(בווידיאו: כתב אישום נגד דינה זלוטניק בגין רצח בכוונה תחילה של חברתה, השבוע)
שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת גזרו היום (רביעי) 18.5 שנות מאסר בפועל על שמעון אלבז מטבריה, שהורשע בהרג חבר, דוד אמויאל. אלבז דקר את אמויאל 15 דקירות סכין, לאחר ויכוח שפרץ בין השניים. אמויאל, בן 31 ואב לילד בן שנתיים וחצי, היה חבר ילדות של אלבז, בן 29, נשוי ואב לשניים.
מדברי אביו של הנאשם בפני בית המשפט, עלה כי השניים היו חברים טובים. הם היו פעמים רבות ביחד בביתו, ישנו ביחד ואכלו ביחד ויומיים לפני המקרה אף בילו יחד ביום הולדת של חברים.
המקרה אירע בשעות הערב המוקדמות של 18 בנובמבר 2018. אמויאל הגיע אל ביתו של הנאשם, זאת לאחר שהתעורר ביניהם סכסוך, בעקבות חשדו של הראשון כי אלבז הלשין עליו בעניין פריצה לרכב. בין השניים התפתח ויכוח קולני, שבמהלכו נגח אמויאל בפניו של הנאשם מול אשתו.
אל תפספס
לאחר שהאישה דרשה מהשניים לצאת מהבית, הם יצאו החלו ללכת לעבר בית כנסת "אבו חצירה". זאת, על מנת שאלבז יישבע בספר התורה ביחס לוויכוח ביניהם. משהגיעו לבית הכנסת ונוכחו לראות שהוא נעול, חזרו השניים לכיוון ביתו של אלבז, כשהם ממשיכים להתווכח זה עם זה.
כשהגיעו כ-20 מטרים מביתו של אלבז, תקף הנאשם את אמויאל ודקר אותו בסכין. אמויאל, בעודו צועק, נסוג מפני אלבז, אך הוא המשיך לדקור אותו שוב ושוב. ההרוג נסוג לאחור עד שנתקל בגדר אבן של בית מגורים סמוך. בשלב זה, התיישב ההרוג על הגדר ואלבז, שעמד מעליו, המשיך לתקוף ולדקור אותו בראשו ובפלג גופו העליון ובסך הכול כ-15 דקירות.
אמויאל קם, הלך לעבר ביתו ובחדר המדרגות איבד את ההכרה והתמוטט. מותו נקבע מאוחר יותר בבית החולים.
"הלב נקרע לשמע כאבם של בני המשפחה"
כתב האישום שיוחס לאלבז היה בעבירת רצח. אולם, השופטים החליטו לזכותו מעבירת הרצח מחמת הספק, לאחר שקבעו כי המדינה לא הצליחה להוכיח, מעבר לספק סביר, כי אכן גמלה בלבו של הנאשם הכוונה להמית את אמויאל, כנדרש בעבירת הרצח, והרשיעו אותו בעבירת הריגה.
הפרקליטות טענה לעונש המקסימלי של 20 שנות מאסר, בעוד ההגנה טענה לעונש מופחת שבין חמש לתשע שנות מאסר. אלבז אמר שהוא לוקח אחריות על מעשיו ומכבד את החלטת בית המשפט להרשיעו, אולם שב וטען כי חברו הוא זה שהביא את הסכין, ורק מקרה הוא כי התפקידים לא התחלפו והוא היה מקפח את חייו, בעוד שאמויאל הוא זה שהיה מוצא עצמו על ספסל הנאשמים.
סניגורו אמר לבית המשפט כי לעבירה שבוצעה קדמה התגרות מצד ההרוג, עת הגיע לבית הנאשם כשהוא מצויד בסכין, שבה החל לתקוף את הנאשם.
הרכב השופטים - אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז-מוקדי, כתבו בגזר הדין: "לפנינו ערך חברתי נעלה, של קדושת וערך חיי האדם. אין ספק שהפגיעה שפגע הנאשם בערך זה פגיעה חמורה היא, כשהלב נחמץ שבעתיים כשמושא הפגיעה הוא צעיר, חברו הטוב של הנאשם, שברגע אחד ניטלו חייו, תוך שימוש בנשק קר, כשהנאשם חוזר ודוקר את המנוח לא פחות מ-15 דקירות. הלב נקרע לשמע כאבם של בני משפחת המנוח, שבמותו נקטעה גם שגרת חייהם".
עוד טענו השופטים כי אלבז היה יכול לבחור לסיים את הוויכוח עם חברו אחרת. "בתסקיר נפגעי העבירה שהוגש בעניינם, פורטו בהרחבה הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממותו של יקירם, ההלם למשמע הריגתו הפתאומית, הכאב והגעגועים שהם מנת חלקם מיום מותו, ההשפעה המטלטלת של הנסיבות הקשות והאכזריות בהן מצא את מותו והקושי להפנימם, השפעת המקרה על יכולתם לנהל אורח חיים שגרתי ותקין", הם כתבו.
לדבריהם, "בפני הנאשם הייתה ברירה לסיים את העימות עם המנוח ללא הסלמתו לכדי אלימות קטלנית - זאת הן בשלב בו הצליח כטענתו לשלוף את הסכין מידיו של המנוח ולמצער לאחר שהמנוח נשען על הגדר ללא יכולת להתגונן מפני הנאשם. אך הוא בחר שלא לעשות כן ותחת זאת, דקר את המנוח פעם אחר פעם בכל חלקי גופו. התנהלות זו מבטאת אכזריות וזלזול בוטה בחייו של המנוח. אפילו ספג הנאשם פגיעה כלשהי במסגרת העימות הפיזי עם המנוח, היה עליו לנקוט בדרכים חלופיות תחת בחירתו לעשות שימוש בסכין הקטלנית".