם הקואליציוני מן הכוח אל הפועל ולהעביר את חבילת חוקי היסוד והחוקים שמסדירים את הממשלה החדשה שלהם, או בקיצור: העבודה השחורה. מי שמובילים את המאמץ הם הח"כים של כחול לבן, אבי ניסנקורן ואיתן גינצבורג, שניצבים בפני אופוזיציה קטנה - אך לוחמת - שמורכבת ברובה מאנשי יש-עתיד, חבריהם לרשימה לשעבר. בין הוויכוחים המשפטיים והחוקתיים, לצפות בדיונים על הרוטציה זה כמו לראות משפחה מתפרקת לעיני המצלמות.
עוד בוואלה!
שבוע הדיונים הראשון של הוועדה המיוחדת שהוקמה לקידום החוק סיפק עד כה קרב מהלומות צעקני ונמוך בין יועז הנדל ומאיר כהן; מופע היתממות של צביקה האוזר שאמר ש"ריצה עם יש עתיד נוגדת את השקפת עולמנו" אחרי שעשה זאת בשלוש מערכות בחירות; מונולוג של פנינה תמנו-שטה נגד הצביעות של חבריה לשעבר למפלגה; ואינספור דפיקות על השולחן בפטיש של יו"ר הוועדה, איתן גינזבורג מכחול לבן, שמתקשה להשתלט על העניינים.
יאיר לפיד, מתרגל למעמדו החדש כיו"ר האופוזיציה, מקפיד להגיע לפחות פעם ביום לתת שואו בוועדה ובמליאה. "באיזה עולם מתקיים מצב שבו ביבי נתניהו ניגש יום אחד לשרה נתניהו ואומר לה 'שרה תפני את המדפים, מחר מגיעה רויטל גנץ לסדר את הבגדים שלה אצלך בארון?'", הוא הטיח השבוע באנשי כחול לבן, רגע לפני שהודיע שאם נתניהו ירצה לבטל את הסכם הרוטציה - יסכים ויסייע לו לסכל את הכהונה של גנץ. עד לפני חודש, הם חלקו ספסלי קמפיין וסיירו ביחד בשווקים. לליכודניקים המעטים שנוכחים בדיונים נותר רק לסכסך מהצד בהערות ולחכך ידיים בהנאה: ההפרד ומשול הצליח, ומעל המצופה.
מעבר לאמוציות הפוליטיות הסוערות, המהלך שגנץ ונתניהו מקדמים כעת בכנסת באמת חסר תקדים, וכולל שורה של תיקונים בחוקי-יסוד שלמעשה משנים את שיטת המשטר בישראל. אין לחוקים האלה שום קשר לקורונה, גם לא לסיפוח או מסווה אידיאולוגי אחר, ובדברי הימים של אף ממשלה בישראל אין להם רע וזכר. כל המהות של חוקי "ממשלת החילופים" טמונה בחרדותיהם וחששותיהם של שני האנשים שיעמדו בראשה: גנץ רצה ערובות שנתניהו אכן יקיים את הרוטציה ויתחייב לפנות את כסא ראש הממשלה, ולכן שכר עוד בנובמבר אשתקד את שירותיו של המשנה ליועמ"ש אבי ליכט, ונתניהו הלביש על המסמך שלו את הערובות שחיפש בעצמו מאפשרות שבג"ץ יפסול אותו מכהונה. ביחד, הם גיבשו חבילת חוקים מסועפת שמחלישה את הכנסת, עוקפת את בית המשפט, ומשנה את כל דרך העבודה של הממשלה.
ההסבר של אנשי נתניהו וגנץ הוא שהיה צריך להתגבר על "חוסר האמון". ובכן, במקום פסיכולוג או יועץ ארגוני הם הלכו על הסכם קואליציוני שמעולם לא היה כמותו, שבו חוקי היסוד של המדינה הפכו לנספח. בכירים בכחול לבן אמרו בשבועות האחרונים שהחוקים שלפיד וליברמן תכננו לחוקק נגד נתניהו לא היו עוברים כי הם חוקים רטרואקטיביים ופרסונליים, אבל בה בעת, בקלות בלתי נתפסת, הם מקדמים שינויים בסדרי השלטון בישראל בחטף, באישון ליל, ללא דיון אמיתי ומהותי, רק כדי לפתור את הצרכים הנקודתיים של נתניהו וגנץ עצמם. אין יותר פרסונלי מזה.
