לזחול אל הניצחון: שני הנכסים האחרונים שעומדים לרשותו של גנץ

מה שהתרחש מאז בחירת הרמטכ"ל לשעבר ליו"ר הכנסת, כניעתו המבישה לנתניהו והתפרקות כחול לבן עשוי לעורר תקווה דווקא לתפנית חוזרת. גנץ רשאי לנצל את המצב ולהתבצר, עד ויתור על כניסה לממשלה, בהתנגדות לתנאים המקוממים: השארת ליצמן בבריאות וניפוח הממשלה עד 36 שרים

עריכה: שאול אדם

ויטאלי יורצ'נקו, קצין קג"ב בדרג מקביל לזה של ולדימיר פוטין, הדהים את העולם ב-1985, כשערק לזרועות הסי-איי-אי והסגיר את זהותם של מרגלים אמריקנים. עוד התדהמה בעיצומה והמודיעין האמריקני חוגג, סב יורצ'נקו לאחור וערק בחזרה הביתה, לאמא רוסיה. חרטה מאוחרת או תרגיל מתוכנן? רק שותפי-הסוד במוסקבה יודעים.

האם בני גנץ מסוגל לבצע לולאת יורצ'נקו, לאחות את השברים, למחות את המשקעים ולהחיות את הברית החדשה שהמית בפזיזות במו ידיו בשבוע שעבר?

אם הוא האמפטי דאמפטי, שישב על חומה, קרס ונפל נפילה איומה, וכל סוסי המלך ואנשיו לא ירכיבו אותו מחדש עכשיו, כנראה שלא. אם הוא יצחק רבין, אולי.

בדרך לסיבוב פרסה? גנץ על כיסא יו"ר הכנסת (צילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן)

בהתמוטטותו של הרמטכ"ל לשעבר גנץ ערב מיצוי המהלך המכריע בתמרון מול בנימין נתניהו, בשבוע שעבר, היו סממנים שהזכירו את התמוטטותו של הרמטכ"ל המכהן רבין, ערב מלחמת ששת הימים. מקרה רבין לימד שיש חיים לאחר ההתמוטטות, או לפחות היו בנסיבות העתיקות של 1967-74. לרבין ניתנו שבועיים להתאוששות ולהובלת צה"ל לניצחון. הוא גם היה אדם שיושרתו - ואם לא היא, נטייתו להסמיק - קיבעה אותו עד עדי אכזריות באמירת אמת ובנטילת אחריות. גנץ רחוק מלהיות רבין, והחשיפה הציבורית של 2020 מונעת שתיקה והסתרה, אבל מה שהתרחש מאז בחירתו ליו"ר הכנסת, כניעתו המבישה לנתניהו והתפרקות כחול לבן מעורר שמץ תקווה לתפנית חוזרת, בבחינת לעולם אין לומר לעולם לא.

עוד בוואלה! NEWS

האיש ששאף להפסיד: גנץ פשוט לא העז להיות ראש ממשלה

לכתבה המלאה

גנץ הוא כאותו אליל בייסבול שהושחת לפני מאה, ג'ו ג'קסון מהשיקגו וייט סוקס - אין כמו הצבע הלבן לכסות על מזימות שחורות - שמכר את משחקי האליפות ושבר את רוחם של מעריציו, כמו הנער שהפציר בו לשווא, "תגיד שזה לא ככה, ג'ו". זה היה ככה, ועוד איך. גנץ פגע קשות בחבריו לסיעה ובשותפיו, במיוחד אביגדור ליברמן. הוא פעל בסתר לקיעקוע התמרון הגלוי שהוביל ושיקר כשהוצגה לו שאלה ישירה. זה לא בהכרח פגם קבוע באישיותו, או תכך אופייני לפוליטיקאי. יתכן שזו מורשת צה"ל: לקראת מבצע אנטבה או השמדת כור גרעיני במדינה ערבית מפעילים הונאה גם כלפי רוב הצבא. לרוב, ההצלחה תטאטא את הכעס (לא תמיד; אלוף פיקוד הצפון רפאל איתן, לימים הרמטכ"ל, לא סלח לאחראים למידורו מאנטבה).

עד כדי כך רותחים עליו ובזים לו, מאז ששיטה בהם, יאיר לפיד, עפר שלח, יואב סגלוביץ', אורנה ברביבאי (שקיבלה מגנץ, בלחצה של מירי רגב, דרגת אלוף, ושבדומה לסגלוביץ' תקפה אותו אתמול בכנסת בחריפות משכנעת) וראשי הרשימה המשותפת, שהכי קל לארגן עכשיו את תנועת "רק לא בני". רגשות דומים מתועלים לכיוונו של גבי אשכנזי, שבתוך פחות משנה הפך מהמקף המחבר של גנץ ולפיד למפריד ביניהם ולמוביל ההתמסרות לנתניהו.

