אשמים בכל מקום: טראמפ נרדם בשמירה, ומנסה להתנער מאחריות למשבר הקורונה

יש לא מעט ביקורת מוצדקת שאפשר להשמיע על ארגון הבריאות העולמי בכל הנוגע לטיפול בהתפרצות נגיף הקורונה - קרבה בעייתית לסין והססנות בתחילת המשבר. רק לא בטוח שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מחזיק בזכות לכך.

החלטתו של הנשיא האימפולסיבי להקפיא את המימון לארגון, דווקא בימים אלו של מגיפה גלובלית שלא ראה העולם זה מאה שנה, אינה מפתיעה בהתחשב במעלליו בקצת יותר משלוש השנים שלו בבית הלבן. כל אמנה בינלאומית מעוררת אצלו חשק עז לפרישה, וכל נסיגה מהסכם מולטילטרלי היא מטרה בפני עצמה. בלי התייעצויות עם בעלות ברית, ולעתים תוך התעלמות מהעצות שמשיאים אנשיו שלו.

כיצד תתרום הקפאת המימון של הארגון, שפועל בחסות האו"ם למיגור המגיפה, בזמן שארצות הברית היא המוקד החמור בויתר שלה? היא לא, אבל היעד של טראמפ שקוף. אחרי שנרדם בשמירה, ביטל את הסכנה הנשקפת מהווירוס, שאותו תיאר כרק "שפעת", החלה עונת הציד. טראמפ תר אחרי קורבנות שיטלו ממנו את הכישלון המנהיגותי שלו, המאיים על סיכוייו להיבחר מחדש.

ארגון הבריאות העולמי, מושלי המדינות, התקשורת - כולם אשמים, כולם קשרו קשר נגד הנשיא שחזה הכול וידע הכול. רק ידיו שלו נקיות תמיד, עוברות חיטוי בלתי-פוסק על ידי הנשיא המשחק בעובדות ומעוות את החוק ואת החוקה כרצונו. אז מה אם הוא הכריז שהמצב בשליטה ואין שום סכנה לציבור האמריקני, והחליט להכריז על מצב חירום חודש וחצי אחרי שארגון הבריאות העולמי, עכשיו אויב העם, הגדיר את הקורונה כמגיפה עולמית. בינואר הוא עוד שיבח את סין ואת מאמציה.

להגנתו מזכיר טראמפ שוב ושוב את האיסור שהטיל על כניסת אזרחים סינים לארצות הברית כבר בינואר, אבל עשרות אלפים המשיכו להגיע לארצות הברית. זה פחות או יותר צעד המנע היחיד שנקט טראמפ בתקופה שבה עוד היה יכול להיערך, כפי שעשו כמה מדינות יעילות באירופה. היה לו די והותר זמן להיערך: כבר בנובמבר גובש דוח של סוכנות המודיעין הרפואית של צבא ארצות הברית, המספקת מידע לכוחות האמריקניים המוצבים ברחבי העולם, ולפיו מתפתח בווהאן, סין, וירוס קטלני.

למרות זאת, כמעט שלא נעשה דבר. מלאי החירום שהוקם אחרי פיגועי 11 בספטמבר כלל מכונות הנשמה וציוד רפואי אחר ישן ומקולקל, ומדינות רבות בארצות הברית סבלו ממחסור חמור. בתחילה אמר טראמפ כי הן מגזימות בבקשותיהן, לאחר מכן התפאר בסיוע שהוא מעניק להן וכעת הוא שוב מאיים לסגור את הברז אם המדינות לא יחזרו לפעילות כלכלית על פי לוח הזמנים שהוא חפץ בו.

טראמפ נחוש לחדש את הפעילות הכלכלית במדינה בקרוב. הוא יודע שכלכלה במשבר היא אות מבשר רעות לנשיא המתמודד על כהונה נוספת, וזה ככל הנראה הדבר היחיד שבראש מעיניו, מהרגע שבו דרך לראשונה בבית הלבן. מומחי הבריאות שלו מזהירים כי המהלך חייב להיות הדרגתי, ולא עלול להתרחש גל שני. אבל טראמפ בשלו. לפתע, הסמכות להכריע כיצד ינהגו המדינות השונות היא בידיו, אחרי שבתחילת המשבר הוא הדגיש שזה נתון לפתחיהן כדי לחמוק מנקיטת צעדים משמעותיים לבלימת הווירוס.

כמה מושלים, רובם דמוקרטים אך בהם גם רפובליקנים, אמרו שהסרת המגבלות, שמותירות את מרבית אזרחי ארצות הברית בבתיהם, תלויה בקצב של המגיפה. הם רוצים לשטח את העקומה, בעוד שטראמפ רוצה לשטח את המציאות. הוא כינה אותם "מורדים" והשתולל השבוע במהלך תדרוך ביזארי במיוחד, גם בקנה המידה שלו, כי בתור נשיא ארצות הברית הוא הסמכות הבלעדית. הוא פחות או יותר מלך אבסולוטי, כזה שהחוקה האמריקנית בדיוק ביקשה למנוע עם ההפרדה הברורה של הרשויות וביזור סמכויות הממשל הפדרלי.

באופן מסורתי, רפובליקנים ליברטריאנים סולדים מהרעיון שלממשל הפדרלי יש זכות להתערב בחיי הפרט שלהם. וושינגטון השנואה נתפסת כמי שרק רוצה לקחת מהם מיסים ואת כלי הנשק שלהם. אבל המפלגה הרפובליקנית ההיא איננה עוד, זו המפלגה של טראמפ ובסיס תומכיו איתן. השאלה הגדולה מבחינתו, שהיא גם הפחד הגדול ביותר שלו, אם זה יספיק לנובמבר.

מצד אחד, הדמוקרטים מתאחדים סביב ג'ו ביידן מהר יותר ממה שהיה רוצה טראמפ. במקום קמפיין ארוך ומקיז דם, כפי שהיה הילרי קלינטון לבין ברני סנדרס ב-2016, ביידן נותר לבדו במרוץ, שהוקפא בגלל הקורונה אבל הוכרע למעשה עוד לפניה. סנדרס, יריבו המשמעותי והאידיאולוגי, מיהר להתייצב לצדו, ואחריו הגיעו ברק אובמה ואליזבת וורן. כל האגפים של המפלגה משלבים ידיים, ונאלצים לבלוע את המחלוקות הגדולות בינהם לטובת החלפת טראמפ.

מנגד, רק קולו של טראמפ נשמע ברבים. ביידן מסתגר בביתו בשל המגבלות, והנשיא מנצל מדי ערב את התדרוכים על הקורונה בבית הלבן כפלטפורמה להאדרתו העצמית, לסילוף העובדות ולתקיפת יריביו. הוא מכתיב את הנרטיב שנשמע מדי ערב, וכלל לא בטוח באיזו מתוכנת, ואם בכלל, יתקיימו העימותים בינו לבין ביידן. הנשיא חושש שהמדינות יאפשרו הצבעה בדואר על מנת להימנע מתורים בקלפיות, ולאור זאת הוא טוען, ללא ביסוס ואף שהוא בעצמו הצביע כך, ששיטה זו תוביל להונאה.

זהו ללא ספק המשבר הגדול ביותר בכהונתו של טראמפ. איש לא מדבר כבר, אולי בקושי זוכר, את משפט ההדחה שהסתיים רק בינואר, או את חקירות התובע המיוחד רוברט מולר. היקף הנזק הכלכלי והאנושי מהתקופה הזו הוא זה שיקבע - והוא עשוי לגזול ממנו את כהונתו השנייה.