עם רדת הלילה מעל אזור הסאהל, החיילים הצרפתים הכניסו את כלי הרכב המשוריינים שלהם למקום מוגן, באופן שגורם להם להיראות כמו המתיישבים הראשונים באמריקה. "אנחנו מקימים מחנה טקטי כדי שנוכל לבלות את הלילה בביטחון", אמר סרן ז'אן-בטיס, שמפקד על כמאה חיילים בבסיס הזמני. "זה כמו מחנה של בוקרים", צחק ז'אן-בטיס.
הכוחות הצרפתיים לא מבלים בערבות אפריקה אלא באזורים הרעים של מערב היבשת, מול אויב חמקמק וחסר רחמים. אזור הגבול בין מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר עומד במרכז ההתקוממות של הג'יהאדיסטים, שהולכת ותופסת תאוצה לאורך דרום הסהרה.
אלפי אנשים איבדו את חייהם בעקבות האלימות הזו, מאות אלפים פונו מבתיהם ונזק כלכלי עצום נגרם לכמה מהמדינות העניות ביותר בעולם.
עוד בוואלה!
מאז שהחלה האלימות מצד הקבוצות האסלאמיסטיות והצבא הצרפתי הכריז על מבצע ברקהאן, חיילים חמושים ברובי סער שמציצים מבעד למשקפי ראיית הלילה המחוברים לקסדות שלהם הפכו למראות שבשגרה. במסגרת המבצע, המשלב כמה מדינות, כ-4,500 חיילים פרוסים במשולש הגבולות המערב-אפריקני כדי להילחם בארגונים ג'יהאדיסטים. 24 חיילים צרפתים נהרגו באזור מאז 2013.
אנשי סוכנות הידיעות הצרפתית עקבו אחר תרגיל בורגו הרביעי, שכלל חיילים מקומיים, במשך שבועיים תוך כדי שהמבצע מתגלגל והחיילים מנסים להבריח חמושים מהיערות והביצות באזור הגבול. התרגיל הסתיים שבועות ספורים לפני ש-13 חיילים צרפתים מתו בהתנגשות מסוקים בשמי צפון מאלי. התאונה האווירית נחשבת לאובדן הגדול ביותר עבור הצבא הצרפתי מזה קרוב לארבעה עשורים.
בכל לילה, החיילים מקבצים את הרכבים כדי להקים את המחנה המאולתר שמאפשר להם רגע קצר של הפוגה לאחר ימי לחימה ארוכים.
רומיין, רב-טוראי שכמו סרן ז'אן-בטיס מסר רק את שמו הפרטי, משך את פניו בקצף גילוח מול מראת כיס שתלויה על הרכב המשוריין שלו. כמה מטרים משם השתמשו שני חיילים, שהיו סטודנטים לבישול בעברם, בשוקולד ממנותיהם כדי לאפות עוגה. לא רחוק משם, אחרים שיחקו קלפים.
עם תחילת הלילה במחנה הזמני, שנקרא בצרפתית "סירה", עריסות נמתחו עם רשתות יתושים והחיילים פתחו את מנות הקרב שלהם אחד אחרי השני. המנות המלאות בחלבון, אמורות להספיק ליום שלם, וכל החיילים מתלוצצים על הטעם שלהן.
"אנשים חושבים שאנחנו בקלאב מד"
"כשאנחנו מדברים על 'סירה' אנשים חושבים שאנחנו במועדון קלאב מד", אמר קצין לא הזדהה בשמו. "הם לא רואים את כל הלוגיסטיקה, הביטחון והעובדה שאנחנו ישנים באזור מלחמה".
אולם, לא כולם ישנו. במשך כל הלילה עמדו חיילים על המשמר בזמן שאחרים נחו. נשקים כבדים היו מוכנים בהישג יד, במשך כל הלילה. "אנחנו מסתכלים, מחפשים רמזים, מחפשים אורות, בודקים שלא צופים בנו", הסביר סמל בשם מרטין. "קצת שינה היתה בהחלט יכולה לשמש אותי", אמר בחיוך עוקצני.
הלוחמים מתחילים את היום עם שחר, ועליהם להיסחב עם אמצעי הלחימה והציוד הכבד שלהם במשך כל שעות היום. לפעמים הם מקבלים רק כמה שעות שינה בלילה.
לאחר הקמת המחנה הזמני, גילו החיילים גבר, שלפי החשד שלהם הוא כנראה משתף פעולה, שהסתתר בעץ לא רחוק משם. "שלושה אנשים חמושים נראו במזרח ואחד במערב", אמר אחד הקצינים. החיילים עברו לפעולה, עטו אפודים מוגנים מפני כדורים ודרכו את נשקם. בהמשך הבחינו החיילים הצרפתים במשאיות איסוף. הם ירו בנשקים שלהם במשך מספר שעות וחשבו שהרסו את אחד הרכבים, אך בדיקה למחרת בבוקר לא העלתה דבר: המשאית נעלמה וכך גם הג'יהאדיסטים.
אולם הלחץ היה נוכח תמיד, ואף על פי שהמחנה הציע מעט מנוחה בלילות, חיילים רבים המתינו לחזרתם לבסיס הקבע בצפון-מזרח מאלי בחוסר סבלנות. בבסיס, אפשר לשתות בירה, לאכול ארוחה מתאימה, לעשות ספורט ואפילו להתקשר הביתה. "אנחנו תמיד נמצאים בתצפית כאן", אמר רב-טוראי רומן.