ימים אחדים לפני יום השואה, ביום חמישי שעבר, הלך לעולמו אליעזר לולק גרינפלד, בן 97 במותו. גרינפלד, ניצול שואה, הקדיש את חייו לשימור זכר השואה והנספים.
החלק המרכזי במפעל ההנצחה שלו היה חשיפת שיריו של הילד אברמק קופלביץ', שנרצח במחנה אושוויץ. מנדל קופלביץ', אביו של אברמק, נישא לאמו של לולק, חיה. את שיריו וציוריו של בנו לא הראה מנדל לאף אחד. רק אחרי שמת, גילה אותם לולק והם זכו לפרסום ברחבי העולם. הילד אברמק הונצח במופע מוזיקלי, רחוב נקרא על שמו, ופעולות הנצחה רבות נוספות נעשו לזכרו.
גרינפלד נולד ב- 1923 בלודז', פולין. לאחר פלישת הצבא הנאצי לפולין הוכנסו הוא ואמו לגטו לודז'. הוריו היו גרושים וללולק נודע כי אביו, אברהם משה, נהרג בהפצצה גרמנית. סבו וסבתו מתו בגטו. בספר בשם "שריקת החיים" שכתב עם רחל, אשתו, מתאר לולק את השנים בגטו כימים של רעב קשה ופחד נוראי.
בגטו עבד כשליח וכעוזר בבית חולים. באחת האקציות מהגטו קיבל מסר כי אמו בתוך קבוצת האנשים שנלקחים והוא נזעק למקום. אחרי ששרק שריקה מוסכמת, כפי שהוא ואמו קבעו ביניהם לעשות בשעת צרה, היא זיהתה אותו וסימנה לו - והוא חילץ אותה.
אל תפספס
עם חיסול הגטו במחצית שנת 1944 נשלחו האם ובנה למחנה הריכוז זקסנהאוזן ליד ברלין. במחנה הם הופרדו ולולק נשלח לעבודות כפייה. בהתקרב כוחות הברית לברלין, בסוף מרץ 1945, החלו להישלח אסירים מהמחנה ל"צעדות מוות", בהם גם לולק. אחרי כחמישה ימי צעידה, לולק וחבריו הבחינו שכמה מאנשי הס.ס. ששומרים עליהם הולך וקטן, והם החליטו לברוח. בשעת לילה כשהיו בצריף, פתח לולק את הדלת והתנפל על אחד משני הזקיפים והפיל אותו. חברו היכה אותו וקבוצה של כ-20 בני אדם הצליחה לברוח אל היער. לאחר יום כבר פגשו חיילים מהצבא האדום והצטרפו אליהם.
בשובו ללודז' מצא את אמו, שחזרה ממחנה הריכוז. הוא החליט כי עליו לעלות לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ הכשרה "איחוד" בלודז'. לולק הכיר את רחל (רחלקה) והשניים נישאו. לזוג נולדו שני ילדים, חוה ואדם.
התוכנית לעלות לישראל השתבשה משום שלולק נפל למשכב ועד שהחלים נסגרו שערי מסך הברזל של פולין הקומוניסטית. בשנת 1956 נפתחו שערי פולין לתקופה קצרה ליהודים, והמשפחה הצעירה עלתה ארצה והשתקעה בחולון. העיר הפכה לחלק חשוב בחייו והוא תמיד הביע את אהבתו והערכתו אליה, והקפיד להרצות בפני תלמידים במערכת החינוך העירונית. הוא אף זכה לתואר יקיר העיר חולון.
"היה חולוני גאה - ומעורר גאווה עבור כולנו", כתב עליו מוטי ששון, ראש העיר, איתו היה לו קשר קרוב.
לולק השתלב בעבודה בתעשיה הצבאית, הוא החל מתפקיד של פועל פשוט עד שהגיע כעבור 29 שנים לדרגת מבקר בכיר.
"ראה חובה להנציח את האנשים היקרים שאיבד"
מפעל חייו היה הנצחת השואה. חלק ניכר משעות הפנאי שלו הוקדש להנצחת השואה בכלל וזיכרון קהילתו לודז' בפרט. בעיקר היה לו חשוב להנחיל את נושא השואה לבני הדור הצעיר: הוא התמסר להושטת עזרה לתלמידי בתי ספר בעירו, חולון, בכתיבת עבודות גמר בנושא השואה. הוא גם הרבה להופיע בסמינרים שונים ולפני חיילי צה"ל. גרינפלד היה ממקימי אנדרטת הזיכרון לקהילת לודז' בבית העלמין בחולון, וגם סייע בהכנת הסרט "פני המרד" שהופק על ידי בית לוחמי הגטאות.
הוא נפגש עם מנהיגים, בהם דוד בן גוריון, זלמן שז"ר ומשה דיין, והדגיש בפניהם את חשיבות הנחלת זיכרון השואה. כמו כן, הוא שקד על קיבוץ זכרונותיו ופרטים נוספים הקשורים לקהילת יהודי לודז' בשלושה כרכים עליהם עמל שנים רבות. לפני 16 שנה מסר את הכרכים ל"יד ושם".
