אידיאולוגיה קיצונית וכוח סיבולת: ארגון החזית העממית מרים את ראשו

ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין חגג 52 שנים להיווסדו בשבוע שעבר. סמוך מאוד לתאריך זה, ספק במועד מתוזמן ספק ביד המקרה, הסתיימה חקירה ענפה של שירות הביטחון שפרקה תשתית צבאית משמעותית ביותר של הארגון ביהודה ושומרון. הדמות הבולטת ביותר בתשתית הוא סאמר ערביד, תושב רמאללה בן 44, שנכלא בעבר בישראל ומכיר היטב את חדרי החקירות של שב"כ.

ערביד עמד בראש החוליה, גייס את הפעילים שלה, צעד עשרות ק"מ מגזרת בנימין לאזור מעיין דני (עין בובין). הוא היה זה שבקור רוח מעורר חלחלה ראה את בני משפחת שנרב מתקרבים אל המעיין - ולחץ על ההדק. לאחר מכן, הוא דאג לטשטש את טביעות האצבע בזירה, ללא הצלחה, ונמלט.

שירות הביטחון הכללי הצליח להבין מהר מאוד שמדובר בתשתית צבאית שמתכוונת להוציא לפועל פיגוע רצחני נוסף, ולשם כך הורחבו הסמכויות בחקירה שנועדו לאתר את "הפצצות המתקתקות". לא ברור מה היה קורה לולא אותן סמכויות, שניתנו באישור משפטי מיוחד, והאם הזרוע הצבאית הייתה מצליחה להוציא לפועל פיגוע נוסף - או לחמוק מידי השב"כ.

החזית העממית הוא ארגון חילוני המבוסס על אידאולוגיה מאוד קיצונית, שבשונה מחמאס חבריו הם חילונים. מרכז הרעיון של הארגון כולל התנגדות לכל פתרון בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובראייתו "יש לשחרר את פלסטין כולה מידי הכיבוש". בעבר הרחוק, היה חתום הארגון על פיגועים מורכבים - בעיקר פיגועי ראווה קטלניים הכוללים חטיפות מטוסים, טבח בשדה התעופה בן גוריון, רצח השר רחבעם זאבי ופיגועי התאבדות.

מזכ"ל הארגון, אבו-עלי מוסטפא, חוסל בשנת 2001 בסיכול ממוקד שהוביל השב"כ, אך התפנית בפעילות נגד החזית העממית הגיעה בשנת 2001 בעת מעצר יורשו של אבו-עלי, אחמד סעדאת, שהורה על רצח השר זאבי ועמו צמרת הארגון. מוקדי הכוח של החזית העממית השתנו בעקבות גל המעצרים, אך הארגון לא שינה את דרכו ואף רק הקשיח אותה.

בשנת 2011, הנחית עליו השב"כ מהלומה נוספת כשביצע גל מעצרים נרחב. בחזית העממית העלו את רמת המידור והקשיחו את סינון הפעילים שעוברים מהארגון הכללי לזרוע הצבאית כדי להקשות על השב"כ. כל מעבר כסף מארגון האם לפעילי הזרוע הצבאית נעשה בצורה סיבובית וחשאית, וזאת כדי למנוע מעקב את תנועת השטרות. למשל, לא הועברו הודעות בסלולר וההתנהלות נעשתה רק סביב הודעות בעל פה. המפגשים התנהלו בחוליות קטנות מאוד. המגויסים נפגשו כשהם רעולי פנים, וגם כשעברו אימונים בירי, בהרכבת מטענים, במידור ובהתמודדות עם חקירות שב"כ, הפעילות נעשתה ללא היכרות אישית וללא חשיפת שמות ופנים.

כל אלה יחד הפכו לאתגר עבור השב"כ שניסה ליירט רסיסי מידע. הפרופיל האנושי של חברי הזרוע הצבאית בחזית העממית הוא מובהק: שנאה יוקדת לישראל, חסרת פשרות פוליטיות, ונאמנות גבוהה מאוד לרוח התנועה, כולל הליכה במודע לתשלום מחיר אישי במידה שיעצרו או ייאלצו להילחם.

