מיכאל אילוז, תושב הצפון בשנות ה-50 לחייו, נמצא במאסר כבר כ-50 ימים. אם הנסיבות לא ישתנו, הוא עלול להישאר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, שסופה כלל אינו קצוב, אך כרגע הוא אינו נראה באופק.
מדובר בהליך נדיר ביותר של מאסר בשל ביזיון בית המשפט, במסגרת הליך לפירוק חברה - רשת סופרמרקטים שהייתה פעילה בצפון ובדרום, ונכנסה לפירוק ב-2016. בית המשפט המחוזי בנצרת מינה לה מנהלת מיוחדת ("מפרקת") - עו"ד עדי גילה חכמון. תפקידו העיקרי של מפרק במצב מסוג זה הוא לאתר את כלל הנכסים של החברה, ולחלק אותם בין הנושים השונים. לשם כך מעניק לו החוק סמכויות נרחבות ביותר.
במסגרת בדיקותיה הגיעה עו"ד חכמון למסקנה כי החברה קרסה לכאורה בשל תרגיל עוקץ שביצע הבעלים יחד עם אחד המנהלים הבכירים - שהוא בנו של אילוז. לדבריה, בחודשים לפני שנכנסה הרשת להליך פירוק, הם ביצעו רכישות בהיקפים גדולים, שילמו צ'קים של החברה, ופעלו להפסיק את פעולתה בבת אחת, תוך הברחת הנכסים, המלאי והציוד. היא טוענת כי שבוע לפני שהוגשה בקשת הפירוק, הגיע אילוז לאחד הסניפים ולקח משם את המחשבים ששימשו את מחלקת הנהלת החשבונות - ובהם כביכול מידע יקר ערך.
אל תפספס
הסנקציות הוחרפו
המשטרה חקרה גם היא את הפרשה, אולם לא הוגשו כתבי אישום. למרות זאת, השופט שדן בהליך הפירוק, ערפאת טאהא, האמין לגרסת המנהלת המיוחדת, והורה לאילוז להחזיר את המחשבים מיד. הוא אף הטיל עליו קנס של אלף שקלים לכל יום שבו במחשבים לא יוחזרו. זה אירע באפריל 2017, ומאז תפח החוב ליותר מ-800 אלף שקלים. אילוז מכחיש שלקח את המחשבים, ואף ערער על ההחלטה לעליון - שדחה את הערעור.
בחודשים האחרונים קיבל בית המשפט בנצרת את בקשת המנהלת המיוחדת להחריף את הסנקציות נגדו: לפני כחודשיים אילוז נשלח למאסר כדי לאלץ אותו להחזיר את המחשבים, ואף שבית המשפט נאלץ להאריך את המאסר מחדש בכל 21 ימים, סופו לא נראה באופק.
בדיון שנערך בשבוע שעבר בבית המשפט העליון הסבירה המנהלת המיוחדת כי אם יחזיר את המחשבים או יספר היכן הם נמצאים הדבר יכול לסבך אותו בפלילים וכן בתביעה הכספית שהוגשה בגין חובות החברה, בסך 27 מיליון שקלים. לפיכך, טענה, רק אם יבין שתוטל עליו תקופת מאסר ארוכה ומשמעותית, יש סיכוי שיחזיר את המחשבים או יגלה מה עלה בגורלם.
מדובר באמצעי חריג ביותר, שלא ניתן להפעיל אפילו בהליך פלילי. במילים אחרות: אם שאלת גורלם של המחשבים הייתה עולה במסגרת חקירת המשטרה, החוקרים לא היו יכולים להחזיק את אילוז במעצר "עד שידבר". זאת ועוד, אילוז מכחיש כי לקח את המחשבים, אך טוען שממילא אמורה לעמוד לו הזכות להימנע מהפללה עצמית, שכן החוק קובע שאדם אינו חייב למסור ראיה שיש בה כדי להפלילו בעבירה.
את הטענה הזו בדיוק הוא העלה בדיון האחרון בעניינו בית המשפט העליון, אך בשבוע שעבר היא נדחתה. השופטים יצחק עמית, דפנה ברק-ארז ומני מזוז קבעו כי "סמכויות החקירה הנרחבות העומדות למפרק... עשויות לגבור על הזכות (להימנע מ)הפללה עצמית". בינתיים, הוא נשאר בכלא.
"מדובר במקרה ייחודי, של אדם שלא הורשע מעולם בפלילים, והוא יושב כבר למעלה מ-50 יום בכלא, תוך שהוא טוען כי לא ביצע את העבירה שבית המשפט קבע שביצע. באופן אבסורדי - הדרך היחידה שבה יוכל להשתחרר היא אם יודה בעבירה שלא עשה", מסרו עורכי הדין דורון ברקת ויובל יועז, ממשרד קרניאל ושות' יועז-ברקת-יונש, המייצגים את אילוז. הם הוסיפו כי "כל עוד ימשיך לדבוק בחפותו, הוא מצוי בסיכון להפוך ל'אסיר לנצח', שיש סכנה כי לא ישוחרר לעולם. לא רק זכויותיו כאדם וכבעל-דין נפגעות, אלא גם עקרונות יסוד של שיטת המשפט שלנו".
מקרה דומה אירע לפני יותר מעשור, במסגרת הליך פשיטת הרגל של איש ההייטק אלי רייפמן. האחרון נטל הלוואות במיליוני דולרים והשתמש במניות של חברת "אמבלייז" כביטחונות. לאחר מכן, כשלא החזיר את ההלוואות נכנס להליך פשיטת רגל. במסגרת ההליך הורה בית המשפט לרייפמן להעביר את המניות לידי המפרק, והוא אף נשלח למאסר שלוש פעמים כשסירב לעשות זאת. לבסוף שוחרר, ובהליכים הפליליים שהתנהלו נגדו מאוחר יותר נקבע כי המניות כלל לא היו קיימות. הוא הורשע בקבלת דבר במרמה ובזיוף, ונידון לארבע שנות מאסר בפועל.