אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
בצל ימי הבידוד ישנה מטרה אחת, שהיא הכי חזקה עכשיו - להעסיק את עצמך ושיהיה לך מעניין. אני חושבת שבתוך כל הטירוף הזה לא תזיק לנו בריחה קלה מהמציאות. בשבילי, הדרך הכי טובה היא ספרות. דרך הספרים אפשר לחיות בעולמות אחרים. אני יכולה להיות כל כולי בתוך סיפור אהבה בימי הביניים או לקרוא על סיפור חייו של נביא מהתנ"ך או להתעמק בסיפור עתידני, שמתרחש אולי עוד מאה שנה מעכשיו. הכול יכול להיות. זה מה שיפה בספרות. לא משנה איפה ומתי, תמיד את יכולה לדלג כרצונך בין עלילות וסיפורים.
עדיין, אני אישית תמיד מעדיפה שירה. זאת הכתיבה האהובה עליי. שמרגשת אותי. אני חושבת שבכמה בתים של שירה אפשר לבטא או לחשוף אופי שלם של אדם, לגלות את הרגשות העמוקים ביותר שלו, וכמובן שגם את סודותיו. ישנם כל כך הרבה סוגי שירה. יש שירים או משוררים שמרגש אותי לפגוש כל פעם מחדש. יש לנו בבית מדפים שלמים של ספרי שירה נהדרים. המשורר האהוב עליי הוא נתן אלתרמן. השירים שלו מרגשים אותי במיוחד.
אל תפספס
הרבה אנשים אומרים שהשירה היא תחום מת, תחום ששייך למאה הקודמת. אז זהו, שלא! ההוכחה לכך היא למשל נועם חורב, שמוציא שירה חדשה, כזאת יותר מודרנית. בהתחלה קראתי כמה שירים שלו וקצת נרתעתי, כי לאן נעלמה השפה הגבוהה? איפה המילים היפות? אבל, יש בזה משהו יפה. אלו אולי שירים שהדור שלנו יכול יותר להזדהות איתם. התוכן שלהם הוא בהווה. הם עוסקים במה שקורה היום. שירים עכשוויים. על הבחירות, על הקורונה או על הנושא התמידי - האהבה. אלה שירים שאנחנו מבינים יותר. היום, כשהשימוש בשפה הגבוהה פחת עד כמעט כלא היה, אני חושבת שזה מדהים שיש אפשרות למגוון רחב יותר של קוראים ליהנות מהשירה.
חוץ משירה יש כמובן גם ספרים כאלה שהם מפלט מדהים. אני אוהבת לקרוא רומנים מורכבים עם הרבה דמויות. אני אוהבת רומנים, שעוסקים כמובן בעיקר בסיפורי אהבה. יש לי הרבה סיפורי אהבה בבית.
נדמה לי שלהבדיל מרוב האנשים, אני דווקא שמחה כשיוצרים סרטים המבוססים על ספרים. קודם כל זה ממש כיף לראות אם הדמויות הקולנועיות דומות למה שדמיינת, אבל לרוב הן ממש שונות. זה מצחיק, אבל אני גם מעדיפה שהסרט יהיה גרוע, כי אם הוא גרוע אז אפשר להעצים את הספר, להעריך עד כמה הספר נפלא.
העובדה שהספרים עדין כל כך פופולריים גם בימים אלה, כשכולנו מוצפים במגוון של תכניות טלוויזיה ושל סדרות וסרטים, מוכיחה שיש משהו בספר שלא יכול ולא יוכל להיות בסרט או בכל מדיה מצולמת אחרת. אין לספרים אף תחליף. אולי צריך להתייחס גם לטרנד החדש של הספרים הדיגיטליים. לספרים דיגיטליים יש יתרונות כמובן. הם זולים יותר, אולי לא מזהמים את הסביבה ולא תופסים מקומות אכסון יקרים. אך יש משהו שאין בהם, וזו התחושה של להחזיק ספר, להריח את הריח הממכר שלו ולדפדף
בין עמודיו. אלה פעולות שגורמות לי אושר רב. אז אולי כמו שהבנתם, אני בחורה של ספרים מודפסים.
אני מאחלת לכולנו שנצלול, אולי דווקא בתקופה הזו, ובכלל, לתוך העולמות הקסומים של הספרים ונברח קצת מכל מה שמתחולל עכשיו מסביב. זה רק יעשה לנו טוב. מילה של לי.