יום הזיכרון לשואה ולגבורה

"השיחות עם אייכמן גרמו לאבא להבין שאין מפלצות, רק אנשים בינוניים"

איש המוסד צבי מלחין תפס במו ידיו את הפושע הנאצי במהלך המבצע ההיסטורי בארגנטינה. 15 שנים לאחר מותו, בתו מספרת על הקשר שנרקם בין אביה ניצול השואה לקצין הס"ס, הסיבה שהחליט לעזוב את המדינה שהקים והנחמה שמצא באומנות. "אייכמן היה אדם ששינה לו את החשיבה"

צלום: רוני כנפו, ShutterStock, באדיבות משפחות המצולמים, יד ושם, ראובן קסטרו, רויטרס, גחש״א ״קהילת ירושלים״, עריכה: אביחי ברוך

בביתה של שירלי מלחין ניסן מוצג פסל בדמות הכפפות שלכדו את הפושע הנאצי אדולף אייכמן. האמן הוא אביה, צבי מלחין, מי שתפס במו ידיו את בכיר הס"ס במבצע ההיסטורי של המוסד בארגנטינה.

"המבצע היה מאוד מרגש. אבא שלי היה זה שתפס אותו פיזית, אז הוא תמיד היה מדמה לנו את החטיפה בבית. הייתי הולכת בסלון והוא היה מגיע ותופס אותי", העידה מלחין ניסן. "בגלל שהייתי בת הזקונים הייתי הפורקן שלו, תינוקת שהוא מספר לה על הכול - חוויות במוסד, השואה, אייכמן והמבצע. לימים כל הסיוטים שלי היו על אייכמן והיטלר ועד היום אני מפחדת מהצפירה". לדבריה, "היו הרבה מבצעים שהוא השתתף בהם, אבל זה אחד המבצעים ההיסטוריים שהתפרסמו. היה לו גם נורא כיף שיש משהו שהוא יכול לדבר עליו, כולם רק רצו לשמוע".

בחודש שעבר ציינו בני המשפחה 15 שנים למותו של מלחין, שהשתתף בשורת מבצעים מורכבים כראש מבצעי השטח במוסד, וכראש הדסק הרוסי היה גם מי שהוביל לחשיפת המרגל הסובייטי ישראל בר, שריגל עבור הקג"ב. מלבד מלחין, במבצע לקחו חלק אנשי מוסד ידועים כמו צבי אהרוני, רפי איתן ומשה תבור, ניצולים או כאלה שאיבדו את בני משפחתם בשואה. מלחין עצמו היה ניצול שואה ואחותו פרומה נרצחה על ידי הנאצים.

צבי מלחין באלבום המשפחתי, לצד פסל הכפפות (צילום: ניב אהרונסון)

ב-11 במאי 1960 סיים אייכמן, בשמו הבדוי ריקרדו קלמנט, את יום עבודתו במפעל המכוניות "מרצדס-בנץ" בארגנטינה. לפתע שמע קול שביקש ממנו לעצור: "אונו מומנטיטו סניור" (רק רגע). אייכמן הרים את ראשו ובתוך שניות זינק עליו מלחין. השניים התגלגלו בתעלה שלצד הכביש עד הגעתם של חבריו למבצע. יחד דחפו את הפושע הנאצי שנמלט לארגנטינה לרצפת המושב האחורי של רכבם - ונמלטו במהירות מן המקום.

לדבריה של מלחין ניסן, הלכידה לא הייתה המבצע המורכב ביותר שבו השתתף אביה, אבל המשמעות ההיסטורית הייתה אדירה. "הם חצו עולם, לכדו את אייכמן והביאו אותו לארץ כדי להעמידו למשפט. הם הוכיחו לעולם שאנו לא נוהגים כמו הנאצים ולמעשה בפעם הראשונה פתחו את נושא השואה בפומבי", אמרה. "היה זה 'שיעור חי בהיסטוריה' למדינה ולעולם. עבור אבי כאיש סוד, זה חייב אותו להתמודד עם עצמו לראשונה עם הכאב, המראות שראה כנער בפולין ואובדן אחותו וילדיה".

