שני עצים ותיקים קרסו שלשום (חמישי) בסופה בעמק הירדן, העצים היוו סמלים חשובים לראשית ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל. העץ הראשון שקרס הוא הדקל שלחוף הכנרת, בבית הקברות של כנרת ונחשב ל"דקל שפל צמרת" עליו המוזכר בשיריה של רחל המשוררת. בסמוך לשם, בקיבוץ דגניה א' נפל עץ הברוש האדיר, המוכר בשם "ברוש המדינה".
שני העצים קרסו עקב רוחות חזקות שנשבו שבאזור הכנרת יחד עם מטחי גשם כבדים. עצים רבים נפלו ברחבי העמק וגרמו נזקים לחוטי חשמל, הביאו לחסימת כבישים ונזקים כבדים בבתי הקברות של דגניה א' ושל כנרת.
בט"ו בשבט תש"ח קק"ל ביקש לנטוע "ברוש המדינה", באותו זמן התנהלה מלחמת יום העצמאות, בין הקרבות ניטע עץ בינואר שנת 1948. בתקופה שלפני החלטת האו"ם על חלוקת המדינה להכרזתה, הברוש ניטע בחלקה הצפוני של אם הקבוצות והקיבוצים, מול מוצא הירדן מכנרת.
טקס הנטיעה נפתח בשירת התקווה ש"השרתה חגיגיות והדגישה את חשיבות השעה", כך על פי נוכחים באירוע. יעקב פלמוני נשא דברים על נטיעת העץ, "הוא החדיר בכל הנוכחים את האחריות לגורל 'הנטע החדש', שגורל השתרשותו וגידולו יסמלו את גורלנו אנו", הוסיפו.
בנטיעה הוטמנה בבית שורשי העץ מגילה בה נכתב על שובו של העם ועל המחויבות להיות נאמנים למדינה שצפויה לקום בקרוב. "והיה העץ הזה לאות אמוץ הברית בינינו ובין ארצנו ולהשרשת אמונתנו אומן, כי קום תקום עתה המדינה העברית, אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד, וקבצה לתוכה את שארית עמנו, והשיבה לו את כל כוחו והדרו, והייתה למשגב עז לגאון ישראל ותפארתו עדי עד", כך על פי המגילה.
"אהבנו מאוד את העץ, טיפחנו ושמרנו עליו"
חבר הקיבוץ אפרים בן צבי אמר כי "אהבנו מאוד את העץ, טיפחנו ושמרנו עליו. הוא גדל כעץ מבודד וצמח בצורה סימטרית ולגובה רב". עוד הוסיף בן צבי כי העץ הפך אחד מסמליה של דגניה א'. בכל שנה, יוצאת תהלוכה מהברוש במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. התהלוכה החלה עם הקראת המגילה שהוטמנה בשורשי העץ. לאחר מכן מעבירים ותיקי הקיבוץ את "נס הקוממיות" לנערים. "נס הקוממיות" הוא אות, הניתן לישובים ומוסדות שנלחמו במלחמת העצמאות.
חברי הקיבוץ צועדים לשני גני זיכרון שהוקמו לזכר הנופלים בקרבות והתהלוכה מסתיימת ליד הטנק הסורי שנבלם בשערי דגניה, וסימן את הימלטות הצבא הסורי לכיוון מזרח. באופן סמלי, "ברוש המדינה" קרס בי"א באייר, בדיוק באותו היום בו נבלם הטנק הסורי בשערי דגניה, אחרי 70 שנים. בן צבי הוסיף כי "אנחנו עדיין המומים, עוד לא ברור מה יהיה עכשיו במקום בו היה תמיד הברוש".
עמירם אידלמן מכנרת שמע על נפילת הדקל ומיהר לראות למקום בשביל לוודא את השמועה. "כשראיתי את הדקל מוטל על הארץ, הרגשתי שאני חוזה בנפילה של משהו גדול יותר. באותו זמן שמעתי שנפל גם ברוש המדינה בדגניה. זה קרה זמן קצר אחרי האסון הנורא שבו מתו הנערות בדרום. הרגשתי שרחל מבכה את בניה".
היה נהוג להגיד כי הדקל שנפל בבית הקברות של כנרת הוא הדקל המפורסם משירה של רחל, "כנרת", שחיה ויצרה שם למרות שאין עדויות לכך. בשיר מופיעות המילים:
"שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת
סתור שיער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובמי כינרת
ובמי כינרת משכשך רגליו".
לאחר מכן מתארת רחל את הפריחה המרהיבה של הכלניות כ"דם הכלנית", זאת על רקע תיאור הנעורים השמחים של הדקל השובב, המשכשך רגליו במי הכנרת. חיבור שמעצים את הכאב העמוק שהביע אידלמן נוכח הטרגדיה בדרום, בו נקטפו חיים של נערות צעירות.
אידלמן הוסיף כי "מייחסים את הדקל לאותו דקל תחתיו כתבה רחל". אידלמן נולד וחי בקבוצת כנרת, הוא מדריך טיולים וחוקר תולדות ההתיישבות בעמק. לדבריו "כל ילד שגדל בכנרת גדל כשהדקל הזה הוא חלק מנופי ילדותו. לאורך השנים הוא חטף המון מכות וסבל אך תמיד שרד. כנראה היה בו משהו ייחודי ואחר מכל הדקלים, אבל אתמול הוא לא החזיק יותר ונשבר".
