ההתעקשות שתפגע באמון הציבור: הקרב המיותר של מנדלבליט על פרקליט המדינה

(בווידאו: טקס הפרידה משי ניצן: בג"ץ הקפיא את מינוי עו"ד אורלי בן ארי גינזברג למ"מ פרקליט המדינה)

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הודיע אתמול על התנגדותו להחלטת שר המשפטים אמיר אוחנה למנות לממלא-מקום פרקליט המדינה את עו"ד דן אלדד, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות. אוחנה הוא שליחו של הנאשם המכהן כראש ממשלת המעבר, בנימין נתניהו. כל פעולותיו חשודות בהכרח, גם על פי התבטאויותיו המקוממות, כמיועדות לקעקוע מערכת התביעה והאכיפה. הנטייה הטבעית, בהתנגשות בין מנדלבליט לאוחנה, היא לצדד בעמדתו המקצועית של היועץ מול התערובת האישית (פעמיים אישית, אוחנה עצמו ונתניהו) והפוליטית המניעה את מהלכי השר. אבל כפי שמנדלבליט רכרוכי מדי בפרקים חשובים במסכת תיקי הזוג נתניהו - נמנע מחקירת פרשת מניות סי-דריפט ויחסי נתניהו עם דודו, התעשיין-המשקיע נתן מיליקובסקי; מונע מפרקליטות מחוז ירושלים לתבוע משרה נתניהו 120 אלף שקלים שבזבזה למדינה בארוחות בלפור - כך, בקוטב הנגדי, הוא מתעקש שלא לצורך להיאבק במינוי אלדד.

מנדלבליט היה שאנן מדי בתקופה שלקראת מועד פרישתו של פרקליט המדינה שי ניצן. הוא לא פעל להכין מראש ממלא-מקום וגם לא להודיע, לחילופין, שהוא עצמו ימלא את מקום הפרקליט - בכיר כפיפיו - עד שתקום ממשלה קבועה, עם שר קבוע, ותתמנה ועדת איתור בראשות היועץ למינוי פרקליט קבוע. הראשות אינה מבטיחה הכרעה כרצון היו"ר - השופט אשר גרוניס, ראש ועדת האיתור שהמליצה על מנדלבליט ליועמ"ש, לא תמך - אך יש בה השפעה. כשמנדלבליט התמהמה, אוחנה נכנס לריק ושימח את יציע הקהל בליכוד. בסיבוב הראשון, מנדלבליט ניצח, בעזרת נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ ונסיגתה של המועמדת אורלי בן-ארי. אחרי חודש וחצי, ההתמודדות שקולה יותר, כי הרשקוביץ עם אוחנה - ואלדד, למוד לקחי הסיבוב הראשון, לא יוותר בהתנדבות. אך ללא קשר לתוצאה, הפעם מנדלבליט טועה, וממילא, בהיעדר מרחב משותף - אוחנה צודק.

בן-ארי היתה זוטרה מדי, משנה לפרקליטת מחוז. בתקופות משבר או התנוונות יכול לבוא גורם חיצוני מוסמך ולהקפיץ, מהשורה השנייה לראשות, דרג מנוסה דיו להבטיח ריענון מקצועי אך לא בכיר מדי להימנות על הממסד הקיים. יש לכך דוגמאות צבאיות. ג'ורג' מרשל התמנה לראש מטה זרוע היבשה (והאוויר) של הצבא האמריקני, ערב מלחמת העולם השנייה, מעל לראשיהם של עשרות גנרלים ותיקים ומאובנים. כך גם אדמירל ארלי ברק, בחיל-הים האמריקני בשנות ה-50'. הנשיא ניקסון האיץ את קידום מקורבו אלכסנדר הייג בדילוגים על פני דרגות ותפקידים. אהוד ברק, צעיר האלופים שקידם שר הביטחון אריאל שרון למרות התנגדות הרמטכ"ל רפאל איתן, האמין שהיה לו סיכוי טוב לזכות בתמיכת שרון לרמטכ"ל לאחר איתן, לולא הסתבכות שרון בלבנון עד כדי הדחתו.

ברור שהכת הקיימת תעדיף להצמיח מתוכה רק לאט, בזהירות ולפי טבלת צדק פנימית, שאינה תואמת בהכרח את צרכי המערכת הנשקפים לסמכות חיצונית השואפת לניעור האבק ולניקוי קורי העכביש, אך עדיין לא הרי מינוי מהפכן יצירתי מהדור הבא כמינוי מתריס בלבד של זוטר, כעקיצה לבכירים ממנו. כשתת-אלוף יעקב טרנר הגיע מחיל-האוויר למשטרה ומילא בה שני תפקידי ניצב, הוא שילם את המס הנדרש לקידום לרב-ניצב כמפכ"ל - בדיוק מה שגלעד ארדן לא הבין כשניסה מינוי ישיר של תא"ל גל הירש.

