שתי בדיחות טובות סיפר אמש יו"ר הכנסת, בני גנץ, בנאום ההצטדקות שלו על חבירתו לנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים - עובדה שכמובן שכח לציין.
הבדיחה הראשונה: "קיר הברזל". אדם חזק באמת אינו זקוק לתיפוף על חזהו העוצמתי. הכל רואים את כוחו. גנץ הוא אולי קיר, אך בוודאי לא קשוח ומתכתי. לא שיש קסם עילאי בקיר ברזל, לוהט בקיץ וקפוא בחורף. אפשר לרחף מעליו ולחפור מנהרה מתחתיו. צה"ל נוכח בכך, לדאבון משפחות החללים, בקיר השיגומים שהוקם בציר פילדלפי, בדרום עזה.
הבדיחה השנייה: "שלטון החוק". גנץ מסתבך בסתירה פנימית כשהוא מספר עד כמה חמור מצב החירום - עד כדי כך שניתן לתלות עליו שלוש שנים של ממשלה עם שני ראשים מתחלפים - וכמה עמוק הבונקר שבתוכו יושבים החוששים מהמגפה ומוכי האבטלה וצוברי החובות - אבל הקושי אינו כה גדול, עד שמותר לפגוע בגללו בשלטון החוק. עד כאן: עליונות החוק - שאותו פוסק בית המשפט ומפרש היועץ המשפטי לממשלה ואוכפת המשטרה - תישמר אצל גנץ מכל משמר. זאת הבטחה מוצקה כמו ההבטחה הקודמת, שלא לשרת תחת ארדואן של ישראל. הבטחה שהיא קיר. לא סתם קיר אבן - קיר ברזל.
אל תפספס
שתי ההונאות של גנץ - כלפי הבוחרים שהאמינו בשבועותיו והסיעות שהמליצו עליו להרכבת הממשלה - מתגמדות לנוכח מצג השווא שבעצם מועמדותו לראשות הממשלה. מהלכיו מאז בחירות אפריל אשתקד וביתר שאת בחודש האחרון משקפים התעקשות מוזרה להוכיח שאין לו כישורים נאותים לתפקיד.
הכי קל להאשים את היועצים, וגנץ הטיל על עצמו סגר של ספקי עצות הרסניות (עבורו. אולי תועלתניות להם). אבל אסור לתלות את קולר האחריות בצוואר הממליצים. אחראי מי שאינו נפטר מיועצים כאלה וקונה את מרכולתם.
מרוב להיטות להשתעבד לבנימין נתניהו, עכשיו תמורת התחייבות לרשת אותו בעוד שנה וחצי, גנץ לא רק מוותר על האוצר והבריאות והמשטרה ואינו מציג מראש את תכניתו ליציאה מהמשבר - הוא גם מוכן למלכד את בג"ץ, במסגרת מאמצי נתניהו להימלט מהדין.
הנגיף טרף את השוחד
לפי טיוטת חוזה ביבי-בני, שפורסמה בתקשורת ולא הוכחשה, גנץ יחתום על ערבות לנתניהו שפסילת ראש הממשלה בבג"ץ בגלל עמידתו לדין תפיל את הממשלה כולה ותביא להקדמת הבחירות לכנסת. גנץ נכבל לנתניהו ויקפוץ איתו אל התהום. הפסדו של נתניהו לא ייצא בשכרו של גנץ והמיועד לראש הממשלה הבא לא ייבנה מחורבנו של ראש הממשלה שייאלץ לצאת. לשניהם גורל אחד, מהול באזהרה לגנץ, שבבחירות שיוקדמו - ושאליהן לא יגיע כראש ממשלת המעבר - עוד ייחלש כוחו הדל.
כלומר: לא זו בלבד שגנץ ויו"ר הוועדה המסדרת בכנסת, שר המשפטים המיועד אבי ניסנקורן, יימנעו מחקיקה שתוודא את פסילת נתניהו להבא ותעקר את איומו לדהור לבחירות. הם אף יקדמו חקיקה הפוכה, בעד השחיתות. מוכרחים. חירום. הנגיף טרף את השוחד. והכי משעשעת: ההפצרה הפומבית בנתניהו, המואשם בפשע, להאמין שגנץ הוא אדם הגון ושידיו נקיות. "היכנס בטובך לטרקלין", הזמין העכביש את הזבוב. "אל דאגה", הרגיע אותו הזבוב, "אני בא בכנפיים נקיות".
המשבר הנוכחי מעמת טכנאים רפואיים עם טכנאים כלכליים ונעדר מנהיגות במפלס גבוה יותר, של מדינאות. גנץ, שהגיע כמו שותפו למזימה גבי אשכנזי מתחום הטכנאות הצבאית, אינו מציע מדינאות. אין לו חזון, אין לו תכלית, הוא מסתפק במשימה - שימור המצב, או תיקונו אם יתקלקל. קצין תחזוקה. כמו אז, בהיותו רמטכ"ל, בשלג שתקף את המדינה וצה"ל נקרא להציל. איזו ישראל הוא שואף לראות, לפני הכל ואחרי הכל? הוא עמום ועילג מכדי לחשוב על כך, לנסח ולבטא.
מלחמת יום הכיפורים שמה קץ לאשליה העממית ש"הגדולים שם למעלה" - גולדה, דיין, הרמטכ"ל, אמ"ן - יודעים מה עושים ויותר ממה שהם שחים. הם בטח מדברים עם קיסינג'ר ונפגשים עם חוסיין ורואים את כל החומר הסודי. חזקה עליהם שהם שולטים בחכמת הנסתר. סאדאת לא יוכל להם.
גנץ ואשכנזי קידמו את ההתפכחות מהאמון בהנהגה בצעד נוסף: הבכירים שם במרומים לא רק אינם מיטיבים לראות יותר מכל אדם שעינו בראשו - הם רואים פחות וחלשים יותר, מהישראלי הרגיל ונטול המידע המיוחד, בתחומי השכל הישר ושיקול הדעת. מסכות הפה והאף שלהם מכסות גם את העיניים.
מוקש בחניון העליון
האם יתכן שגנץ, בייאוש כה רב מהתרגיל הכושל שביצע, אטום למשמעות נכונותו לקבוע בחוק שפסילת אדם מסוים - נתניהו - לראשות הממשלה תביא לפיזור הכנסת? האמנם אינו מבין שזהו מוקש שנתניהו טומן בחניון בית המשפט העליון, כדי להרתיע את השופטים מפסילתו, פן הם - ולא הפוליטיקאים והוא בראשם - יואשמו בהקדמת הבחירות?
הרשות השופטת מתנדנדת בלאו הכי מהמכות שמנחית עליה נתניהו, במישרין ובאמצעות שליחיו. גבה אל הקיר. לא קיר הברזל, עדיין; רק קיר אולם החוק והצדק. נתניהו הצליח לדחוק אותה למגננה ולחשוב על עצמה - מה יקרה לה, מוסדית, אם תעז לפסוק בניגוד לרצונו. עוד רגע ותיאלץ להיעזר בעמותת "תנו לאסתר חיות לחיות".
זה נתניהו, שגנץ התיימר להיות התשליל שלו, עד שהחליט - ואולי הייתה זו תכניתו המועדפת תמיד - לשמש לו שוליה הגונה ונקיית כפיים, כמו סניגוריהם צחורי החולצה וזחוחי הקריצה של ראשי כנופיות הפשע המאורגן. נתניהו היה ונותר האויב הראשי של שלטון החוק. עכשיו נוסף לו בעל-ברית, ושניהם בחזית אחת נגד בג"ץ.