ברוח אתגרי התקופה, סיפורי השורדים מצליחים להגיע לקהלים חדשים

(בווידאו: אירוע זיכרון בסלון בבית נשיא המדינה, בשנה שעברה)

רק בשנים האחרונות התרצתה מרטה ולבקשת משפחתה החלה לספר יותר על הוריה, ויל ויופ וסטרויל, חסידי אומות העולם מהולנד שפעלו יחד להצלת יותר מ-300 נערים ונערות יהודים בזמן השואה. יופ שילם על כך בחייו. בזמן שהבריח שתי אחיות יהודיות, נתפס על ידי אנשי אס.אס. ואחרי חקירות ועינויים נרצח והוא בן 45.

מרטה, בתו, שהתחתנה עם ניצול שואה יהודי ועלתה איתו לישראל, מיעטה לספר את סיפור גבורתם של הוריה. נכדתה, נגה פתר, מדריכה בתנועת הנוער הצופים, החלה בשנים האחרונות לדבר עם סבתה על הסיפור המשפחתי והפגישה אותה עם חניכים ומדריכים בתנועה, להם סיפרה את סיפורם של הוריה. בנוסף גויסה מרטה גם למיזם "זיכרון בסלון", במסגרתו שיתפה את סיפורם יוצא הדופן של ויל ויופ וסטרויל.

גם השנה היתה מרטה אמורה להשתתף במיזם, אבל אז הגיעה מגיפת הקורונה וכל המגבלות המתלוות לה, והוא נאלץ להתאים את עצמו למציאות החדשה. את המורשת של ויל ויופ תעביר השנה הנינה, נגה. מרטה בת ה-81, שהאילוץ הטכנולוגי מקשה עליה לנהל את המפגש, תצטרף למפגש שתנחה נכדתה.

במיזם "זיכרון בסלון" מתארחים ביום השואה ניצולים או ילדיהם בבתים פרטיים, ומספרים את סיפורם בפני הקהל שהגיע. מדובר באירוע אינטימי יותר, זמין ונגיש בהשוואה לטקסים המסורתיים ושמהווה עוד דרך לקחת חלק בערב המשמעותי כל כך. המיזם הפך זה כבר למרכיב מוכר לצד טקסי יום השואה שנערכים מאז קום המדינה.

המציאות שכפתה השנה מגיפת הקורונה על כל תחומי החיים לא העלתה בקרב מארגני המיזם מחשבה על ביטול המפגשים השנה. כמו בתחומים רבים בחיינו שנעזרים בתוכנת זום לקיום מפגשים, גם "זיכרון בסלון" ייערך השנה בסלונים דיגיטליים בישראל וברחבי העולם.

"המציאות השנה בהחלט מציגה בפנינו אתגר", אמר עומרי בארי, ממובילי המיזם, שמציג שתי בעיות מרכזיות: "ראשית, איך ישמע סיפורם של ניצולי השואה במציאות שאי אפשר להיפגש איתם פנים אל פנים ואפילו לא ניתן להיכנס לביתם ולהדריך אותם בשימוש בזום. בנוסף יש אתגר ליצור מפגש ושיח אינטימי, כפי שקרה במפגשים עד היום". באמצעות הדרכה מרחוק או באמצעות אנשי קשר שנמצאים יום יום עם ניצולי השואה, בהם עובדים סיעודיים מחו"ל, יעלו מאות ניצולי שואה לשיחות ב"סלון הדיגיטלי".

בארי ציין כי "אלו שלא יוכלו לעלות לשיחות העבירו לנו מסר של תקווה. בכל שיחה שתתקיים יוקרא מסר אחד כזה, ויסופר בקצרה סיפורו של האדם שהעביר לנו אותו. מסר אחד כזה לדוגמה הוא מסר שהעבירה שושנה בך, ניצולת שואה המתגוררת כיום בגבעתיים: "אחרי 17 חודשים וחצי במסתור מתחת לאדמה, בלי יכולת ללכת, אני יודעת שגם במצב הכי גרוע יש פתח לתקווה. אם אדם יותר חזק מבחינה מחשבתית, אז יותר קל לו לעבור את המצב. אי אפשר לפחד, כי מהפחד מאבדים את הכיוון".

באתר האינטרנט של "זיכרון בסלון" ניתן למצוא ערכות מיוחדות המותאמות למשפחות, ערכות לילדים ובני נוער, והנחיות כיצד לקיים מפגש זום עם סבא וסבתא ובני משפחה נוספים.

כמו כן, אנשי המיזם מעודדים משפחות שלא לוותר על ציון משותף של יום השואה, גם במסגרת המצומצמת של המשפחה הגרעינית, ולשם כך יצרו ערכות ייעודיות שנמצאות באתר.

מכיוון שמספר ניצולי השואה שישתתפו השנה במיזם הצטמצם, יעלו לשיחות יותר בנים ונכדים של ניצולי שואה. "מדובר באלפים מקרב הדורות השני והשלישי שהתגייסו לספר את סיפורי המשפחות שלהם. הם הבינו את חשיבות מקומם בסיפור הדורות", אמר בארי.

לדברי נגה פתר, "כנראה שללא אילוצי הקורונה, סבתא הייתה משתתפת במיזם גם השנה. פתאום אנחנו מבינים שהאחריות להמשיך ולשמור על הסיפורים מוטלת עלינו. למזלי נשאבתי בעבר לסיפור המשפחתי והתחלתי להיכנס לעומק שלו".

האילוץ שנכפה השנה על "זיכרון בסלון" יביא גם לכך שמעגל המשתתפים השנה יכלול קהלים שבשנים קודמות מיעטו לקחת חלק במפגשים, כמו למשל כאלו שייערכו בצה"ל. בכל מפגש כזה יקחו חלק עשרה חיילים. כמו כן ייערכו מפגשי זום של כיתות מבתי ספר תיכוניים.

פתר כבר ערכה ביום חמישי האחרון מפגש ראשון עבור הנהגת הצופים. "זו חוויה אחרת, באמת יש יותר ריחוק", היא אומרת. "עם זאת, משתתפים במפגש אנשים שלא היו יוצאים מהבית והולכים למפגש כזה בבית אחר וכך יוצא שיותר אנשים נחשפים לסיפורים".

שינוי נוסף נוכח הנסיבות החדשות הוא שהשנה יאבד חלק מהמפגש הקהילתי-מקומי, שאפיין את המיזם עד כה, והוא יקבל אופי גלובלי יותר.

"השנה נציין כולנו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית, בסלון הפרטי, יחד עם בני המשפחה", אמרה עדי אלטשולר, מייסדת מיזם "זיכרון בסלון". "הטקסים הרשמיים והעצרות בוטלו, המצעדים והסיורים הוקפאו וניצולי השואה מבודדים בבתיהם על מנת לשמור על בריאותם. האחריות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, היא לזכור, לשמוע וללמוד על הסיפורים והעדויות בכל דרך אפשרית, גם במציאות של היום, כדי שלעולם לא נשכח".