נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג'ינפינג הכריזו על עצמם כמנהיגים האוטוריטריים החזקים בעולם זה עשורים. כעת זה נראה כאילו הם מעוניינים להחזיק בתפקידם לעד. הודעתו הפתאומית של פוטין בשבוע האחרון על שינויים חוקתיים שבכוונתו לבצע, שיאפשרו לו להאריך את כהונתו הרבה מעבר לסיומה בשנת 2024, מזכירה את מהלכו של מקבילו הסיני ב-2018, שנועד לצמצם מגבלות חוקתיות על העומד בראש המדינה.
צעדים אלה עשויים להעניק להם שנים רבות בראש שתי המעצמות, שלא פעם מצויות במחלוקת עם וושינגטון והמערב בנוגע לשלל נושאים, החל מסוגיות של ריגול כלכלי ומדיניות חוץ ועד לדמוקרטיה וזכויות אדם. כמו כן, שני המהלכים משקפים את אישיותם של שני המנהיגים הנחושים להשיב למדינותיהם את תהילת העבר, לאחר שנים של השפלה מצד המערב. התנהלותם מתכתבת עם תופעת המועמדים הכוחניים שעלו לשלטון בין היתר בהונגריה, בברזיל ובפיליפינים.
רוסיה וסין נחשבות לבעלות השפעה רבה על סדר היום הבינלאומי - בייג'ינג באמצעות העוצמה הכלכלית והכוח הצבאי העולה שלה, ומוסקבה דרך נכונותה להכניס את עצמה לתוך עימותים כמו מלחמת האזרחים בסוריה והניסיונות לייצר השפעה על בחירות מעבר לים. רמון פנצ'קו פארדו, מהמחלקה ללימודים אירופיים ובינלאומיים בקינגס קולג' שבלונדון, הסביר כי פוטין "מאמין שרוסיה כיום חזקה יותר משהייתה בסוף המלחמה הקרה, כולל במקומות כמו המזרח התיכון. לכן, זה זמן טוב להישאר בשליטה ולעשות שימוש בכוח הזה".
עוד ידיעות מהעולם בוואלה!
האתגר שמהווים נשיאי שתי המעצמות למודלים המערביים העוסקים בערכים ובדמוקרטיה תלוי בעמדת המתבונן. המודל הסיני-רוסי עשוי לעורר סלידה בקרב מדינות מסוימות, חלקן מעצמות, אך יש גם מי שאינו סולד ממנו. כך ניתן לראות כיצד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שיבח בעבר את פוטין ושי, זאת חרף המאבק שוושינגטון מנהלת עמם, בשל עליונותם הכלכלית והאסטרטגית.
סין שיווקה את המערכת האוטוריטרית שלה ככזו שמייצגת יציבות כלכלית ומדינית, שהפכה אותה לכלכלה העולמית השנייה בגודלה, וכן כזו שהוציאה כ-700 מיליון איש מעוני קיצוני. רוסים רבים תמכו בהתנגדותו של פוטין למערב ולשיפור איכות החיים ברוסיה לאחר נפילת ברית המועצות.
לדברי שגריר האיחוד האירופי לסין, ניקולס צ'פוי, "תחרות פוליטית בין מערכות שונות של משטר בעולם היא לא חדשה. אני חש שאנחנו צריכים להרגיש ביטחון בעקרונות שלנו, בערכים שלנו ובשיטות הממשל שלנו".
בשני המקרים, פוטין ושי משקפים את נטייתם של מנהיגים אוטוריטריים לאחוז בשלטון כמה שאפשר ו"למות עם המגפיים עליהם". לדברי דיוויד צוויג, פרופסור אמריטוס למדעי החברה באוניברסיטת הונג-קונג, "מעט מאוד מנהיגים אוטוריטריים מוותרים על שלטונם. הם תמיד משוכנעים שהם היחידים שיכולים להציל את המדינה, מה שמספק הצדקה מורלית ומצדיק את רעבונם לכוח".
שיטה דומה, מנהיגים שונים
על אף נקודות הדמיון בין צורות המשטר ברוסיה ובסין, ישנם מאפיינים שונים בין מערכות השלטון במדינות. בעוד רוסיה שימרה לפחות חלק מהמודל הדמוקרטי הרב-מפלגתי, שי עשה פעמים רבות שימוש בנפילת ברית המועצות כאזהרה, בטענה כי המנהיגים נכשלו בשמירה על סמכותה של המפלגה הקומוניסטית ששלטה. לאור תפיסה זו, המפלגה הקומוניסטית בסין חיסלה כל אופוזיציה שערערה על השלטון, וכן הידקה את השליטה על הכלכלה ועל מה שנשאר מהחברה האזרחית, תוך מצג שווא של אחדות כלפי חוץ.
פוטין כאמור לא רמס עד היסוד את הרב-מפלגתיות, אך יחד עם זאת כוחות הביטחון והאוליגרכים במדינה הם אלו המנהלים בפועל את הכלכלה וקובעים את הטון, בפיקוח הנשיא. ניסיונות עמומים לשלוט באופן אוטוריטרי ברוסיה נתקלו, ועודם נתקלים, בהפגנות גדולות. דוגמה לכך הייתה בשנים 2012-2011, כשעשרות אלפי אנשים יצאו לרחובות בעקבות הכרזת פוטין על כוונתו לחזור למוסד הנשיאות בפעם השלישית, ברקע טענות של האופוזיציה ברוסיה לזיופים נרחבים בבחירות.
