דרכו של עץ אחד: צאצאי "ברוש המדינה" שקרס יינטעו במקומו בדגניה

קרוב לשנתיים אחרי שקרס בסופה גדולה, ישובו "צאצאיו" של הברוש המיתולוגי מדגניה א' לאדמה בה צמח אביהם.

בסוף חודש אפריל 2018 השתוללה סופה חזקה בצפון הארץ ובמהלכה נפלו עצים רבים, בהם הדקל בבית הקברות של כנרת, המוכר כ"דקל שפל צמרת" משירה של רחל המשוררת, וכן ברוש ענק, המוכר כ"ברוש המדינה", שגדל בקיבוץ דגניה א'. כעת ישובו לאדמת דגניה א' 30 שתילים רכים שהופקו מענפי הברוש שקרס בסופה.

הברוש ההיסטורי ניטע בתש"ח, לאחר שבט"ו בשבט תש"ח פנתה קק"ל לקיבוץ דגניה א' בבקשה לנטוע את "ברוש המדינה" במקום מיוחד בקיבוץ. מדובר בברוש שנועד להזכיר אחרי 50 שנה את הברוש שנטע הרצל במוצא, בעת ביקורו בארץ ישראל בנובמבר 1898. העץ ניטע בינואר 1948, חודשיים אחרי החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל וארבעה חודשים לפני הכרזת המדינה. מדובר בימים בהם השתוללה בארץ מלחמת העצמאות, שבחודש מאי הגיעה עד שערה של דגניה א'.

החברים הקצו לעץ חלקה בצפון המשק, מול מוצא הירדן מכנרת. חברי הקיבוץ הראשון שהוקם בארץ ייחסו לטקס הנטיעה חשיבות רבה וראו בהשתרשותו באדמה סמל לאחיזתם בקרקע. בתחילת הטקס הם שרו "התקווה", ולאחר מכן בירך החבר יעקב פלמוני דברים שנכתבו על מגילה שהוטמנה בין שורשי העץ:

"בימי עבירה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר חרותנו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים, הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו - היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה, אשר יכונה עץ המדינה. והיה העץ הזה לאות אימוץ הברית בינינו ובין ארצנו ולהשרשת אמונתנו אומן, כי קום תקום עתה המדינה העברית, אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד, וקיבצה לתוכה את שארית עמנו, והשיבה לו את כל כוחו והדרו, והייתה למשגב-עז לגאון ישראל ותפארתו עדי-עד. אמן".

הברוש הפך לאחד מסמליו של הקיבוץ, לידו אירחו אורחים חשובים, כמו למשל בביקורו בישראל של נשיא בורמה, או נו, בשנת 1955. המדינה בת השבע יצאה אז מגדרה: היה זה ביקור דיפלומטי ראשון של ראש מדינה זרה בישראל, ובכל מקום זכה לקבלות פנים נלהבות. כשהגיע לעמק התקבל ב"מסע של פרחים, דגלים ותשואות", כפי שדיווחו העיתונים.

למרגלות "ברוש המדינה" בדגניה א' נאם הנשיא הבורמזי וערך השוואה בין יסודות הבודהיזם לרעיונות הקיבוץ. יוסף ברץ, חלוץ בן העלייה השנייה, סיפר על "הברוש שלידו אנו מסובים עתה". "מיופיו וזקיפותו, כן שמחת קיומנו", אמר לאורח.

כיאה לחשיבות שהקנו לו, הברוש הפך להיות עץ ענק ורב רושם. לאורך כל השנים הוא אכן סימל את ההשתרשות בקרקע. מדי שנה, במעבר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, מתכנסים חברי הקיבוץ ליד העץ. לאחר שמקריאים את תוכן המגילה שטמונה בין שורשי הברוש, מעבירים ותיקי הקיבוץ את "נס הקוממיות" - אות הניתן ליישובים ומוסדות שלחמו במלחמת העצמאות - לנערים. אחר כך צועד הקהל לשני גני זיכרון שהוקמו לזכר הנופלים במלחמות ישראל והתהלוכה מסתיימת ליד הטנק הסורי שנבלם בשערי דגניה במאי 1948, וסימן את נסיגת הצבא. באופן סמלי, "ברוש המדינה" קרס בי"א באייר, בדיוק 70 שנה אחרי אותו יום בו נבלם הטנק הסורי בשערי הקיבוץ.

חודש לאחר שקרס, נטעה קק"ל במקומו ברוש מצוי צעיר והמגילה ההיסטורית הוטמנה שוב בין שורשיו. אבל בנוסף לכך היה רצון כי ליצור המשכיות לברוש ההיסטורי והסמלי. לאחר שהעץ קרס שלח לדגניה א' מנהל מחלקת יערנות ופיתוח מקצועי באגף הייעור של קק"ל, אביב אייזנבנד, את מנהל מדור אקלום והשבחה, אילון כלב, על מנת להסיר מהעץ המתייבש ייחורים (חלקי ענפים - א"א). הייחורים נמסרו לפרופ' יוסף ריוב, מהפקולטה לחקלאות ברחובות, במטרה שישריש אותם במתקני ההשרשה במקום. פרופ' ריוב אכן הצליח להשריש 30 שתילים, ובקק"ל ציינו "שהם העתק מושלם של 'ברוש המדינה' המקורי".

"משמח ומרגש מאוד שהצלחנו במבצע ההצלה הזה", אמר אייזנבנד. לדבריו, "מדובר אמנם בברוש מצוי, אבל ייחודי מאוד. יש לו צורה פירמידאלית מדויקת להפליא. נוף מלא, צפוף ואחיד. לא סתם הכתירו אותו כ'ברוש המדינה'. הוא עץ אייקוני יחיד ומיוחד, שהפך לסמל ועכשיו הצאצאים שלו חוזרים למקום בו הוא ניטע לפני 72 שנה".

יערן אזור עמק הירדן, עוזי אליהו, ימסור בימים הקרובים את השתילים לידי אחראי הגינון בקיבוץ דגניה א' לנטיעה בחצר המשק.