מסתמן: המדינה תשתמש באיכון סלולרי כדי לאתר אנשים בסביבת חולי קורונה

לאחר הפרסום על הכוונה לבצע מעקב איכונים סלולריים במסגרת המאבק בנגיף הקורונה, הממשלה צפויה הערב (ראשון) להחליט כיצד בדיוק ייעשה המעקב. מסתמן כי השימוש באיכונים ייעשה כדי לאתר אנשים ששהו ליד חולים, ומשרד הבריאות יזהיר אותם שעליהם להיכנס לבידוד. עם זאת, הנושא עדיין לא הוחלט סופית, ובין היתר נידונות המגבלות שיוטלו על השימוש במעקב הסלולרי.

בנוסף עלתה האפשרות לבדוק באמצעות איכונים את המסלולים שעברו החולים, ייתכן ואף ללא הסכמתם. כרגע נראה כי לא מדובר על אכיפת הבידוד באמצעות מעקב האיכונים, בדומה למה שנעשה בטיוואן.

אחת האפשרויות לאתר אנשים ששהו בסביבת חולה קורונה היא שימוש "הפוך" מהשימוש המסורתי באיכונים. בדרך כלל נבדקים האיכונים של מספר היעד - למשל, לבדוק את מספרו הסלולרי של חולה קורונה כדי לדעת היכן הוא היה לאחרונה. השימוש ההפוך הוא כאשר נבדק מתחם גיאוגרפי, ומתקבלים כל המכשירים הסלולריים שהיו בו בזמן נתון. כך ניתן לדעת מיהם כל המכשירים שהיו בסביבת החולה. עם זאת, מדובר באמצעי שפגיעתו בפרטיות עצומה, שכן הוא למעשה מאפשר לרשויות להפעיל אמצעי מעקב בצורה גורפת, נגד כל מי שהיה בסביבת החולה. נכון לשלב זה, המידע לא אמור להישמר ולא אמור להיעשות בו שימוש לתכליות נוספות.

"ממה שהתפרסם עד כה ניכר כי אמצעי המעקב יפגעו פגיעה קשה בזכות לפרטיות, וזאת בעוד שהתועלת בשימוש בטכנולוגיה ככל הנראה לא תהיה גדולה", אמר ד"ר אדם שנער, מומחה למשפט חוקתי וזכויות אדם מבית הספר רדזינר למשפטים, במרכז הבינתחומי הרצליה. "ההסתמכות על האמצעים הטכנולוגיים של השב"כ מטרידה במיוחד, שכן אלה נועדו להילחם בטרור, ולא במחלות".

ד"ר שנער הוסיף שכרגע עדיין אין תשובות לשאלות קריטיות בנוגע למעקב אחרי האזרחים החולים. "ההסדר עצמו לוט בערפל", אמר. "ופרטים חשובים כלל לא נמסרו: מי יהיה אחראי על מיזם המעקב? אחרי מי יעקבו? אילו נתונים ייאספו? האם הנתונים צפויים להימחק? האם אנשים יידעו שעוקבים אחריהם? למי תהיה גישה למאגר? מי יפקח על הפעלתו? מהו היקף הביקורת השיפוטית הצפוי? ועוד שאלות רבות".

"לכל אלה מצטרפים שני חששות נוספים", הוסיף שנער. "הראשון הוא החשש הכללי שהמדינה תמשיך לעקוב אחרי אזרחיה גם כאשר מצב החירום ייפסק. כלומר, שהמעקב עצמו יעבור נורמליזציה. החשש השני הוא שכל האמצעים שננקטים כיום, לרבות סגירת מערכת המשפט שפוגעת גם היא בזכויות אדם, נעשים על ידי ממשלת מעבר שלא נהנית מאמון הכנסת והעם. סמכויות של ממשלת מעבר צרות מממשלה רגילה, בין היתר בשל החשש לניצול לרעה והיעדר הלגיטימציה הדמוקרטית שלה. אנו ניצבים אפוא בפני מצב חסר תקדים של פגיעה קשה בזכויות אדם, כשהפגיעה מתבצעת על ידי גוף שלא נהנה מאמון הציבור".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ציין אתמול כי האמצעים בהם ייעשה שימוש בישראל כבר נוסו בטייוואן וסייעו בבלימת הנגיף שם. בטייוואן נעשה שימוש במעקב סלולרי כדי לאכוף את הנחיות הבידוד, אף שבשב"כ מכחישים כרגע כי הדבר ייעשה בישראל.