אלדד, כמנהל מחלקה (פעמיים), הוא בדרג מקביל לפרקליטי מחוזות - דומה לראשי אגפים במטכ"ל או במטה הארצי מול אלופי פיקודים או מפקדי מחוזות. הדרג מקביל, אך יש יתרון למי שפיקד או ניהל בשטח. לרוב, כדי לעמוד בראש הארגון כולו, רצוי להכיר את בעיות השדה ולא רק המטה. בצה"ל, ממשה דיין ואילך, היו רק שני מקרים של רמטכ"ל שלא התנסה לפני כן כאלוף פיקוד - חיים בר-לב (שהתמודד עם אלוף מחיל האוויר, עזר וייצמן) ודן חלוץ מחיל האוויר. אבל שניים משלושת פרקליטי המדינה האחרונים, ערן שנדר ושי ניצן, לא היו פרקליטי מחוז. לשנדר, מנהל-לשעבר של המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות, לא היה ניסיון רב יותר משיש כיום לאלדד, כאשר היועץ מני מזוז הבריג אותו לראש הפרקליטות.

בין מנכ"ל הארגון לבין הסמנכ"לים מסומן לעתים דרג-ביניים של משנה למנכ"ל, אך הפער אינו גדול עד כדי זוטרות של הסגנים. הדרגה, בצבא ובמשטרה, זהה; התפקיד יכול לסמן התמודדות עתידית על הבכורה. משנה לפרקליט המדינה, אחד מחצי תריסר, אינו מוכרח להיעלב אם לשבועות מעטים - עד שבבחירות יסתיים התיקו ויתחולל התהליך של הקמת ממשלה, מינוי שר משפטים, הקמת ועדת איתור והמלצה על פרקליט מדינה קבוע - יפעל ממלא-מקום שהוא מנהל מחלקה/פרקליט מחוז "בלבד".

אלדד, קצין בכיר במילואי חיל המודיעין בצה"ל, טיפל בתפקידו הקודם בפרשת מסמך בועז הרפז. כמו לאחרים במשטרה, בפרקליטות ובמשרד מבקר המדינה, לא הייתה לו בהכרח הבנה מעמיקה של יחסי הדרג המדיני עם הצבאי ושניהם עם התקשורת; אלה אינם שדות שהתביעה הכירה היטב לפני עשור, טרום תיקי נתניהו. אך עמדותיו בפרשה, שגויות ככל שהן עשויות להיראות למשקיף חיצוני, היו ענייניות. אף שמאפיינת אותו חביבות יותר מאשר מנהיגות, וייתכן מאד שאינו מצויד בכישורים הנחוצים לפרקליט מדינה בכהונה של שש שנים ובתקופה סוערת של הובלת המערכת לנוכח התקפות נאשמים - באווירה של משפט נתניהו - לצד הניהול הפנימי של מחוזות ואחוזות בפרקליטות, הרי שפסילתו בידי מנדלבליט כממלא-מקום, בעיקר מפני החשד שמא יישב בראש השולחן של המשנים מומי למברגר וליאת בן-ארי כאשר במצחו טבוע אות של אוחניסט-משמע-ביביסט, אינה הוגנת.

מערכת אכיפת החוק כולה משוועת לשיקום. לא רק פרקליט מדינה חסר - אין מפכ"ל קבוע ובקרוב לא יהיה גם ראש אגף חקירות ומודיעין. הודעתו הנחפזת, אולי אף הפזיזה, של ניצב גדי סיסו, כי יפרוש לקראת תום שנתו השלישית בתפקיד הטוב ביותר במשטרה, הכניסה את מערך אח"ם/להב 433 לתזזית. מאז הקמת להב, שני ראשי אח"ם שקדמו לסיסו - יואב סגלוביץ ומני יצחקי - עברו לתפקידם מראשות להב, כמסלול טבעי. סיסו, שהיה סגנו של יצחקי באח"ם ולא כיהן כראש להב, התמנה לראש אח"ם כשרוני ריטמן נאלץ לפרוש מהשירות בתום תפקידו בלהב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן מינה היום את המועמד הפנימי המתבקש לראשות אחר לראשות אח"ם ראש להב 433, יגאל בן-שלום, אף שמפכ"ל ושר חדשים היו מסוגלים חדשים מסוגלים להפשיר רעיונות מוקפאים מתקופת יוחנן דנינו - לייבא שופט או פרקליט. קידומו של בן-שלום פינה את ראשות להב לתת-ניצב מוטי לוי סגנו שהתמודד בהצלחה עם קצינים מוכשרים כדוגמת ראש יאח"ה לשעבר כורש בר-נור, ראש חטיבת החקירות ערן קמין וסגנו של סיסו, מוטי לוי.

