בשבועות האחרונים נוצק לתפקיד של אלוף-משנה רלי מרגלית תוכן חדש: פתאום הפך מפקד מחוז חיפה בפיקוד העורף לאחראי על תזונתם של אלפי קשישים ונצרכים אחרים, למנהל רשת בתי מלון, לאיש המשנע ציוד, המאבטח מתקנים ומבצע פעולות אזרחיות לסיוע במאבק בקורונה. זאת, בעוד הוא ממשיך עם תפקידי היום-יום של המחוז שבפיקודו עוד מלפני שפרצה המגיפה לחיינו - האימונים, שמירת הכשירות והמוכנות ליום פקודה גם במערכה מלחמתית.
"מהמעקב אחרי הדיווחים מסין, די מהר הבנו שזה הולך למשהו שהוא אחר ולא דומה לשום דבר שהכרנו", אומר מרגלית, שהפך לשריף של הגזרה ומספק את הסיוע הלוגיסטי לכל הרשויות המקומיות. "הרגע המכונן היה כשזה התחיל לזלוג לכיוון אירופה, גם בפן האישי - לפני כמה שבועות נסעתי לסוף שבוע ביוון, משהו קצר. התפשטות הקורונה כבר החלה אבל עדיין טסו. טסתי בשישי וחזרתי בראשון. ביוון הבנתי שהקורונה כבר שם, בדרך חזרה כבר ראיתי את המסיכות במטוס, השיח שהיה, התחושה. פתאום הבנתי שזה הולך למשהו אחר". מהרגע הזה הבין מרגלית כי "האירוע הרחוק ההוא אפך למשהו שאנשים כבר חוטפים אותו. מהר מאד עברנו גם לפעילות מבצעית".
אל תפספס
היום של מפקד מחוז חיפה עובר בעיקר בנסיעה בין הנקודות שבהן מוצבים חייליו, ותוך כך הוא מקבל עדכונים ויורה פקודות. היום קצר והמלאכה מרובה, כמעט אינסופית: עד 12:00 הוא מקבל תמונת מצב מגובשת מכל הקודקודים שמבצעים את הפעילות בשטח. מדובר במחוז עצום בגדלו המשתרע מהקריות בצפון ועד חדרה בדרום, מזרחה עד בית שאן וכולל גם את ואדי ערה. הבטחת אספקת המזון לכל התושבים במחוז היא הפעילות המרכזית שלו בשלב הזה. בנוסף לכך, מרגלית מצא את עצמו עסוק גם בלמצוא מכולת קירור לכאלפיים עופות קפואים שיגיעו ביום ראשון, וצריכים מקום אכסון עד שעיריית חיפה תחלק אותם לנזקקים.
חיפה היא רק אחת מ-57 רשויות מקומיות שבמחוז שלו, והוא אחראי לכך שלא יחסר שום דבר חיוני להם, כמו גם למיליון וחצי אזרחים - כשישית מאזרחי המדינה. "לתרחיש כזה לא התכוננתי. אי אפשר להתאמן על כל התרחישים של דברים שקורים פעם במאה שנה", הודה מרגלית. "לא על המלחמה הזו חשבנו, אבל טוב שיש את צה"ל שיודע בן לילה להמציא את עצמו לכל מה שנדרש", הוסיף, "צה"ל ופיקוד העורף הם אלו שיודעים להתעסק עם חירום ומצבי קיצון באופן המיטבי, בטח כשמדובר על לקחת אירוע בסדר גודל כזה, להכיל אותו לאורך זמן ולתת מענה שלם ונרחב - רק הצבא יכול".
את סוף השבוע פתח מרגלית במושב השיתופי ניר עציון, שם פיקוד העורף מפעיל את המלון הראשון במחוז המיועד לחולי קורונה, אחד משבעה בארץ שכבר פועלים. אורחי המלון הם מהאוכלוסייה החרדית שמגיעים ברובם מבני ברק. אל"מ מרגלית, איש קבע בן 45 מהוד השרון, שריונר, סגן מפקד אוגדת עוצבת הפלדה ומפקד חטיבת קרייתי לשעבר, פגש במלון את פקודו אל"מ איציק בילט, מפקד נפת מפרץ במילואים, שבחייו האזרחיים הוא סמנכ"ל תפעול בחברת היי-טק ואת סא"ל איתן רייסברג, מתווך נדל"ן בן 54 מחיפה, שגויס למילואים כדי לפקד על המלון שהוסב למתקן המאפשר עבודה בטוחה לצוות, תוך בידוד החולים המתארחים במלון. במלון פועלים חיילים שנשלחו לסייע מחיל האוויר, חיל הים ופיקוד צפון. מרגלית התגאה בכך שעם הניסיון שרכש, הוא יכול להסב מלון קיים למתקן בידוד בתוך 24 שעות מהרגע שמשרד הביטחון מעניק לו אור ירוק לכך. עם זאת, הוא הבהיר כי "זה לא אני, זה כל הצוות שלי".