11 ימים בחדר עם אייכמן

אחרי תפיסתו, הובא אייכמן על ידי שוביו למקום מבטחים בווילה בבואנוס איירס, שם נחקר במשך 11 ימים על תפקידו בהשמדת היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. בהמשך הוחתם על מסמך שבו הסכים להישפט על מעשיו בישראל. ההחתמה נעשתה למען המשמעות ההיסטורית, וגם כדי למנוע תקרית דיפלומטית עם הרשויות בארגנטינה.

שעות ארוכות שוחח מלחין עם האדם שהביא למותם של מיליוני יהודים. "אייכמן היה אדם ששינה לו את החשיבה", סיפרה בתו. "זה לא היה המבצע הכי מורכב שבו השתתף, לא פסיכולוגית ולא פיזית, אבל בגלל שהוא איבד את רוב משפחתו בשואה הייתה לכך משמעות חשובה", הסבירה. "המטרה הייתה בכלל להוציא מידע על איפה נמצאים עוד נאצים, אבל אבא שלי לא התאפק - זאת הייתה הפעם הראשונה שניתנה לו האופציה לפתוח את סיפור השואה עם עצמו".

"הוא מעולם לא דיבר על זה", המשיכה מלחין ניסן. "אימא שלו תמיד בכתה על הבת שנרצחה, האב מת מצער והוא הדחיק והיה עסוק בעשייה. את כל הכאב והצער הוא פתח לראשונה עם אייכמן. כשאמו הייתה על ערש דווי הוא חזר מחו"ל במיוחד בשבילה ואמר לה 'אימא תפסתי את אייכמן', כי זה עדיין לא התפרסם. אמו אמרה לו 'ידעתי שלא תשכח את אחותך פרומה'".

"אני מחייה אותו". שירלי עם אביה צבי מלחין מתוך האלבום המשפחתי (צילום: באדיבות המשפחה)

לדברי מלחין ניסן, השיחות עם אייכמן גרמו לאביה להבין שאין מפלצות בעולם, אלא אנשים בינוניים שממלאים אחר פקודות מבלי לחשוב. "זה האדם המסוכן ביותר, אדם בינוני שעונה על כל דבר בקור רוח", הבהירה. "אבא שלי סיפר לי שהוא שאל אותו 'למה הילד שלך בן החמש הבלונדיני חי, והילד של אחותי בן חמש ובלונדיני היה צריך למות?', ואייכמן ענה לו בפשטות, 'כי הוא היה יהודי'. שם אבא הבין שאלה האנשים שצריך לפחד מהם, אנשים שפשוט מבצעים פקודות הם האנשים ההרסניים ביותר".

"אנשים היו שואלים אותי, 'איך הוא לא פגע באייכמן, איך הוא לא רצה להתנקם בו?'", המשיכה מלחין ניסן. "תמיד הסברתי שלאבא היה חשוב להבין איך יצור אנושי מגיע לדרגה כזאת של שטניות. הוא תמיד הביט קדימה לעבר המטרה, ובדרך נהג ללמוד מכל מה שנפל בחלקו", הסבירה. "כך למעשה הוא הפך לחוקר כל כך טוב, הוא התעניין באויב ומה מניע אותו. נתן לו את התחושה שהוא מתעניין בו לכאורה, ואייכמן נתלה בו, בשל הסיטואציה אליה נקלע, כאילו הוא קצה החוט האחרון שנותר לו בחיים".

עוד בוואלה! NEWS

ברוח אתגרי התקופה, סיפורי השורדים מצליחים להגיע לקהלים חדשים

לכתבה המלאה

הקשר שנוצר בין השניים הוא שהוביל את אייכמן לחתום על המסמך בו הצהיר כי הוא מוכן להגיע ולהישפט בישראל. "בתוך מערכת היחסים של שובה ושבוי, אבא שלי דיבר אתו בגובה העיניים, רצה ללמוד אותו", אמרה הבת. "כחלק מהלמידה וממערכת היחסים הוא עשה איתו ספורט, נתן לו לעשן, גרם לו לדבר, לשמוע דברים. אייכמן אמר לאבא שלי שהוא מוכן לחתום על המסמך רק בתנאי שהוא מבטיח לבוא למשפט שלו".