ראש אח"ם, שהוא מפקדו הישיר של ראש להב אך מקבילו בדרגת ניצב, הוא הזרוע המשטרתית העיקרית של היועץ המשפטי ושל פרקליט המדינה. מאחר ששני אלה ממונים על מח"ש, שבמשרד המשפטים, מטריד לגלות עד כמה התרשלו בתפקידם כמפקחים על החוקרים שחוקרים את החוקרים. מנדלבליט וניצן אינם רשאים להתגאות בתפקודם, או להציג מופת שבהשוואה אליו דן אלדד הוא כחגב מול ענקים.

בית הדין למשמעת של המשטרה פרסם לפני כחודש סיפור מטריד עד מזעזע, של התנכלות המערכת - לא לאזרח, לא לפוליטיקאי, בוודאי לא לראש ממשלה, אלא לאחד מקציניה, סגן-ניצב, משפטן, ראש יחידת התביעות בלהב. הוא הואשם, הודה והורשע בהסדר טיעון בכך ש"במספר מקרים, בשנים 2013-15, התבטא מילולית באופן בלתי הולם כלפי חלק מהפקודים ביחידה - תובעים ותובעות - באופן שהיה בו כדי להביך או לגרום לאי-נוחות" ולעתים "התנהל באופן שאיפשר היווצרות יחסי חברות קרובים עם חלק מהפקודים", מה "שאינו הולם שוטר".

זה כתב אישום שרוכך בעקבות גישור שניהלה שופטת בדימוס, לאחר שהמגשרת התרשמה שהאישומים מנופחים וצפויים להסתיים בזיכוי. בכתב האישום המקורי היו ארבעה אישומים ו-15 עדי תביעה. מחלקת המשמעת של המשטרה נטפלה לסנ"צ, יחד עם מח"ש. הוא עוכב בנתב"ג בשובו מטיול בר מצווה עם בנו והופרד ממנו, "ללא התחשבות בנזקים האפשריים לנפשו של הילד, שחווה נפילה קשה במעמדו של האב", ממי שתובע נאשמים - לחשוד. חוקרת מח"ש, שהסנ"צ פסל לשירות ביחידתו, מצאה הזדמנות נאותה להיפרע ממנו. ביחידת התביעות קמו שני מחנות, ומח"ש העדיפה לגבות עדויות רק ממחנה מתנגדיו של הקצין. התברר גם שחביבותו המופגנת כלפי פקודיו נבעה מהערה שספג מפסיכולוגית של מחלקת מדעי ההתנהגות, על שהוא קריר מדי וחייב להתאמץ יותר בהרעפת הזדהות ואהדה. לא הועילו חוות הדעת על "קצין ערכי, מקצוען, אדיב, ישר, ממושמע, מסור, חרוץ, רגיש, עדין, שמעולם לא התבטא באופן בלתי ראוי". הסנ"צ ננזף, אך המחלקה לחקירות שוטרים ומחלקת המשמעת ננזפו יותר.

מנדלבליט, שציין השבוע ארבע שנים לכהונתו, יהיה עסוק בשנתיים הנותרות במשפטי נתניהו והנאשמים הנוספים בתיקיו, אולי גם בפרשיות בכירים אחרים (הופעתו בוועדת הכנסת בעניין הסרת חסינותו של ח"כ חיים כץ הייתה רפה ולא משכנעת). ניכר שלמערכת אכיפת החוק חסר מנהיג. המיאוס ואף התיעוב שסיגל לעצמו כלפי נתניהו, שהיה בעיניו לפנים נערץ והתגלה לו כעריץ, אינם מחפים על היעדר כישורים אחרים למצביאות החוק. מנדלבליט צודק, באיחור יקר ועדיין בחלקיות שאינו טורח לנמק, במדיניות האישומים כלפי נתניהו; אבל הוא פוגע באמון כלפיו ולפיכך גם כלפי המערכת שמתחתיו כאשר הוא מרחיב את החזית גם נגד אלדד, כממלא-מקום שאינו יכול להזיק מדי בפרקליטות המדינה.