אחרי כמעט חצי שנה של התגרויות ותקריות מצד איראן, זה סוף סוף קרה: ארצות הברית הגיבה באופן צבאי - כזה הנגלה לעין - נגד מטרותיה. זה קרה, כפי שהעריכו רבים, בעיראק, זירה מרכזית להתגוששות בין שתי האויבות. למרות זאת, אופי התקיפה ויעדיה מעידים על אי-רצונו של ממשל טראמפ בעימות מקיף, אלא יותר על כך שלא הייתה לו ברירה אלא להגיב בפעם הזו.
מאז מאי האחרון, עת הטילה ארצות הברית סנקציות על מגזר הנפט של איראן, החלה טהראן, באופן ישיר או עקיף, לנקוט שורת פרובוקציות צבאיות. זה החל בחבלות מסתוריות במכליות נפט במפרץ הפרסי השייכות לערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שמהן התנערה איראן חרף ההאשמות של וושינגטון ריאד. לאחר מכן, זה עבר להפלה ישירה ומודעת של המל"ט האמריקני בידי איראן, שרק ברגע האחרון לא הובילה לתגובה צבאית אמריקנית ישירה. טראמפ הפך את החלטתו ממש על הקצה, ורבים ראו בכך מצמוץ שיעודד עוד מעשים תוקפניים איראניים. אלו אכן לא איחרו לבוא.
עוד בנושא:
אחרי שכוחות בריטיים, בעידוד ארצות הברית, תפסו מכלית נפט איראנית בחודש יולי האחרון לחופי גיברלטר, הגיבה איראן באופן דומה. המכליות שוחררו, אולם הסכנה שארבה לנתיבי השיט המרכזיים נענתה בתגבור הנוכחות הצבאית האמריקנית במי המפרץ. אך זה לא הרתיע את איראן, שהמשיכה לחפש נתיבים לשחרור הלחץ הכלכלי החונק.
אחרי זה הגיעה המכה הגדולה יותר: מתקפת טילי השיוט ומל"טים על מתקני הנפט הסעודיים, שהיממו את הממלכה והדאיגה את מדינות האזור שראו כיצד ארצות הברית מסתפקת בשליחת כוחות ומערכות הגנה נוספת מבלי לגבות מחיר מאיראן. אבל זה לא סיפק את הצרכים של המשטר בטהראן, שנאלץ לה תתמודד עם צרות חדשות: מחאות עממיות בעיראק ובלבנון, ולאחר מכן גם מבית.
בעוד שזו בלבנון לא גלשה לאלימות של ממש, זו בעיראק נתקלה ביד קשה מכוחות הביטחון, בעיקר של המיליציות השיעיות שטיפחה טהראן לאורך שנות הלחימה בארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש). הן חששו שהמפגינים יובילו להפלת כל המערכת השלטונית שהתבססה בבגדאד מאז נפילת משטרו של סדאם חוסיין הסוני, וכללה בעיקר פלגים שיעיים בעלי קרבה כזו או אחרת לאיראן.
מאז תחילת אוקטובר, פרוץ המחאה בעיראק, נהרגו קרוב ל-500 איש, רובם מפגינים. קונסוליות איראניות, תמונות של חמינאי וסולימאני הועלו באש, אך המצב רק החמיר. עיראק נותרה משותקת, עם ראש ממשלה מתפטר וללא אלטרנטיבה, כשהנשיא בעצמו הבהיר כי הוא מוכן להתפטר כדי שלא לתת את המנדט לגוש הפרו-איראני.
כשהכול השתנה
האיראנים ראו במתקפה על האינטרסים שלהם מזימה אמריקנית, ושיגורי רקטות החלו לפקוד בסיסים שבהם פרוסים כוחות אמריקניים בשנים האחרונות. ארצות הברית סימנה את המיליציות כאחראיות, אך הבליגה כל עוד לא היו נפגעים. זה השתנה ביום שישי האחרון, כשאזרח אמריקני, העובד עם צבא ארצות הברית, נהרג במתקפה רחבה על בסיס בצפון המדינה.
לא ברור אם התוקפים, משורות המיליציה גדודי חיזבאללה העיראקיים, לקחו בחשבון את האפשרות לקורבנות אמריקנים, אולם הם ספגו מכה כואבת בדמותן של תקיפות נרחבות, נגד חמישה מיעדיהן בעיראק ובסוריה. לוחמים רבים נהרגו, בהם ככל הנראה מפקד בכיר, וארצות הברית סימנה למעשה את הקו האדום שלה.
קשה לדעת לאן תוביל התקיפה האמריקנית, הראשונה מסוגה אבל ייתכן מאוד שגם לא האחרונה. מצד אחד, היכולות של המיליציה הזו, המסייעת לאיראן גם בסוריה, נחלשו ככל הנראה משמעותית - חדשות טובות לישראל, אחרי שהרמטכ"ל אביב כוכבי התלונן בשבוע שעבר על העברת הנשק הבלתי פוסקת דרך עיראק לסוריה - אך יש לה זמן להשתקם.
מנגד, מותו של אזרח אמריקני, והאפשרות שהתקיפה הנרחבת של ארצות הברית בשטח עיראק נגד מטרות עיראקיות תגביר את הקריאות נגד נוכחותה, עשויה להוביל את טראמפ לסגת. הוא הבהיר לא אחת את חוסר התלהבותו מהיותה של ארצות הברית "השוטרת" של האזור, ואחרי שהכריז על תבוסת דאעש - אף שהארגון מתחזק לאחרונה שוב - הוא עשוי לראות בכך הזדמנות טובה להתקפל.