מלחין אכן עמד במילתו והגיע למשפטו של הפושע הנאצי באפריל 1961 בירושלים. מלחין ניסן סיפרה כי אביה "עמד המון שעות בתור ובדיוק כשהוא נכנס לבית המשפט אייכמן היה צריך להשיב על שאלה. המבטים ביניהם הצטלבו ואייכמן השתתק. גדעון האוזנר, התובע, צעק עליו שישיב על השאלה, ואז אבא שלי אמר לעצמו איזה אבסורד שהאדם היחיד שאני מכיר באולם זה אייכמן, וכמה מוזר זה שרק אייכמן יודע מי אני". מיד לאחר מכן, לדברי הבת, הוא ארז את חפציו ונמלט מהאולם.

"רציתי להעביר את כל מה שירשתי וספגתי ממנו". צבי מלחין ובתו (צילום: באדיבות המשפחה)

לאחר פרישתו מהמוסד, פנו אל מלחין מארצות הברית, צרפת וגרמניה וביקשו ללמוד את שיטותיו של המרגל המיומן. בהמשך אף שימש כיועץ ללוחמה בטרור של צבא ארצות הברית. בהרצאותיו ברחבי העולם שיתף את המוטו שלו: "המוח שלי הוא הנשק שלי". בתו סיפרה כי אביה מעולם לא הסכים להשתמש בנשק במהלך מבצעי המוסד בהם לקח חלק. "מבחינתו כלי העבודה הוא המוח, החשיבה. מבחינתו הנשק רק מנוון את היכולות להיות אמן ריגול כי כשאתה נסמך עליו הדרך להיתפס ולהשאיר עקבות יותר פשוטה".

במכתב שכתב האב לבתו ציין כי "מזל הוא יתרון, אבל ללא עבודה מאומצת ושאיפה לשלמות, תכנון לפרטי פרטים וביצוע - המזל הוא יתום ועלוב. בן אדם חכם הוא מי שמרכז את גלגל המזלות לטובתו".

למרות שהיה איש מקצוע מבוקש ברחבי העולם, בישראל התקשה מלחין למצוא את מקומו. לדברי בתו, מלחין חש שאינו יכול לתרום דווקא בביתו. "בכל פעם שניסה לעזוב ולייעץ הבין כי בעיני הדור החדש הוא 'סוס מת'. זה העציב אותו", אמרה. "הוא הבין שהטכנולוגיה מתפתחת והדור החדש שונה ופחות קשוב. הוא ניסה לומר שהאויב בסוף הוא אדם וכאן יש לו הרבה מה לומר. זה לא עזר ולכן הוא היה מלא צער".

סיפור הכיסוי שהפך לאהבה

בשנות ה-80 עבר מלחין להתגורר בניו יורק, שם גם הלך לעולמו במרץ 2005. במשך שנים הוצג כאמן כחלק מסיפור הכיסוי של עבודתו במוסד, וכך הסתובב בעולם. סיפור הכיסוי הוביל אותו לשיעורי ציור בבתי ספר לאומנות, ובהמשך פתח סטודיו משלו ועסק באומנות. "אבא היה אמן בכל רמ"ח איבריו, אמן תחבולות, בעל חוש יצירתי יוצא דופן הן בציור והן בעבודה", תיארה בתו. "הבדידות, החשאיות, החציצות ואלפי סיפורי הכיסוי גזרו עליו לשתוק ולדכא את האישיות שלו, ובציור הוא מצא את הדרך לפרוק ולספר את תחושותיו וחוויותיו".

"הוא הוציא לאור ספר שכלל פורטרטים שצייר של היטלר, אייכמן, אחותו פרומה, המפה של לכידת אייכמן, הבית של אייכמן והווילה בה התחבאו", הוסיפה. "גם בגלל שנגזר עליו במוסד לשתוק ולהסתתר, ולמעשה לדכא את האישיות שלו, הפורקן שלו היה על הדף". הספר הוצג בתערוכה מיוחדת במוזיאון ישראל ללא חתימתו, ורק חמש שנים לאחר מכן אישר לו ראש המוסד, צבי זמיר, לחשוף את שמו המלא בתערוכה שהציג בלונדון.