"הצוות יעיל קטן ואיכותי, מתוך החלטה. חרטתי את זה על דגלי", סיפר מרגלית. "המוטו השני הוא 'גמישות, גמישות, גמישות'". מספר החיילים אמנם גדל מאד בשל המשבר, פי עשרה לטענתו, אך הוא הבהיר כי "הצוות גדל וקטן לפי הצורך למול המשימות. אם אני מגייס הרבה, אני מגדיל את פוטנציאל ההדבקה. צריך לזכור שהאיומים האחרים לא פסחו עלינו". הוא הדגיש כי "אין אחד מאנשי המילואים שלא התייצב מיד, גם כשקיבל התראה של שעות ולפעמים אפילו דקות. רמת המסירות של האנשים במחוז היא טוטאלית לחלוטין".
"אני משתדל לפתוח את הבוקר במתקנים לפגוש את המפקדים והחיילים", הוא מתאר את השגרה החדשה בהתאם לאילוצים החדשים. "המחוז עובד בקפסולות קטנות ומופרדות. בשתי משמרות, ללא חפיפה וללא החלפה, כדי שלא אחד יפיל לי את כל המשמרת", הסביר. "יש הקפדה פנאטית בעניין הזה. יש לי בבית צוות שלם שמשמש עתודה נקייה, כל החיילים התחייבו שכשהם יוצאים הם לא יוצאים מהבית, ואנחנו מקפידים על זה מאוד". הנחת היסוד שלו היא שהקורונה תגיע לכולם בסופו של דבר. "שבועיים לא פגשתי את הסגן שלי. בן-לילה שינינו את שיטת העבודה שלנו".
"רואים בחיילים סמכות"
תא השטח העצום והאינטנסיביות המוכתבת מהיקף האחריות, מכתיבים למרגלית לדלג מנקודה לנקודה. בחלק מהנקודות נדרש סיעור מוחות, ובחלקן ביקור קטן. אחרי תדרוך לצוות שלו במרכז לוגיסטי בטירת כרמל, הוא עוצר במרכז "היבדק וסע" של מד"א בכניסה לחיפה, שם הוא מקבל עדכון ממפקד מרחב כרמל של הארגון, הפרמדיק הוותיק ארז גלר, שמדווח לו על 1,209 בדיקות קורונה ביום הקודם - שיא חדש.
את יואל זילברמן, מנהל אגף ביטחון ושירותי חירום בעיריית חיפה פגש מפקד המחוז באחת משתי נקודות חלוקת מזון שהוא פוקד בנווה דוד ובנווה שאנן, משם הוכנו וחולקו אלף סלי מזון למשפחות, ונערכים לקראת הפסח לחלק חבילות מזון ל-4,700 משפחות, שאמורות להספיק לשישה ימים. זילברמן סיפר כי יש לו את מה שהוא צריך ושאת מה שחסר פה ושם משלים פיקוד העורף. בכל אחת מהנקודות האלה מוצבים חיילים של פיקוד העורף המסייעים לרשות המקומית גם בידיים עובדות, בעבודות כמו פריקת משטחי ארגזים, אריזת שקיות ירקות, משלוחים לבתי נצרכים ועוד.
חלק מאותם נזקקים לסיוע הם עצמאיים לחלוטין בימים רגילים, אבל בגלל היותם בקבוצת סיכון למול מחלת הקורונה, הם נצורים עכשיו בדירותיהם ותלויים בסיוע. כך למשל בבית גיל הזהב של עמיגור בקרית אתא, אחד מ-49 מוסדות במחוז, שבהם מתגוררים 3,200 דיירים של משרד השיכון ועוד 4,000 של משרד העלייה והקליטה. מנהלת המקום סיפרה כי עצם הנוכחות של החיילים משרה בטחון. "רואים בחיילים סמכות", היא מציינת.
