בעיות קטנטנות, גניבת דעת גדולה: האמת מאחורי "תכנית השלום ההיסטורית"

זו אכן תכנית "שלום" נפלאה. כזו שעוסקת בכל אחת מסוגיות הליבה של השלום עם הפלסטינים. לא נותרה אבן אחת שהצוות האמריקני-ישראלי שהגה אותה לא הפך. הנה, הפליטים הפלסטינים יוכלו לשוב למולדתם פלסטין לאחר שתוקם, ירושלים המזרחית (כלומר שלושה כפרים שמעבר לגדר) תהיה בירת המדינה הפלסטינית והמדינה העתידית תשכון לבטח מפורזת, דמוקרטית ומכירה בישראל כמדינת העם היהודי על כ-70% מהגדה. אפילו חמאס יתפרק מנשקו. תכנית פנטסטית - ואולי נכון יותר לומר: פנטזיונרית. זאת מאחר שלמרבה הצער הצד השני, זה שאיתו אמורה מדינת ישראל לעשות שלום, "ההם" שנקראים פלסטינים, שוללים את התכנית הזו על הסף. אין מדובר רק בחמאס. כולם, כולל כולם, אינם מוכנים לקבל אפילו סעיף אחד.

והנה טובי הפרשנים של הימין לצד פוליטיקאים מהימין (ו/או פרשנים ימניים שרוצים להיות פוליטיקאים), מתארים את התכנית הזו כהיסטורית, מחוללת היסטוריה וכיוצא בזה. לטענתם, ממילא הפלסטינים לא היו מקבלים שום תכנית שלום אחרת כך שעמדתם אינה רלוונטית. הנה הם דחו את תכנית החלוקה, את אוסלו, את קמפ דיוויד, את הצעת אולמרט.

אולם, בטיעון הזה יש כמה בעיות קטנטנות: הסכם שלום עושים בין שני צדדים, מה לעשות. אם תכנית "השלום" אינה רלוונטית עבור צד אחד, אז מה בדיוק עושים איתה מלבד להשליכה לפח ההיסטוריה? נגיד שהצדק עמם ואכן הפלסטינים דחו את כל ההצעות הללו. אז מה היה כל כך דחוף להציע עוד הצעה, גרועה יותר מהאחרות מבחינת הפלסטינים, דווקא בעיתוי הזה?

וכאן כבר מגיעים לתשובה האמיתית שנוגעת לתכנית טראמפ: זו תכנית שנועדה לגנוב את דעת הקהל בישראל, להסיטה בכל דרך אפשרית מתיקי השחיתות של נתניהו ערב בחירות בישראל ועל הדרך להעניק עוד כמה נקודות לנשיא טראמפ בשנת בחירות בארה"ב. לא צריך להית גאון כדי לנחש מה יקרה כאן אם בבחירות בנובמבר ינצח מתמודד דמוקרטי, ואין מדובר בתרחיש דמיוני.

בצד הפלסטיני יצרה התכנית של טראמפ מעין קונצנזוס: לפתע משלחת מטעם פתח תצא לפגוש את בכירי חמאס בעזה. איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, שוחח בטלפון עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ושוב נשמעים דיבורים על אחדות. לעת עתה לא ניכר שהרחוב מתעורר, שההמונים יוצאים לרחובות, על אף האזהרות שמשמיעים בכירי הרשות. אלא שמסיבת עיתונאים משותפת של ביבי וטראמפ, לא הייתה צפויה לייצר כעת דרמה בציבור הפלסטיני. השאלה הגדולה נותרה סביב הסיפוח ומה בדיוק הסיפוח הזה צפוי להניב מבחינת מדינת ישראל.

החלטה של מדינת ישראל על סיפוח שטחים, כארבעה שבועות לפני בחירות, אינן רק בגדר גניבה, אלא יתרה מכך, משחק באש. זה עלול להביא לצעדים פלסטינים קיצוניים, החל מהקפאת התיאום הביטחוני, דרך פירוק הרשות ועד חידוש פיגועים. ושוב יטענו אותם "פרשני ימין" כי מדובר במצג היסטרי שהשמאל יחד עם צה"ל מבקשים לייצר.

הבעיה שלעמדה הזו שותפים לא רק קצינים בכירים בצה"ל, אלא גם אנשי השב"כ וכל מי שעוקב אחר המציאות בצד הפלסטיני. פרשני הימין למיניהם מסרבים להכיר בעובדה הפשוטה, שאותה רשות שהם מבקשים כל כך לראות בפירוקה, אחראית כיום על סיכול של כשליש עד רבע מכלל הפיגועים המסוכלים, כולל נגד מתנחלים. הם מסרבים להכיר בכך שהרשות על שלל מנגנוניה היו אחד הגורמים המרכזיים בתרדמת שאליה שקעה הגדה המערבית ובעובדה שלא היינו עדים להתפוצצות של הציבור הפלסטיני נוסח אינתיפאדה שלישית. אם הרשות הזו תחליט על עצירה של התיאום הביטחוני, על מתן אור ירוק לתנזים להוציא את האנשים שלו לרחובות, ואף תחליט על פירוקה שלה, תכנית טראמפ אכן עלולה להפוך לאירוע היסטורי, כזה שיירשם כאחד הגורמים להתפרצות אלימה נוסח האינתיפאדה הראשונה והשנייה.