כמעט עשור אחרי, ניסיונותיו של נשיא רוסיה לדכא את האופוזיציה עם סנקציות נוקשות נגד מפגינים, בהן קנסות ומעצרי מתנגדים, עוררו שוב את התסכול בקרב חלקים נרחבים בעם והמפגינים שבו לרחובות. סנקציות בינלאומיות שהוטלו על מוסקבה בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב-2014, לצד קידום רפורמות לא פופולריות כמו העלאת גיל הפרישה ב-2018, רק החריפו את תחושת התסכול של האזרחים, מה שהצית הפגנות ומחאות המוניות בשנתיים האחרונות.
"פוטין מבין שעליו לעשות שינויים", אמר כותב הנאומים לקרמלין לשעבר והאנליסט הפוליטי בהווה, עבאס גליאמוב, לעיתון מקומי רוסי. "בגלל זה הוא מנסה כעת לפתור את שתי הסוגיות בו זמנית: להראות לאוכלוסייה שאין קיפאון בכלכלה, אלא להיפך, שיש רפורמות שיניעו צמיחה, ומצד שני, להבטיח את מקומו בשלטון", הוסיף גליאמוב.
לפי חוקת המדינה, על פוטין לעזוב את משרת הנשיאות ב-2024, לאחר שכיהן בשתי קדנציות רצופות. אולם, התיקונים לחוקה אותם הציע פוטין השבוע יאפשרו לו להיות ראש ממשלה או להמשיך לנהל את המדינה כראש מועצת המדינה, גוף מייעץ המורכב מפקידים פדרליים ומנציגי הממשלות המקומיות המרכיבות את הפדרציה של רוסיה. "כל אלו הם בסיסי כח פוטנציאליים אליהם יוכל פוטין לפרוש לאחר 2024, שיאפשרו לו ל'משוך בחוטים מאחור' ולשמור על איזון פוליטי כלשהו", אמר סרגיי ראדצ'נקו, פרופסור ליחסים בינלאומיים מאוניבסיטת קארדיף.
פוטין מציג את השינויים החוקתיים הללו כדרך לחזק את הפרלמנט ואת הדמוקרטיה. אולם, מבקרי הקרמלין מתארים את הצעות השינוי לצמצום כוחו של הנשיא לטובת ראש הממשלה ככאלה שיעניקו לו הזדמנות להאריך את אחיזתו בשלטון, בניסיון להבטיח את שלטונו לכל ימי חייו. הרפורמה המוצעת כל כך עמומה ומרחיקת לכת, שלא הייתה כמעט תגובה ציבורית אליה.
בדומה למצב ברוסיה, גם כשמקבילו הסיני של פוטין פעל כדי לבטל את ההגבלות על משך הכהונה ב-2018 כמעט ולא נשמעה ביקורת ציבורית על כך. ההסבר הרשמי למהלך היה כי על תפקיד ראש המדינה, הגדרה נוספת לתפקיד הנשיא, ליישר קו עם ההגבלות שנקבעו לתפקידים בכירים אחרים - מזכיר המפלגה הקומוניסטית של סין ויו"ר מועצת הצבא המרכזית - שכהונתם אינה מוגבלת בזמן. לא התנהל שיח בעניין הסברים אחרים למהלך, ואקדמאים מטעם המפלגה אומרים כי הנושא הוא "טאבו".
שי, בנו של פקיד ממשלתי בכיר לשעבר, עלה בסולם הדרגות דרך כמה תפקידים חשובים במוסדות השלטון המקומי, עד שנהפך למזכיר המפלגה הכללי ב-2012. אז החל לגבש את כוחו באמצעות אימוץ עמדות נחרצות במגוון תחומים ואכיפת משמעת תוך ניהול קמפיין גדול מימדים למלחמה בשחיתות.
ביטול ההגבלה על משך הכהונה על ידי שי נתפס כהתקפה על ניסיונות מנהיג סין בשנים 1997-1976, דנג שיאופינג, להסדיר ולמסד כח באופן דמוקרטי יותר. שיאופינג עלה לשלטון אחרי מאו דזה דונג, שביצע מסע מסיבי של פולחן אישיות סביב דמותו של היו"ר, וכן אחרי כאוס פוליטי שהתרחש במדינה בעקבות "מהפכת התרבות" שהתרחשה במדינה בין 1976-1966. שי הפך בשנים האחרונות את התקדימים הבודדים שנקבעו בכך שלא ציין יורש לשלטונו, דבר שהוביל להשערות לכך שהוא מתכוון להמשיך לשלוט גם אחרי תום הקדנציה השנייה שלו, בת חמש השנים.
פוטין, לשעבר קצין הקג"ב, ארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות, עלה לשלטון בשנת 2000 והבטיח את הפופולריות שלו באמצעות הבטחות של יציבות כלכלית וסיום המלחמה עם צ'צ'ניה, האזור הבעייתי בצפון הקווקז. גם הוא ביסס את שלטונו על ידי דיכוי האופוזיציה באמצעות שליטה על כלי התקשורת במדינה ומתן סמכות רחבה לרשויות החוק והביטחון לפעול בנושא. הוא שולט ברוסיה כבר 20 שנה, השלטון הארוך ביותר במדינה מאז יוזף סטלין.
סגנון הפעולה הציבורי של שי ופוטין שונה. בעוד שהראשון מדבר על חזון של סין חזקה ומשגשגת בנאומים מוכנים מראש, פוטין נוהג להיות חופשי יותר בדבריו. המנהיג הרוסי מבקר בעצמו לעיתים תכופות את מבקריו ואת המערב, דבר ששי משאיר לשריו. אף שהסגנונות שונים, לשניהם יש כוונה אחת - לאתגר את המערב ולשמור על שלטונם.