"הזיכרון שלי מאבי מאז שאני ילד קטן היה העיסוק שלו בשואה. אני זוכר אותו יושב ושוקד על האלבומים", סיפר בנו, אדם. "זה בער כאש בעצמותיו, בבחינת 'והגדת לבנך'. הוא ראה חובה להנציח את האנשים היקרים שאיבד ואת הקהילה שנכחדה", הוסיף אדם.
אבל נראה כי לב העשייה שלו היה חשיפת שיריו של הילד אברמק.
לאחר מות אימו של לולק ובעלה השני מנדל קופלוביץ', מצא לולק מזוודה שלא ידע על קיומה - ובה מחברת של הילד אברמק בן ה-14. מנדל מעולם לא שיתף את משפחתו החדשה בסיפור המחברת של בנו שנרצח בצריף במחנה אושוויץ.
אחרי שגילה את המחברת החליט לולק לחשוף אותה לעולם. המחברת, הכוללת שמונה שירים, שני מערכונים וציור, הוצאה לאור על ידי "יד ושם" תחת השם "משל עצמי" .
בשנת 2004 נחשף אורי מייזלמן, מוזיקאי ומחנך בתנועת "הנוער העובד והלומד", לספר עם שירי אברמק - והחליט להפוך אותה לפרוייקט מוזיקלי. הוא פנה לחברו מלהקת "קרח 9", אוהד קוסקי, שהלחין את השירים. ביחד עם קבוצת נגנים הוקלטו השירים ויצאו כאלבום בשם "אברמק", בהפקתו המוזיקלית של רועי הדס.האלבום יצא בהוצאת תנועת הנוער העובד והלומד ומרכז ההדרכה "המעורר" כפרוייקט ללא מטרות רווח. למעשה, כל הרווחים ממנו הועברו למימון יציאת בני נוער מעוטי יכולת למסעות לפולין.
מייזלמן, ששמר מאז על קשר קבוע עם לולק מספר על אדם מלא חיוניות ובעל חוש הומור. "לפעמים היה מתקשר ב-23:30 בלילה ואומר שיש דברים חדשים ושאני חייב לבוא. הוא היה אדם אהוב בכל מקום, הדלתות נפתחו בפניו. את הכל עשה למען מפעל ההנצחה שלו הקדיש את חייו. זו היתה חוויה להכיר אותו".
חשיפת השירים עוררה הד נרחב ברחבי העולם והם תורגמו לשפות רבות, לרבות צרפתית, נורווגית ויפנית. בעת ביקור האפיפיור פרנציסקוס ב"יד ושם" בשנת 2014, הוענקה לו רפליקה של הציור "תפילה" שצייר בגטו הנער אברמק קופלוביץ'.
בשנת 2008 לולק עוטר בצלב האביר של מסדר "פולוניה רסטיטוטה" על ידי נשיא פולין לך קצ'ינסקי. שגרירות פולין כתבה עם מותו כי "לולק הקדיש את חייו לבניית גשרים ולהנציח את ההיסטוריה של יהודי פולין".
בחוג המשפחה הוא היה מוכר כ"בדחן וקוסם". בהספדה כתבה נכדתו גליה שהוא היה "מלך הבדיחות, תמיד יודע לשלוף ולספר, להצחיק ולהמיס... סבא, כמה היית בדרן, אספת אותנו תמיד סביבך כשהיינו ילדים, קוסם קסמים".
"הסביבה לא הייתה יכולה לראות את הנזק שגרמו לך הנאצים או את הילדות שנגזלה ממך כי היית כל כך חזק ונחוש. ובאמת מהרס וחורבן הגעת לתקומה ונצחון ויחד עם סבתא שתמיד הייתה לצדך. הקמתם בית ומשפחה לתפארת", כתבה הנכדה.
לולק מת ביום חמישי, ימים ספורים לפני יום השואה. בשל האילוצים שכופה מגיפת הקורונה נמנע ממאות האנשים שהכירו אותו להשתתף בהלוויה. הוא הותיר אשה, רחל - לפני שבועיים הם ציינו ביחד 74 שנות נישואים - וגם בן ובת, חוה ואדם, חמישה נכדים ו-14 נינים.
חלום \ אברמק קופלביץ
כשאגדל ואהיה בן עשרים
אצא לראות את עולמנו המקסים
אתיישב בתוך ציפור עם מנוע
אתרומם ואמריא אל החלל, גבוה
אעוף, אשוט ואתנשא
מעל עולם רחוק ויפה
אחלוף מעל נהרות וימים.
אל השמיים אתרומם ואפרח
עננה אחות לי והרוח אח
אתפעל מנהרות הפרת והנילוס
אראה את הפירמידות והספינקס
במצרים העתיקה של איזיס האלה
אחלוף על פני מפלי הניאגרה
ואטבול בחום שמשה הצורב של סהרה
ארחף מעל צוקי טיבט לוטי עננים
ומעל ארץ הקסם והמסתורין
וכשאחלץ מהשרב היוקד, האיום
אתרומם ואעוף אל קרחוני הצפון
ביעף אחלוף מעל אי קנגרו האדיר
ומעל חורבותיה של פומפיאה העיר
מעל ארץ הקדש של הברית הישנה
וגם מעל ארצו של הומרוס הנודע
ארחף לי לאט בדאייה נינוחה
וכך מתבשם מקסמי התבל