עו"ד יהונתן קלינגר, היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות, שנמצא בעצמו בבידוד בימים אלה, התייחס בחומרה לאפשרות הזו. "כשמשתמשים במערכת איכון מתמד לצורך בדיקה מי מפר בידוד יש כמה בעיות", אמר עו"ד קלינגר. "הראשונה, והמדאיגה יותר, היא שהאנשים שרוצים לעבור על החוק בכלל יכולים לצפצף על זה. כלומר, אם אני מתכנן להפר את הבידוד שלי אני יכול להשאיר את הטלפון בבית או לקנות כרטיס פרה-פייד ולהשתמש בו, ככה שהמדינה לא תוכל לדעת מי אני".

"אבל זה לא הכול", הוסיף קלינגר. "האיכון אומר גם שמפחיתים את השימוש הנכון יותר של בדיקות פתע מדגמיות. הרי אם משרד הבריאות מודיע שיש בדיקות פתע, אז ההסתברות הסטטיסטית של אדם להיתפס היא אולי לא 100%, אבל הוא יודע שלהבדיל מלהשאיר את הטלפון בבית, מזה הוא לא יתחמק".

"הפגיעה בפרטיות היא בעצם בהנחה המשפטית שמעכשיו כולם חשודים תמיד אלא אם יוכח אחרת", אמר קלינגר. "זה אומר שגם אם הפרתי בידוד אני נפגע וגם אם לא הפרתי בידוד. למה? כי הכלים האלה שמשמשים עכשיו אוגרים מידע ויוצרים ממשקים. אף אחד לא יסגור ממשק שמתקבל בו מידע יום אחרי, והמידע ימשיך לזרום".

באשר לאפשרות שנראית כרגע סבירה יותר, לפיה האיכונים ישמשו לבדיקה של מיקומי החולים, קלינגר סבור כי מדובר באמצעי לגיטימי. הוא הזכיר שגם כיום יש למשטרה אפשרות לעשות שימוש כזה בנתונים סלולריים כאשר ישנו חשש לחיי אדם. "אני רואה בזה החלפה של הזיכרון של החולה במערכת דיגיטלית. יש ראיה שהוא חולה, ואין בעיה בגלל האינטרס הציבורי".

בתגובה לשאלה האם לא מדובר בהגדרה מרחיבה של המונח "חשש לחיי אדם", השיב קלינגר: "זה רק אם אתה מזלזל בקורונה. אני לא מזלזל. אני חושב שיש כאן בעייתיות גדולה, שהממשלה לוקחת צעד אחד יותר מדי, אבל לא חושב שמרגע שאדם חולה אז האיכון שלו היא הבעיה - וזה להבדיל מאדם בריא שרק נמצא בבידוד ולא חשוד בכלום".

עו"ד ניר פיינברג, ראש מחלקת סייבר, מידע ופרטיות במשרד שבלת ושות', הסביר כי בישראל הזכות לפרטיות מוכרת ומוגנת גם בחוק הגנת הפרטיות וגם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. למרות זאת, החוק קובע דרכים שבהן ניתן לפגוע בפרטיות, למשל כשהפגיעה היא למען הגנה על אינטרס ציבורי חשוב, וככל שהיא מידתית.

"בשורה התחתונה יש כאן פגיעה בפרטיות", אמר עו"ד פיינברג. "הפגיעה הזו תהיה סבירה בכפוף לזמן שיעשו את הפעולה הזו, למשך הזמן שישמרו את המידע, למטרות שלהן המידע יוכל לשמש גם עכשיו וגם בעתיד, ולאנשים שיוכלו להיחשף לנתונים. אם משתמשים באמצעים האלה כדי להילחם בקורונה, אז אין סיבה למשל שאגף החקירות במשטרה יקבל גישה למידע. אפשר לתת גישה לאנשי משרד הבריאות ולצוות במשטרה שאחראי על אכיפת הבידוד, אבל לא לחוקרים שמטפלים בפשיעה רגילה - וככה לצמצם את הפגיעה בפרטיות בצורה סבירה ומידתית".

פרופ' עמיחי כהן, עמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ציין שתי נקודות במסגרת הדיון על הפעלת אמצעי המעקב. "א. שהשימוש באמצעי יהיה מוגבל בזמן, קבוע מראש ושכל הנתונים על מעקבים יושמדו", הסביר. "ב. שיהיה פיקוח אפקטיבי, עדיף של שופט, על כל הפעולות הללו: האם הן הכרחיות וכו'". לדברי כהן, הבעיה המרכזית היא שההחלטות מתקבלות בפועל על ידי ראש הממשלה לבדו, מאחר שאין ממשלה שזכתה לאישור הכנסת. "כל מערכת האיזונים של הדמוקרטיה הישראלית אינה מתפקדת. אינני יודע אם האמצעי הזה הכרחי, ומערכת קבלת ההחלטות הנוכחית אינה מספיק מאוזנת כדי לשכנע שזה המצב".

ד"ר עו"ד תהילה שוורץ-אלטושלר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחית למשפט וטכנולוגיה, שהגישה לפני כחצי שנה הצעה לחוק פרטיות חדש בהקשר מאגרי נתונים, הדגישה כי אין צורך בשב"כ על מנת לאתר אנשים בבידוד. שוורץ-אלטושלר הסבירה כי "משרד הבריאות או המשטרה יכולים לפנות לחברות סלולר, להעביר פנייה ממוקדת על אדם מסוים, וכרגע גם אם יש 30 אלף מבודדים זה עדיין אפשרי". עוד הוסיפה כי "יש הרבה מאוד מידע במאגרים הדיגיטליים למאבק בקורונה כמו נתוני איכון ומיקום, נתוני אשראי, בריאות נסיעה ברב-קו ועוד. כך למעשה ניתן לנתח מרחב גיאוגרפי וקבוצות גיל של אנשים שזה מה שצריך כדי לבצע חקירה אפידמיולוגית יעילה בשעת חירום".

בנוסף לכך, שוורץ-אלטושלר מתחה ביקורת על הרעיון של ראש הממשלה. "מה שעשה נתניהו שאמר שכדי לייצר חקירות טובות שמבוססות על 'דאטא' זה שקר ושערורייה, כי לא רק השב"כ יודע לעשות את זה. השב"כ לא כפוף לחוק חופש המידע. זה גוף שיש לו אינטרסים ששומר את ה'דאטא' אצלו. לכן ולבוא ולספר לנו שבטייוואן עשו איכון סלולרי.... זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. השב"כ מיועד לטפל בתחומים מאוד מסוימים".

ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי סיפר כי קיבל את הודעתו של ראש הממשלה ברגשות מעורבים. פרי אמר כי "נכון שזה נשמע כמו מעין צעדים אנטי-דמוקרטיים, אבל אנחנו במצב חירום עולמי ואם כלי הפיקוח יופנו רק לפיקוח שכזה נגד מפרי בידוד זו תהיה פעולה סבירה. אף פעם לא בוצעה פעולה שכזו. לא הפעילו כלי שב"כ לסיכול טרור והפכו אותם לאפליקציה אזרחית. זו פעם ראשונה ללא תקדים. אומר בזהירות שהשימוש בטייוואן ודרום קוריאה כדוגמה לפעולה שכזו... הם לא המדינות הכי דמוקרטיות בלשון המעטה. אבל כדי לסכם את דברי אני חושב שכדי למנוע הידבקות המונית יש מקום לנקוט באמצעים לא שגרתיים מתחום החדירה לפרט. רצוי על פני שנשמע מצב שבו כל שעה נשמע כמה מתו וכמה נדבקו".

מנגד, ארז קריינר, בכיר השב"כ לשעבר ומומחה סייבר הבהיר כי הארגון לא יתעסק עם אזרחים שאמורים להיות בבידוד. "אני מדגיש שכדי לעקוב אחרי מאות אלפי אזרחים שנמצאים בבידוד יש טכנולוגיות אחרות אזרחיות כמו אפליקציות ספורט למסלולי ריצה, צמידים חשמליים ויש כזו חברה ישראלית שמייצרת פריט טכנולוגי כדי שילדים לא ילכו לאיבוד, או ברקוד כמו בסינגפור", אמר. "מה כן? השב"כ יכול לסייע באיסוף נתונים סביב חולה שלא יודעים איפה הוא היה ורוצים לדעת את מי הוא הדביק כדי לבלום את ההפצה של הווירוס, או לא ברור איך הוא נדבק. השב"כ יכול להגיע במהירות לתובנות. זה דבר חיובי ומסייע. לא משהו כמו ה'אח הגדול' אלא משהו מאוד ברור, ממוקד וקפדני".

"השב"כ הוא ארגון מפוקח מאוד, אמנם לא שקוף לציבור אך פועל תחת מנגנונים ברורים כדי לשמר חשאיות", הוסיף קריינר. "מי שיקרא את חוק השב"כ יגלה שם סעיף קטן שניתן להפעיל את השב"כ לא רק נגד טרור אלא להגנה על אינטרסים חיוניים של המדינה. אני באופן אישי לא רוצה לראות את השב"כ עוקב אחרי מאות אלפי אזרחים".