מי שאיחד בין גנץ ללפיד, והפריד ביניהם. אשכנזי בדיון על איכון ניידים בכנסת (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)

אשכנזי הכחיש השבוע שיעדו הבא הוא הליכוד. לדברי פעילים מרכזיים במפלגה, אם יצטרף - יינגף בהתמודדות עם הבכירים שיקבלו את פניו באיבה, וגם תמיכת נתניהו לא תועיל לו. אך עמיתיו מאתמול חושדים שיתייצב בראש סיעה של שליש מ"חוסן" ויחבור איתה לליכוד. מהלך כזה, הוא ולא המישקע הרגשי, יעקר את החשבון כולו.

נהרות של דם רע זורמים עכשיו בין יש עתיד לחוסן. לא רק גנץ, אישית; כל ההולכים אחריו. אלא שפוליטיקאים הם אנשים תכליתיים. הם מסוגלים לאפסן את תסכולם ולשקול את החלופות המעשיות שבפניהם מכאן ואילך, בטענה שאכזבה נקמנית אינה תוכנית עבודה. אם גנץ יחזור בתשובה, לא יינעלו בפניו שערי שמיים, וגם לא שער פלומבו בכנסת, כי הכול יחסי, ונתניהו עודו רצוי פחות ממנו לכל מי שלא ברחו עם גנץ מגוש ה-61 שהוביל.

אם גנץ יישאר בתנוחת הזחילה שהביאה אותו אל נתניהו, אך יהפוך את כיוונה, היוזמה תחזור אליו. יש לו שני נכסים חשובים, אחד מתכלה ושני עמיד - זמן למיצוי זכות הרכבת הממשלה ותפקיד יו"ר הכנסת.

הנשיא ריבלין חותם על המנדט להרכבת הממשלה של גנץ (צילום: מארק ניימן לע"מ)

המנדט שקיבל שקיבל החודש מריבלין מסתיים באמצע אפריל. ארכת השבועיים שביכולתו לבקש מהנשיא - ואין נימוק משכנע לסירוב להעניק אותה - תביא את מאמציו להרכיב ממשלה עד לתחילת מאי. אם ייכשל וההרכבה תעבור לנתניהו, שוב ללא הצלחה, יעבור חודש נוסף. איסוף חתימות בכנסת למען ח"כ כלשהו - סביר שיהיה זה גנץ - ואז מאמץ נוסף להרכבה שווים עוד 35 יום. לוח השנה יראה על סוף יולי, תחילת אוגוסט.

עד אז תתבהר תמונת המערכה להדברת הקורונה. בריאותית וכלכלית, המחיר ייזקף לחובת נתניהו, שבסוף מאי יתייצב גם לתחילת משפטו, אלא אם גנץ יסייע לו לבטל אותו ובכך יקיים את ההבטחה שלא להצטרף לממשלת הנאשם מבלפור.

לכן עמידות נפשית ונשימה ארוכה יועילו לגנץ יותר מאשר לנתניהו. הזמן פועל לרעת נתניהו. גם אם יקים ממשלה שתישען על 61-62 ח"כים, כולל פליטים שצלחו את הנהר מכחול לבן וטיבעו את הסירות, היא לא תוכל להצליח. מחאת הנפגעים הכלכליים תפיל אותה, והציבור לא ישלים עם תכתיב של רב כלשהו בהשארת יעקב ליצמן במשרד הבריאות. אם מקור הסמכות בישראל הוא אדמו"ר, איזו עוצמה יש בידי ראש ממשלה.

גנץ התכוון לשים קץ למיקוח, לא לפתוח בו

נתניהו ינסה לפורר, תרתי משמע, את ישראל ביתנו ולפתות חברים בה לקבל תיקים בממשלתו. סיכוייו אפסיים. סיעת ליברמן כולה תעדיף, ככל הנראה, למרר את חיי נתניהו מבחוץ.

בכניעתו ללא תנאי, התכוון גנץ לשים קץ למיקוח ולא לפתוח בו. הוא אינו אהוד ברק שהגיע לקמפ דייויד חמוש בהישג נדרש של הסכם עם ערפאת, אך בהיעדרו קילוף המסכה מפניו. התקלפה רק המסכה מפרצוף השלטים של גנץ. אבל מאחר שהתיאוריה הפכה לפרקטיקה, הוא רשאי לנצל את המצב ולהתבצר, עד כדי ויתור על כניסה לממשלה, בהתנגדות לתנאים המקוממים ביותר: השארת ליצמן בבריאות וניפוח הממשלה ל-30 עד 36 שרים.