מפקד נפת המפרץ אל"מ איציק בילט מבקש להדגיש את הערך המוסף, במיוחד לאוכלוסיית הבניין הזה: "הדיירים אוהבים לראות את החיילים איתם, בטח בשעה כזו, זה מאוד חשוב". הוא הוסיף כי החיילים מקפידים שלא להכניס זרים למתחם, כדי לצמצם את הסיכון להדבקה. חיילים מסייעים בשמירה ובמשלוחים שנדרשים על ידי הדיירים.
בנשר פוגש אל"מ מרגלית את ראש העיר רועי לוי ליד בימת שמחה מאולתרת ששלח חיל החינוך, ועליה צוות הווי של שלושה חברי להקת החיל, ששרו לתושבי מגדלי המגורים ברחוב התאנה שיצאו למרפסות, מחאו כפיים וקוראו קריאות עידוד. ראש העיר אמר שבמציאות המשתנה הזו כל רגע מגיעות אליו הנחיות חדשות ממשרדי הממשלה, חלקן סותרות אחת את השנייה, חלקן סותרות אף את מה ששעות או ימים קודם לכן הגיע מאותו משרד. הבירוקרטיה מלמעלה היא שהורגת אותו. בשטח הוא מקבל את הסיוע שהוא צריך מפיקוד העורף.
בצהריים, כשמפקד המחוז מבקר בבניין "בית דניאל" בחדרה, בו מתגוררים 240 דיירים, מסביר במילים פשוטות ראש העיר, תא"ל במיל' צביקה גנדלמן, את חשיבות הסיוע שמונע כניסת זרים ומצמצם כמעט לאפס את היציאה של הדיירים החוצה, "אם אחד יהיה חולה פה זה פיגוע ברמה הלאומית. אם ניתן למגיפה להתפשט כאן אנחנו נסתום בית חולים, כי כולם בקבוצת סיכון".
גם לנוער משמשים החיילים של פיקוד העורף השראה. בעצירה במרכז הלוגיסטי שפועל בימים אלה בצמוד לבניין עיריית קריית מוצקין, הרשות המקומית הצפונית ביותר במחוז, המתנדבים הצעירים עובדים כתף אל כתף עם החיילות והחיילים.
"החיים שלי השתנו בבת אחת", מודה אל"מ רלי מרגלית, נשוי למיכל ואב לשלוש בנות, "אני כמעט ולא הולך הביתה, כשאני ישן בבית אני מגיע מאוחר וגם אז, כמעט עד חצות אני משתתף בהערכת מצב עם כל האנשים שלי באפליקציות. למדנו שצריך לעשות דברים בצורה אינטליגנטית יותר. צריך לחשוב כל הזמן על איך להקטין סיכונים. לומדים לעבוד בצורות אחרות ובאופן וירטואלי. לומדים איך לעשות דברים מרחוק".
לדברי מרגלית, בימים כתיקונם, סדר היום שלו היה מסודר בהרבה. "אני יוצא בבוקר בסביבות 06:00 וכל היום בטרפת. גם בעבודה הכל השתנה. היה איזה ריטואל של לו"ז. היה. הכל השתנה. חי מדקה לדקה פה".
"לא חסר למשק כלום", אומר מפקד מחוז חיפה מרגלית, "העיקר מבחינתי הוא שירידת האינטנסיביות בפעילות לא פוגעת בשירותים הנדרשים למשק". על האפשרות בעליית מדרגה ולקיחת פיקוד מצידו על ניהול הרשויות שבמחוז שלו הוא אומר, "לא רואה את זה קורה. גם לא רואה בזה יתרון יחסי. הערך שלנו הוא בזה שאנחנו יכולים לסייע. שיש רשות מקומית מתפקדת, גם אם זה עם העזרה שלנו".
הוא ממשיך, "אני לא יודע להיות מחלקת רווחה יותר טובה ולא יודע להיות ראש עיר יותר טוב. יש שלטון מקומי, יש מערכות שעובדות. עכשיו צריך לחזק אותן ולטפל במקומות שבהן היא נפגעת או שיש לה בהם חולשה. בזה אנחנו עוסקים. אני באמת רק מתרשם לטובה מהשלטון המקומי".
מרגלית מסכם: "אין לי פחד חוץ מפחד אחד - הפחד היחיד שיש לי זה שאני אהיה משותק ולא אוכל לתפקד ולממש את האחריות שלי. בזה אני נלחם קשות. אני מייצר הפרדות מאוד גדולות. נמנע ממפגשים ככל שאני יכול. התחנכנו על לפקד מלפנים, על 'אחרי', על הביחד. עכשיו אנחנו לומדים שבחלק מהמקרים צריך לפקד מרחוק".