בפעם הרביעית תוך פחות משנה וחצי, ישראל שוב מתחילה לספור לאחור לקראת בחירות. יותר משבועיים של משא ומתן אינטנסיבי בין הליכוד וכחול לבן לא הצליחו להניב ממשלה ברת קיימא, ובמקום לגרור את הפלונטר לעוד שבועות מפרכים של שיחות, הנשיא החליט לקצר תהליכים ולהעביר את המנדט ישירות לכנסת. הבוקר הוא הודיע לחברי הכנסת שיש להם 21 יום שבהם כל אחד יכול לגייס 61 ממליצים להרכיב ממשלה. אנחנו כבר מכירים היטב את המנגינה, שמתנגנת כעת בפעם הרביעית; שלושה שבועות הם נצח נצחים בפוליטיקה, וככל שהזמן יעבור, והבחירות יהפכו לאיום ממשי - מישהו מהצדדים יצטרך להתפשר. או שלא, והכנסת תתפזר אוטומטית לעוד סיבוב בחירות מיותר, מתיש ויקר, באחת התקופות המאתגרות ביותר שידעה ישראל.
אז שוב יש דדליין, שמחכה להחלטה של איש אחד. בשבועות הקרובים כולם יפזמו פזמון ישן ומוכר ששואל "מה נתניהו רוצה?". אם פיו ולבו שווים, הוא רוצה אחדות "שהמדינה זקוקה לה כל כך בימים אלה", כדבריו ערב החג. רק שקריאות החירום לגנץ להקים ממשלה רחבה שתתמודד עם משבר הקורונה התבררו בינתיים כאזעקות שווא: שלושה שבועות של מגעים לא ממש עונים על תקן "חירום", ובמהלך שעות ופגישות של שיחות כמעט ולא דובר על הקורונה. על מה כן דובר? על ממשלה מנופחת בתיקים שתיתן מענה לכל הצרכים הפוליטיים של נתניהו בליכוד ובבלוק הימין, על החלת ריבונות בהתאם לתכנית הנשיא טראמפ ועל הרכב הוועדה למינוי שופטים, ובסוף, בעיקר על בג"ץ.
עוד בוואלה!
בשבוע האחרון החשש של נתניהו מהאפשרות שבית המשפט יפסול אותו כמועמד לראשות הממשלה או אפילו כממלא מקום, היה הנושא העיקרי על ומסביב לשולחן. הוא רצה, ועדיין רוצה, שההסכם ייתן לו הגנה מפני השעון המשפטי המתקתק. הוא מעוניין בערובה לכך שגם אם בג"ץ יתערב ויקבע שנאשם בפלילים לא יכול להרכיב ממשלה, גנץ יעזור לו להתגבר על זה, בין אם בחקיקה בכנסת או בקביעה שמניעה משפטית משמעותה פיזור הכנסת והליכה לבחירות. עד כה, גנץ מסרב לכל שינוי שמשמעותו עקיפה או חתירה תחת בג"ץ.
אבל יש גם מי שמציע פרשנות אחרת למתרחש. "רק דבר אחד מעניין את נתניהו", אמר השבוע בכיר בליכוד: "שלא תהיה רוטציה". ההסכם עם גנץ קוצב את זמנו, ומשמעותו שבעוד שנה וחצי הוא יוותר על הכיסא בשביל יריב מוחלש עם 19 מנדטים לעומת בלוק ה-59 המפואר שלו. מה גם שהסקרים חוזים לבלוק הימין ולו זינוק מטורף לעבר ה-64 מנדטים בבחירות, מה שיבטיח לו אפשרות להקים ממשלה לארבע שנים, שתעשה כרצונו ותתגבר על בג"ץ בהתלהבות גדולה. במצב שנוצר, שבו גנץ פירק את כחול לבן ואין לו יכולת ריאלית להקים ממשלה בלעדיו, הוא ינסה למשוך את הזמן "ולהחזיר את כחול לבן לגודלה הטבעי", כדברי אותו ליכודניק בכיר. משמע עוד מפלגה, ולא כזו שעושים איתה ממשלת אחדות שוויונית ופריטטית ובטח שלא מתחלקים בראשות הממשלה ברוטציה.
בשלושת השבועות הקרובים, יעשו בליכוד מאמצים גדולים לגייס עריקים מגוש כחול לבן כדי להקים ממשלת 61. המועמדים הפוטנציאליים כבר סומנו: מפלגת "דרך ארץ" של יועז הנדל וצביקה האוזר, אנשי העבודה עמיר פרץ ואיציק שמולי, ופנינה תמנו-שטה שכבר עזבה את יש עתיד לטובת גנץ + תיק בממשלה. אם יצליחו להגיע ל-61, גנץ וחבורתו יהיו מוזמנים להצטרף, רק בתנאי רצפה: בלי רוטציה ובלי פריטציה.
אז הניגון חוזר אבל הלחן קצת שונה, כי ידו של נתניהו הפעם לגמרי על העליונה. 28 ימי המנדט של גנץ הסתיימו מבחינתו בכישלון מוחלט: הוא הפר את הבטחת הבחירות המרכזית שלו, בשביל לסיים ללא אף הישג ובעיקר ללא ממשלה. נתניהו, מאידך, רשם בזמן הזה הישג פוליטי משמעותי ויקר ערך: פירוק האלטרנטיבה שמנעה ממנו בשנה האחרונה את השלטון. בלחץ המסיבי שהפעיל על גנץ כדי למנוע את בחירתו של מאיר כהן ליו"ר הכנסת, הוא תמרן אותו למצב שאין ממנו דרך חזרה. בימים הקרובים יצופו הרבה תסריטי "מה היה אילו" מסביבת לפיד, יעלון, ליברמן ואחמד טיבי, אם גנץ היה ממשיך בתוכנית המקורית של השתלטות על הכנסת וחקיקת חוקים שימנעו מנתניהו להמשיך לכהן, ועם איזה קלפי מיקוח הוא היה נשאר במו"מ.
מה שנשאר מהתכנית הזו היא שגנץ יו"ר הכנסת, ויש לו שלושה שבועות שבהם, באופן תאורטי, הוא יכול לקדם את החוקים נגד נתניהו כדי להוציא לו את החשק ללכת לבחירות וללחוץ עליו במשא ומתן. בשלב זה, בכחול לבן עדיין מנהלים שיחות עם נתניהו, וטרם הכריעו מה תהיה אסטרטגיית היציאה.