דווקא בגלל הטעם הרע: צאו להצביע, אחרת לא נוכל להשפיע

אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.

אי אפשר שלא להתייחס בימים אלה לבחירות לכנסת, שחוזרות ולא נגמרות. אני מאוד מיואשת מהעניין. פעם שלישית בתוך שנה. זה לא ממש הגיוני. מתסכל מאוד שאנחנו לא מצליחים לבחור. אני מרגישה שזה בלתי נסבל. זאת פעם שלישית ומרגיש לי שתהיה גם רביעית.

קצת על המשמעויות של בחירות חוזרות: לפני הכול זה ממש יוצר תסכול בתוך העם. אני חושבת שרבים מאיתנו, לא יכולים לשמוע יותר על הבחירות האלה. אני מאמינה גם שעם כל מחזור נוסף של בחירות יורד האמון שלנו בפוליטיקאים, בנבחרי הציבור שלנו. הם אומרים מעל כל במה שהם לטובתנו, אך לא באמת מתפשרים בשבילנו. נכון שיש עקרונות שאי אפשר להתפשר עליהם, אבל מרגיש לי שהבעיה היא לא העקרונות ויותר האנשים. לדעתי, הם לא עושים מספיק מאמצים כדי לגאול את המדינה ואותנו מעול הבחירות הנוספות ומהחסרונות הרבים שנלווים לכך.

אני חושבת שיש לזה השלכות מאוד חמורות. אני כבר שומעת על לא מעט אנשים שאומרים שלא ייצאו להצביע, כאלה שכבר מיואשים ולא מאמינים שתהיה תוצאה אחרת. איינשטיין אמר פעם שלעשות את אותה פעולה ולצפות לתוצאה שונה זאת ההגדרה לאי-שפיות, אז למה שאזרחי המדינה יצפו לתוצאות שונות?

לדעתי, ממש חשוב שנצא להצביע בכל מצב. אם לא נצביע, לא נוכל להשפיע על התוצאות וייבחרו אנשים שלא מייצגים את הדעות והאינטרסים שלנו. לא באמת תהיה זכות להתלונן או לבוא בטענות למישהו. אני חושבת שמי שמצביע, משפיע, גם אם מעט. סטטיסטית, מי שלא מצביע תומך למעשה במי שהוא מתנגד לו. אז אם אנחנו רוצים לסיים את עול הבחירות ולסיימם כמו שצריך - אנחנו חייבים להצביע ולנסות לדאוג שייבחרו האנשים המתאימים.

חוץ מהייאוש הבלתי פוסק, יש גם את העניין של בזבוז עצום של כספי המסים שלנו. למיטב ידיעתי, כל מערכת בחירות כזו עולה כ-500 מיליון שקלים, לא כולל תופעות לוואי, כמו מחירו הכבד של יום השבתון. אני ממש מזועזעת. סכומים כאלה היו יכולים לעשות שינוי בכל כך הרבה מקומות חיוניים, כמו במערכות הבריאות, הרווחה והחינוך. לתת יותר משאבים למורים ולתלמידים, לתקצב בסכומים משמעותיים יותר את קהילת הנכים שבקושי שורדת, את ניצולי השואה, את סל הבריאות או את מערכת הבריאות עצמה, שבקושי מתפקדת.

הפוליטיקאים אחראים לדאוג למדינה ולאזרחיה. יש תחושה שבמקום זה, הם בעיקר עסוקים בלקחת. אני מנסה להבין איך הגלגל הנכון התהפך לנו. אנחנו, הבוחרים, אמורים לקבוע מי יהיה בשלטון. אנחנו אמורים להחליט איזה אג'נדות לקדם. נבחרי הציבור אמורים לייצג אותנו בכבוד, לעבוד בשבילנו, לקיים את הבטחותיהם לציבור. אבל, זה לא קורה. כל אחד מהם עסוק בתפקיד ובאינטרסים שלו.

יש תחושה שבחלק גדול מאוד מזמנם עסוקים הפוליטיקאים בלשפר לעצמם את התפקידים, השכר, ההטבות והמחנאות בכנסת ומחוץ לכנסת, ופחות בלנסות לשפר לכולנו את החיים פה. הכי נורא זה שהעקרונות שמובילים את נבחרי הציבור הם כאלה שעוסקים בשרידות הפוליטית שלהם ובפגיעה ביריביהם הפוליטים, ולא כאלה שמובילים לחקיקת חוקים חשובים ולניהול ענייני של צרכי המדינה. אני יודעת שהדברים האלה נאיביים מאוד, אבל הם נכונים ולא צריך להפסיק לומר אותם.

אני חושבת שכל הרעל הזה הוא ההיפך ממתן דוגמה טובה לאזרח. במקום לשפר את ההרמוניה בינינו, הם לאחרונה מעכירים את האווירה בעם ומביאים איתם רק טעם רע. יש לנו מספיק אויבים מבחוץ, וחבל שגם קורעים אותנו מבפנים. אני חושבת שזה עצוב. אנחנו צריכים לחשוב גם על האפשרות של מערכת בחירות רביעיות. איך נעצור את כדור השלג הזה?

אני רוצה רגע להתייחס לפרויקט המדהים של "שבט אחים ואחיות". האומנים צפו בפוליטיקאים ובמעשיהם, והחליטו להראות שאפשר גם אחרת. אנשים עם דעות שונות ומגזרים שונים יכולים להתאחד וליצור משהו מדהים ביחד. "אני כאן. אני שייך, וכל חבר שלי כמו אח". הלוואי וכולנו נלמד מזה. הלוואי שהפוליטיקאים יפנימו את זה. אולי רק כך יסתיים העול של הבחירות החוזרות ונשנות. מילה של לי.