בדומה לענפים רבים במשק, משבר הקורונה אינו פוסח על החקלאות בישראל. החקלאים, שנדרשים כעת לספק את הסחורה במהירות לרשתות השיווק, הפכו לנדבך חיוני ביותר בחזית המאבק של העורף בנגיף - אך מתמודדים בעצמם עם קשיים רבים כתוצאה מהמשבר. סדי ישראל, מנהל הפרדסים בקיבוץ מפלסים שבעוטף עזה, כמעט והתייאש מהמצב. כמוצא אחרון למציאת עובדים לקטיף הוא פרסם ברשתות החברתיות דרישה לעובדים בדחיפות, ומאז סוף השבוע הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. "התקשרו אליי עשרות אנשים, מנוער ועד אישה בת 80 שרוצה לקטוף", הסביר, אך זה עדיין לא עוזר לו. חסרות לו עוד עשרות ידיים עובדות.
אחת המכות הקשות שאיתם נאלצים החקלאים להתמודד בחסות הקורונה מגיעה דווקא מכיוון אחר. עובדי הקטיף מהרשות הפלסטינית אינם מגיעים לעבודה בישראל, בעקבות הסגר עליו הכריזה הרשות. המציאות הזו מייצרת השלכות כלכליות. עבור סדי ישראל, מדובר בעיקר בנזק שנגרם לאחר שחלק מפירות ההדר אותם הוא מגדל יישארו על העצים ולא ייקטפו.
"יש סגרים, יש קורונה, וכמויות הגשם הגדולות בחודשים פברואר ומרץ לא הותירו לנו זמן לעבוד", סיפר. "עכשיו, בעקבות הנגיף, הכל סגור, ואני צריך 40 עובדים לשבועיים ואין - אז אני מעסיק מתנדבים וישראלים. אין פועלי קטיף, יש הרבה מובטלים ועצמאים בגלל הקורונה, אז אני מעסיק אותם".
ישראל כבר הפנים שחלק נכבד מהתוצרת החקלאית עליה עמל תישאר על העצים. זו מכה עסקית ורגשית כואבת לכל חקלאי, וכעת הוא מנסה למזער נזקים. "יש כבר חלקות של פרדסים שלא יקטפו. הפרי הפך כבר לרך ולא יימכר, כיוון שבחלק מהמקרים חלק מהזנים לא מחזיקים על העצים", הסביר.
אל תפספס
עלות הגידול של זני פרי ההדר מגיעים לסכומים בשיעור של כ-4,000 שקלים לדונם. "אם יש לך אלף דונם, זה ארבעה מיליון שקלים", חישב ישראל. "חלק כבר קטפנו אבל השאר כבר לא יגיע לצרכן. מדובר בנזק כלכלי גדול. יש לנו חלקות שכבר לא יקטפו כי הפירות לא טובים לשיווק".
המציאות אינה מיטיבה עם חקלאי עוטף עזה. המגדלים, שבימי שגרה נאלצים להתמודד עם סגירת שטחים חקלאיים בשל המצב הביטחוני והוראות הצבא, נדרשים כעת לספוג הפסד כלכלי נוסף בעקבות התפשטות הווירוס. "המצב הולך ומחמיר, ואנו מנסים למצוא פתרונות", טוען יהל שיפמן, מנהל הפרדס של קיבוץ יד מרדכי. גם שם, כמו אצל שכניהם במפלסים, חלק מפירות ההדר לא יגיעו אל המרכולים והשווקים. "סדר גודל של רק 40% מהפועלים מוכן להגיע", הסביר. "אתה קם בבוקר ולא יודע מי יבוא ומי יעבוד, הפועלים מהשטחים לא רוצים לישון פה, יש פרי על העצים שלא נקטף, ובעוד חודש הוא כבר הולך לרצפה".
לדבריו, העובדים הזרים מתאילנד הם הדבר הכי חשוב כיום לחקלאות בקיבוץ - ועליהם הם שומרים מכל משמר. "התאילנדים הם העובדים היחידים שנשארו. אני שומר שלא ילכו לבקר חברים בישובים אחרים, אני מקפיד מאוד שלא יצאו ושיישארו בבית, כמו שאנחנו מקפידים", סיפר. "הוא אומר כי בקבוצת הווטסאפ של החקלאים הם מנסים לעזור אחד לשני, אבל בלי עובדים הנזק הכלכלי יהיה גדול. "אנחנו מאוד נשמח לידיים מתנדבות", הדגיש. "המצב קשה, חסרים לי כ-30 עובדים, יש 300 טונות על העצים שמחכים לקטיף".