גם עכשיו, כשלגוש נתניהו מובטחת מחצית ממספר זה, ההתמרמרות בקרב הנפלטים גואה. ודאי שכך יהיה אם גנץ יתעקש שהמחצית של הימין והחרדים לא תכלול יותר מ-13 שרים. אין שום דרך לשכנע את הציבור, כולל מצביעי נתניהו, שאלונקת האחדות מצדיקה את המשך כהונתו של שר הבריאות, שותפו של נתניהו לכישלון רב-שנים, ובזבוז מאות מיליוני שקלים על שרים ומשרדים מיותרים לעריקים ודרדקים. (שרבוב נושא הסיפוח לדיווחים על המיקוח נועד רק לוותר עליו, כהישג מדומה של גנץ תמורת ויתורים בדיוני השיבוצים). ליצמן והניפוח סוללים את נתיב יורצ'נקו של גנץ, ואם הליכוד יכשיל את הקמת הממשלה ויאיים בהקדמת הבחירות (שגנץ כה נבהל ממנה) בגלל סירוב לקבלת תנאים בלתי-סבירים, נתניהו יהיה האחראי לכך.

על אף המעילה באמונם, התשוקה להיפטר מנתניהו מצדיקה את חזרת גנץ. יאיר לפיד, השבוע (צילום: אלעד גוטמן)

לתפקידו כיו"ר הכנסת, כמו לפוליטיקה כולה, נקלע גנץ באקראי; אך מרגע שהוא בידו, וכל עוד תקף החוק המחייב גיוס 90 ח"כים להחלפתו, זהו מוקד כוח המאפשר התמודדות טובה של הרשות המחוקקת עם המבצעת. זה בולט כבר עכשיו, למרות גנץ, בדיוני ועדת הקורונה של שלח ומסגרות נוספות, המבליטות שותפות עניינית ופוריה בין ח"כים יהודים וערבים. בבחירות הבאות תורחב בוודאי הרשימה המשותפת ל"רעים" - ר' בצירה, אף שבימין יבקשו לנקד בקמץ: רשימה ערבית-יהודית מתקדמת. המיאוס מהפרת ההבטחה של עמיר פרץ שלא לעבוד את נתניהו יבריח אליה רבים ממצביעי העבודה ומרץ. גם יש עתיד תתקן את שגיאת ההדרה של מועמדים ערבים. יתכן שתחוזק בעיסאווי פריג', שרשימת מרץ היתה קטנה מלהכילו.

פחות משבוע לאחר שגנץ מעל באמונם, טיבעי לפקפק בנכונותם של לפיד, ליברמן או איימן עודה ואחמד טיבי להעניק לו הזדמנות שנייה; אבל בדיקה לרוחב הסיעות מעלה שהתשוקה להיפטר מנתניהו מצדיקה גם בליעת צפרדע בגודל גנצי ואף - אם על כך יקום או ייפול המיזם כולו - קרפדה בגודל נפתלי בנט במשרד הביטחון (אבל בלי בצלאל סמוטריץ'; יש גבול). הכול, מוסכם, לשתי מטרות - הפלת נתניהו והטיפול הבריאותי והכלכלי במשבר הקורונה. כל הצדדים מפוכחים ויודעים שזאת שותפת שתתקשה לשמור על הרכבה ומתכונתה עד בוא הסתיו, אלא שלנוכח החלופות, מסתפקים בכך. מה גם שגנץ אמור להבין, שהפרת ההבטחה שלא לכהן בממשלת נתניהו איפסה את המונה המוסרי שלו. כשנתניהו יפר את ההבטחה להעברת ראשות הממשלה לגנץ, יתקשה גנץ לקבול על ההונאה. הוא יוכל רק להצטער על שלא חיקה במלוא הרצינות את דרישתו (לרגע חולף) של יצחק מודעי מיצחק שמיר, לחתום על ערבות אישית בסך מיליונים לקיום הסכם ביניהם. רק איום ישיר ומוחשי על כיסו של נתניהו מסוגל למנוע ממנו הפרת הבטחה; יתכן שגם מול גנץ היה כדאי להציב תנאי כזה, לפני שהוליך שולל את בוחריו ורוב מפלגתו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully