(בווידאו: אחרי 18 שנים ארצות הברית וטליבאן חתמו על הסכם לסיום הלחימה באפגניסטן)
הפנטגון שוקל לבטל או לצמצם את ההשתתפות האמריקנית בכוח הרב-לאומי בסיני - כך לדברי בכירים בצמרת הביטחונית בוושינגטון. עמדתם נמסרה בשבוע שעבר בשימוע בקונגרס ובמגעים עם נציגי צה"ל. הרקע למגמת היציאה מסיני, לאחר 38 שנות קיומו של כוח המשקיפים, הוא מדיני - מדיניות ממשל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להפחתת המעורבות הצבאית ברחבי העולם, וכן תקציבי גם יחד.
יו"ר המטות המשולבים, גנרל מרק מילי, אמר לוועדה בבית הנבחרים שנבחנת מחדש תקפותה של המשימה הצבאית שבהחזקת יחידה אמריקנית בכוח. שר ההגנה מרק אספר הוסיף שנבדקת ההצדקה לקיומם של כוחות חירום ותגובה שונים המוצבים בחו"ל. הממשל מעוניין לבטל כוחות כאלה או למקד אותם בעימותים הצפויים במורד העשור עם רוסיה וסין.
עוד בוואלה!
ביטול מוחלט של ההשתתפות האמריקנית בכוח הרב-לאומי בסיני אינו מעשי, משום שהנספח הביטחוני להסכם השלום בין ישראל למצרים מעוגן בקיומו של כוח זה, והכוח המפקח על מחויבויות הפירוז והדילול - גם לאורך ציר פילדלפי בין עזה למצרים וברצועה צרה בצד הישראלי של הגבול - אינו יכול לתפקד ללא ביטוי ממשי למחויבות וושינגטון לשמר אותו באיוש תפקיד המנכ"ל, במימון ובהחזקת גדוד. 11 מדינות תורמות קצינים וחיילים לכוח, אך ייצוג רובן סמלי בלבד - אחד, שניים, שלושה או כתריסר משקיפים או מסופחים למטה הכוח - וגדוד החי"ר האמריקני מהווה כשליש מהכוח. מעשית, זאת גם המסגרת הלוחמת היעילה ביותר, ואולי גם הבלעדית.
לאחר צמצום הדרגתי בגודלו של הכוח, בשנים האחרונות, יש בו כעת 454 אמריקנים מתוך כ-1,156 אנשי צבא. המדינות הבאות בהיקף תרומתן, קצת יותר או פחות מ-200, הן קולומביה ופיג'י.
הגדוד האמריקני, הנשען על חיילי מילואים המשרתים שישה עד 12 חודשים, משתייך למשמר הלאומי - השנה מהאי גואם, אשתקד מהוואי - וכפוף לפיקוד המרכז, האחראי על מצרים, עיראק, סוריה ואיראן. בשנות השמונים, בסמוך להקמת הכוח, היו בו 1,200 אמריקנים. גנרל מילי, כקצין צעיר, היה אחד מהם.
מנכ"ל הכוח הרב-לאומי, שמושבו ברומא, הוא תמיד דיפלומט אמריקני מאגף המזרח התיכון של משרד החוץ. כיום זהו סטיבן ביקרופט, לשעבר שגריר ארצו במצרים, עיראק וערב הסעודית. רשמית עליו לדווח לוועדת היגוי משולשת, ישראלית-מצרית-אמריקנית, אך מקור הסמכות העיקרי שלו הוא הממשל בוושינגטון. מפקד הכוח הוא תמיד גנרל ממדינה אחרת. בשלושת החודשים האחרונים המפקד הוא אוון ויליאמס מניו זילנד, לשעבר סגן מפקד זרוע היבשה בצבאו.
למימון התקציב השנתי של הכוח, 75 מיליון דולר, אחראיות בחלקים שווים ארצות הברית, ישראל ומצרים, אך להוצאה האמריקנית נוספים עוד חמישה מיליון דולר להגנת הכוח, ובסך הכל 30 מיליון. יפן וגרמניה ניאותו לתרום כמיליון דולר כל אחת.
מאז עליית האחים המוסלמים לשלטון קצר ימים במצרים, בתקופת מוחמד מורסי, ובהמשך עם התחזקות המדינה האסלאמית (דאעש) ב"מחוז סיני", גבר האיום על אנשי הכוח הרב-לאומי, במיוחד בצפון חצי-האי. הכוח שינה את היערכותו, ביטל מוצבים וסיורים והעביר את מפקדתו ממרחב אל-עריש לשארם א-שייח בדרום, הנחשב בטוח יותר, אך הסיכון לחיי אמריקנים ממשיך להתקיים ובפנטגון מעדיפים להחזיר חיילים הביתה לפני פיגוע המוני ולא בעקבותיו.
רעיון ביטולה או לפחות צמצומה של המעורבות הצבאית האמריקנית בסיני עולה מדי פעם, מטעמי חיסכון או בדלנות, ומדאיג את ישראל, לקראת אפשרות של חילופי משטר בקהיר. מההסכם עם טליבאן, שנועד לאפשר לצבא האמריקני להתפנות מאפגניסטן לאחר כמעט שני עשורים, יכולים ללמוד בצה"ל ששום עובדה שנקבעה לפני עשורים אינה בלתי-הפיכה.