מיד עם איסוף המידע הראשוני על ידי השב"כ, הוטל צו אסור פרסום ובוצעו מעצרים ראשוניים. ערביד התנגד למעצר, ולכן הוא אושפז לקבלת טיפול רפואי, ורק לאחר מכן הועבר לחקירה. כשהדלת נסגרה והחוקרים נכנסו לבצע את משימתם, כדי למנוע את הפיגוע הבא שהיה אמור לצאת לפועל, היה ברור שמדובר במלחמה פסיכולוגית קשה מאוד, שכן מדובר אסיר ביטחוני משוחרר שחווה בעבר חקירות והכיר את הטכניקות. אולם, בסופו של דבר הוא נשבר ומסר פרטים שסייעו בהסגרת מחסן אמצעי הלחימה. הנשקים והחומרים שאותרו לא הותירו מקום לספק: מדובר בתשתית מאורגנת וממוסדת, שאילו הייתה מוציאה לפועל את כוונותיה, הם היו גובים מחיר כבד של חיי אדם.

אך המאמץ לא הסתיים. בשב"כ ניהלו הערכות מצב סביב המודיעין שהצטבר מחדרי החקירות: מי יהיה העצור הבא, מתי נכון לעצור ובאיזה אזור, כדי להסיר התנגדות ולמנוע בריחה של פעילים נוספים בארגון וטשטוש ראיות. מיטב יחידות צה"ל ומשטרת ישראל ביצעו את עשרות המעצרים. בזה אחר זה נפתחו חדרי החקירה, וההתמודדות הייתה מורכבת.

פעילי הארגון, שמרביתם כבר ראו חוקרי שב"כ, הפגינו יכולת עמידה גבוהה בחקירות. המעצר הממושך לא באמת הרתיע אותם. חלקם נעצרו במעצר מנהלי ושוחררו, וחלקם ריצו עונש בעבר. כשחלקי המידע התחברו, בוצעו הצלבות באומנות יתרה, שדרשה סבלנות רבה ומלחמה פסיכולוגית, כדי לחדור למוחות המחבלים והסייענים. כשנבנתה תמונה רחבה דיה, הוחלט להסיר את צו האסור פרסום ולחשוף את הפרשה.

החקירה הוגדרה כמוצלחת במיוחד בשל תנאי המידור הגבוהים של החזית העממית, שבמסגרתם אין אף גורם בזרוע הצבאית שמכיר היטב את הרשת שנחשפה כפי שבשב"כ מכירים היום. ניתן להניח שכשיישבו בכלא, ייקח להם הרבה זמן לחבר את הפרטים ולהבין מול הם פעלו להקמת התשתית, מיהן הדמויות המרכזיות ומיהם הסייענים.

פרשה זו, כמו אחרות שנחשפו בשנה האחרונה על ידי שירות הביטחון הכללי, דוחקות הצידה את איום המחבלים הבודדים שמערכת הביטחון הוכיחה מענה יעיל ואפקטיבי מולם כבר בשנת 2016. היום, כוחות הביטחון מצליחים לעצור במיטותיהם את מי שחושבים לצאת למחרת לבצע פיגוע ולהעמיד אותם לדין.

האיום הממשי על הביטחון היה ונשאר התשתיות הממוסדות והמאורגנות על כלל הצורות: המקומיות והאזוריות, אלו שמקבלות הכוונה מחוץ לשטחים ואלו שיש להם הנהגה מקומית. ארגוני הטרור, ובראשם חמאס, מעלים את רמות המידור ומקימים חוליות קטנות יותר כדי להקשות על השב"כ וצה"ל. כמו כן, הארגונים בונים היררכיה מצומצמת שידועה למעטי מעט.

החקירה לא הסתיימה ובשב"כ עדיין מנסים לחשוף מעגלים נוספים בפרשה. האתגר הבא יהיה להתמודד עם הדור הצעיר של החזית העממית, שהאידיאולוגיה הקיצונית מחברת בין אנשיו. קיצונית כל כך, שכששקע האבק בחדרי החקירות, והתמונה הייתה ברורה לכל, סאמר ערביד סירב להביע חרטה על רצח הנערה רינה שנרב בת ה-17 מלוד. בנוסף לכך, גורמי צבא שנחשפו לפרטי הפרשה התעקשו כי הוא התכוון לפגוע באזרחים ישראלים, וכלל לא המתין לסיור של חיילי צה"ל כפי שחשבו בתחילה.