לוחות הזמנים דוחקים: ביום חמישי יפוגו 21 הימים שניתנו לכנסת להרכיב ממשלה ובכחול לבן שואפים להשלים את החקיקה עוד לפני שיאספו חתימות להטלת המנדט על נתניהו. אבל הדרמה בכנסת היא כאין וכאפס לעומת מה שצפוי להתחולל בתחילת השבוע הבא בבג"ץ, גם כן בשידור חי, כשהרכב מורחב של 11 שופטים ידון בעתירות נגד הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו ונגד ההסכם הקואליציוני.
כל המסע הפוליטי של נתניהו בשנה וחצי האחרונות היה בגדר אשה שבורחת מבשורה, ככותרת ספרו של דוד גרוסמן, ונועד להתחמק ולדחות את הרגע הזה, שבו בג"ץ יידרש לשאלה אם ראוי וחוקי שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים ירכיב את הממשלה. כראש ממשלה מכהן, החוק מאפשר לו להמשיך לכהן עד פסק דין חלוט, אבל למצב של ח"כ מן המניין שמקבל את המנדט להרכבת הממשלה אין בחוק התייחסות. חוות הדעת של היועמ"ש אביחי מנדלבליט שפורסמה אתמול קבעה שאין מניעה משפטית למנותו לתפקיד, ופוגגה חלק ניכר מהחששות בבלפור, אבל רק בג"ץ יאמר את המילה האחרונה וייתן את תו התקן האחרון.
בתחילת 2019, כשנתניהו הבין שכתב האישום מתקרב, הוא הקדים את הבחירות וויתר בהתנדבות על כמעט שנה מובטחת בכהונתו הרביעית כדי שיוכל להרכיב ממשלה לפני שיהפוך לנאשם בפלילים. המטרה הייתה הקמת ממשלת ימין צרה שתתמוך בפסקת התגברות שתעקוף את האפשרות של בג"ץ בכלל להתערב בנושא. בשלוש מערכות הבחירות שחלפו מאז הוא לא הצליח לגייס רוב של 61, ובינתיים השעון המשפטי המשיך לתקתק, והפך אותו לנאשם אחרי שימוע בלי חסינות לקראת התייצבות בבית המשפט.
אולם, רגע לפני הוא הצליח לפרק את כחול לבן ולקבל את החסינות הפוליטית שאמורה לשמש מעטפת הגנה מפני בג"ץ: ההסכם עם גנץ נותן לו לגיטימציה להמשיך לכהן גם מספסל הנאשמים ואפילו אחרי שהוא מורשע, כשהוא מייצג קואליציה רחבה של לפחות 72 ח"כים. גנץ לא הסכים לפסקת התגברות, כפי שדרש נתניהו, אבל הוא כן הסכים שאם בג"ץ יתערב בהסכם או יפסול אותו, הכנסת תתפזר לבחירות. כך, נתניהו חש חופשי לגמרי לשגר איום מפורש מפי "בכיר בליכוד" שהתערבות של בג"ץ "תביא בהכרח לבחירות" שיהיו על נושא אחד: פסקת התגברות וסמכויות בית המשפט. את בכירי הליכוד האמיתיים, אלה שהיו בעוצר ראיונות בשלושת השבועות האחרונים, הוא שיגר לאולפנים עם מסרים תקיפים עוד יותר. הלהט הגדול שבו הליכודניקים מאשימים כעת את בג"ץ בבחירות רביעיות מעורר גם בכחול לבן את החשד שלשם בדיוק הם מכוונים.
הדרמות בבג"ץ ובכנסת יתנקזו במרוצת השבוע הבא ויכריעו את גורלה של ממשלת נתניהו החמישית. גם אם השופטים יתנו תו הכשר לכהונה של נתניהו כראש ממשלה, הם עשויים להעיר הערות אחרות לגבי מעמדו כממלא-מקום ראש הממשלה, או לדרוש תיקונים בהסכם הקואליציוני. השאלה אם הביקורת של בג"ץ תהיה כזו שאפשר לתקן, או שהיא תפגע באופן מהותי בהסדר.
ככל שנמשכים הדיונים בכנסת, מתגלים בחוקים עוד ועוד קשיים משפטיים, חורים ולאקונות שנותרו ללא מענה. ברשלנותם או בטירונותם, גנץ ואנשיו בנו מערכת חוקים עם סעיפים שהם בספק "בגיצים" - פרסונליים, רטרואקטיביים, וכותבים מחדש את כללי המשחק. בדרך למימוש ההבטחה להיות "שומרי הדמוקרטיה", הם חתמו על הסכם שפחות או יותר מזמין התערבות של בית המשפט, וטענו את זירת ההתגוללות החביבה על נתניהו והימין באינספור מוקשים.