בניו יורק מלחין התחבר לאליטה המקומית, החל מהתובע הכללי ועד הברון דה רוטשילד ומייסד "מיקרוסופט" ביל גייטס, אך באותה מידה "היה גם חבר של ההומלס מתחת לבית, ובכל יום היה יושב לאכול איתו", סיפרה מלחין ניסן. לדבריה, הוא הפך לאזרח אנונימי שאפילו את כישוריו כאמן לא יכול היה לפרסם. "אחת הסיבות שהוא לא נתן לאף אחד מאיתנו להמשיך במוסד, היה כי הוא חשב שצריך שיהיה לנו מקצוע. הוא הבין שבמוסד בסוף אתה מוצא את עצמך בגיל 50 בלי רזומה, כי אף אחד לא מכיר אותך, ולכאורה כל השנים האלה מחוקות", הוסיפה.

שילב את האומנות יחד עם הריגול. המכתב שכתב צבי מלחין לבתו (צילום: באדיבות המשפחה)
מכתב נוסף שכתב צבי מלחין לבתו (צילום: באדיבות המשפחה)

מלחין אמנם עזב את ישראל, אך המשיך לעקוב מרחוק באופן שוטף. אולם ההחלטה לרדת מהמדינה עבורה הקדיש את חייו הייתה כואבת. "אני חושבת שמה שהכי שימח אותו, זה שאחרי שהפולנים הסגירו אותו ואת משפחתו הגרמנים רצחו, הוא היה מבין אלה שזכו להקים במו ידיו את המדינה עליה חלם", אמרה. "הייתה בו המון תקווה ואופטימיות ואז מבחינתו קרה הרע ביותר, התחלנו במדינה שלנו להתנצח עם עצמנו, לצעוק, לצרוח, להכפיש, להילחם עם אחינו, בני עמנו - ימין, שמאל, חרדים, דתיים, חילוניים - זה מוטט אותו, עם זה הוא לא יכול היה להתמודד".

סגירת המעגל של האב ובתו

מלחין ניסן הייתה בת הזקונים של אביה, ונולדה כשהיה כבר בן 60. "בתקופה שבה עזב את הכול והיה פנוי לגדל אותי", סיפרה. "אחיי גדלו עם אבא שהיה איש מוסד שלא רואים אותו, לא יודעים במה הוא מתעסק או מה עבודתו", סיפרה ניסן, בתו הרביעית. "הייתי בת הזקונים שלו, זה מה שהכי איחד את הקשר בינינו. פתאום הוא חווה את הילדות שלו דרכי".

"בשנה שהוא נפטר נאלצתי להתבגר מהר מאוד, הוא היה המשענת שלי וזה שאפשר לי להישאר ילדה קטנה. פתאום נשמטה הקרקע מתחת לרגליי", תיארה.

קראה לבתה אלי ע"ש שם הכיסוי של אביה. מלחין ניסן ובנותיה (צילום: ניב אהרונסון)

שנה לאחר מותו מלחין ניסן התגייסה לשירות קרבי בצה"ל ושירתה כתצפיתנית באזור קלקיליה. "פתאום כל העשייה שלי בדרך כזו או אחרת הייתה קשורה אליו, כל הזמן ראיתי אותו בתוכי. שם הבנתי כמה השגרה מסוכנת, ברגע שאתה נשאב לזה אתה עלול לפספס את השנייה שבה מתחולל אירוע".

כיום משמשת מלחין ניסן כמפקדת במנהל הפרישה בצה"ל, שם היא מכווינה פורשים משירות קבע בדרכם לאזרחות. מבחינתה, מדובר בסגירת מעגל מהתסכול שאביה חש לאחר פרישתו מהשירות. בנוסף היא מעבירה הרצאות על לכידת אייכמן ועל דמותו של האב. "זה מקרב אותי אליו, אני מחייה אותו ואת מורשתו ומקבלת פידבקים כל כך טובים כי אנשים רוצים לשמוע עליו", העידה. "אני מקבלת חיבוק עצום ממנו".

אחד משמות הכיסוי בהם השתמש מלחין היה אלי מן, קיצור של שמו. כשנולדה בתה הבכורה בחרה מלחין ניסן לקרוא לה אלי, על שם אותו הכינוי. "אני עדיין הילדה שלו, עדיין צריכה אותו, עדיין כואבת שבעלי והילדות שלי לא מכירות אותו", הוסיפה. "אני מחפשת אותו בכל דבר קטן וההרצאות על דרך חייו מאפשרות לי להיות שוב הילדה הקטנה שלו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully