המלחמה של הליכוד בבית המשפט מרחיקה את הקמתה של ממשלת אחדות

בשעה טובה, בדיוק שלושה שבועות אחרי הבחירות, יצאה אתמול (שני) הכנסת ה-23 לדרך. באיחור של שבוע המליאה אישרה את הקמת הוועדה המסדרת, שהקימה ועדות נוספות, הממשלה תוכל לאשר תקציבי סיוע לנפגעי הקורונה והפיקוח הפרלמנטרי על פעולותיה בשעת חירום יתחדש. השמועות על קץ הדמוקרטיה, שהיו בימים האחרונים נחלת השמאל, עברו לככב בכותרות התגובות הנזעמות מימין נגד בג"ץ, שהורה ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לכנס את המליאה עד יום רביעי כדי להצביע על יו"ר חדש.

"הפיכה שלטונית", זעק השר יריב לוין, "רמיסה של עקרון הפרדת הרשויות", צייץ השר בצלאל סמוטריץ' עוד לפני שההכרעה בכלל התקבלה. בה בעת, מחוץ למשכן הכנסת הפגינו מאות נושאי דגלים שחורים נגד "ניסיונות החנק של הדמוקרטיה" ואחיזת הליכוד בקרנות המזבח של הכנסת. כך שקץ הדמוקרטיה, זה כנראה בעיני המתבונן; לכל הפחות, שני הצדדים יסכימו שיש כאן החרפה במשבר פוליטי/חוקתי עמוק.

לפני שזועקים חמס על השתלטות בית המשפט על חיינו, צריך לציין שהימין בעצמו הוא שגרר אותו לתוך הפלונטר הפוליטי. מתוצאות הבחירות - 58 לבלוק הימין-חרדים ו-61 מנדטים לגוש הנגדי (ומנדט בודד אחד של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס שהתפצלה אתמול רשמית מהעבודה-מרצ) - ברור מי בעמדת הרוב ומי בעמדת המיעוט.

אמנם כל מה שמאחד ביניהם הוא "רק לא ביבי", ולאור ההבדלים האידיאולוגיים העצומים ביניהם יש להם יכולת קלושה עד אפסית להקים ממשלה, אבל הם הרוב. כל 61 המנדטים האלה המליצו על יו"ר כחול לבן בני גנץ כמועמדם להרכבת הממשלה, כל 61 המנדטים האלה רוצים להחליף את אדלשטיין, וכל 61 המנדטים האלה מסכימים לקדם חוקים שיגבילו את היכולת העתידית של נתניהו להרכיב ממשלה. רק שהוא, הליכוד, והבלוק, נחושים לעשות כל שביכולתם כדי לעצור אותם, ויש ביכולתם. למרות שהם במיעוט.

כל התכניות של גנץ ושותפיו עוברות דרך החלפת יו"ר הכנסת, שלפי התקנון, צריך להיבחר ‏‎‎"לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה". בהסתמך על התקנון, אדלשטיין סירב להעלות את זה להצבעה. כך, יו"ר כנסת זמני, שנבחר מכוח בחירות 2015 ומכהן מכוח דין רציפות, כפה את עמדתו על עמדת הרוב ולא הותיר להם ברירה, פרט לתחינה לבג"ץ כמבוגר אחראי. עוד לפני שהשופטים אפילו הכריעו בעתירות, לוין וסמוטריץ' עלו על בריקדות ויצאו למתקפה רבתי על שלטון הרשויות בישראל. אלה שזועקים בדרך כלל על "עריצות המיעוט" של שופטי בית המשפט העליון שהופכים החלטות של הרוב בכנסת, מעלים את אותם שופטים על המוקד גם כשהם מצדדים בעמדת הרוב. סוג של עריצות המיעוט, רק בכנסת.

מאחורי ההצהרות המשתוללות של הלוחמים המשפטיים בימין והסגידה המרשימה של אדלשטיין לתקנון, אין באמת קרב על הדמוקרטיה אלא אינטרס פוליטי אחד: המאמץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנוע את איבוד המושכות בכנסת והחשש מאובדן שליטה. תחת אדלשטיין, היו לו שש שנות שקט תעשייתי ושליטה מוחלטת בסדר היום; הכנסת איבדה בהדרגה את עצמאותה וחיוניותה, והפכה בעיקר לזרוע של הממשלה, עד שבשנת הבחירות האחרונה והבלתי נגמרת היא שותקה לחלוטין ואפשרה לו להתנהל בלי שום בלמים ובלי שום פיקוח.

בחירה של יו"ר חדש תהיה שחר של יום חדש, עם שמיים כבדים ומעוננים: החשש הגדול הוא מחבילת הצעות החוק שכבר מחכה על שולחן הכנסת, שיכולה לסמן את סוף דרכו. חוק להגבלת כהונה לשתי קדנציות, חוק שלא יאפשר לנאשם בפלילים להרכיב ממשלה, ואפילו חוק שמאפשר להדיח אותו כבר עכשיו; המשמעות של בחירתו של מאיר כהן ליו"ר הכנסת, היא שגורלו יהיה נתון בידי גנץ, ובעיקר בידי יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וח"כ יאיר לפיד.

נתניהו הפעיל ועודנו מפעיל מכבש לחצים כבד כדי לשבש את התכניות של כחול לבן. הלחץ הפומבי הנרחב שהפעיל בעשרת הימים האחרונים להקמת ממשלת חירום/אחדות, נועד בעיקר כדי לסכל את החלפת היו"ר, כולל האולטימטום המפורש לפוצץ סופית את המגעים אם הוא אכן באמת יוחלף.

בינתיים, למרות האיומים, בכחול לבן המשיכו בתכנית השלבים: אחרי קבלת המנדט והקמת הוועדה המסדרת, בג"ץ כפה על אדלשטיין להביא בימים הקרובים את ההצבעה המכריעה על יו"ר חדש לכנסת. בליכוד ינסו ביומיים הקרובים לשכנע את גנץ שבחירה של כהן לתפקיד תהיה בבחינת ירייה ברגל של כל ממשלת אחדות שתקום, שבה, לפי ההערכה הרווחת, יש עתיד תשב בחוץ, וטוענים שיו"ר כנסת לעומתי יהיה צרה צרורה. אבל הוא לא ממהר להשתכנע או לוותר כבר עכשיו על קלף המיקוח היחיד שיש לו במשא ומתן.

"אדרבא, אם יש לו רוב, שיקים ממשלה", שבים ואומרים בליכוד, בידיעה שלנוכח ההתנגדות של צבי האוזר ויועז הנדל להקמת ממשלה בתמיכת המשותפת, אין לו באמת ממשלה חלופית לנופף בה. כל מה שנותר לו הוא לנסות לצבור מאחזי כוח בכנסת. בינתיים, במו"מ הפוליטי על הקמת הוועדות, גוש ה-61 הצליח לגבש הסכמות אפילו בין ישראל ביתנו והרשימה המשותפת, ומוכיח לעת עתה אחדות מפתיעה.

והזמן פועל לרעתו. עם פחות משלושה שבועות על שעון המנדט, ובמגבלות הבידוד וההתכנסות המחריפות של הקורונה, יהיה לכחול לבן אתגר גדול לכנס רוב של 61 כדי להצביע על החקיקה נגד נתניהו, שדורשת רוב מוחלט כי מדובר בשינויים לחוקי יסוד, במיוחד כשנתניהו עושה ככל יכולתו כדי לבזבז להם את הזמן. ככל שהמצוקות הכלכליות והחברתיות של הקורונה יגברו, גם הלחץ לזנוח את הקרבות הפוליטיים ולהקים ממשלה יציבה יגדל.

רק שההתנהגות וההתנהלות של נתניהו, אדלשטיין וחבריהם לא משדרת פיוס או שילוב ידיים; להיפך, המשחקים הכוחניים בכנסת וההתקפות על מערכת המשפט רק מחזקים את הנצים בקוקפיט, לפיד ומשה יעלון, ומקשיחים ומצמצמים את מרחב התמרון של גנץ. אמנם, הם לא גורמים למסכלי ממשלת המיעוט, האוזר והנדל, לשנות את עמדתם ולאפשר לו להקים ממשלה בראשותו, אבל הם מגבירים את הספקנות וחוסר האמון גם בקרב ח"כים בכחול לבן שתומכים בממשלת אחדות.

גנץ דרש מנתניהו להתנער אתמול מדברי מקורביו נגד בית המשפט, דרישה שנותרה ללא מענה; ואחרי הביקורת החריפה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות על סירובו של אדלשטיין לאפשר הצבעה על תפקיד היו"ר כ"חתירה תחת יסודות הדמוקרטיה", האש הנגדית מימין רק צפויה להתלהט, כולל קריאות על אדלשטיין לא לציית להוראות בית המשפט. ובאווירה פוליטית של מלחמת רשויות, גם האחדות עשויה להתרחק; המחיר הציבורי של כניסה לממשלה עם נתניהו ופירוק כחול לבן יעלה ויקשה על גנץ לקבל את ההחלטה.